טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

ים של צלילים אלמוניים (2014, מציאות ראשונות)

11 בFebruary, 2014 מאת נמרוד

כשהאבק שוקע על סיכומי השנה, אני מוצא את עצמי לרוב סובל מרוויון מוזיקלי כשהרעיון של לדלות פנינה אחר פנינה מערימות המוזיקה הבינונית המקיפות אותי לא נשמע מאוד קוסם. החודש הראשון של 2014 לא היה שונה מקודמיו בשנים האחרונות. למעשה, ייתכן שהוא ראוי לתואר החודש עם הכי פחות שעות מוזיקה חדשה מאז המצאת היוטיוב. ובכל זאת, בשבועיים האחרונים, עם היציאה האיטית שלי משנת החורף, גיליתי שהאוזניים נפתחות שוב, ומוזיקה חדשה ומצויינת חוזרת לזרום.

יצירות מופת אין כאן, ובוודאי שלא שום דבר חדשני – אבל עם אלבומים חדשים לבק, מודסט מאוס וספון – אפשר לקוות שהרגעים הטובים של השנה עוד לפנינו.

Peggy Sue

אין לי יותר מדי דברים מוצלחים לומר על האלבום החדש של פגי סו. אם Acrobats שלהם נכנס בצדק לרשימת אלבומי השנה של 2011, והוא עדיין אחד האלבומים היותר מהנים ששמעתי בשנים האחרונות, Choir Of Echoes הוא כבר אלבום הרבה יותר מינורי. אבל גם ללא שירים ברמה של Song & Dance או Ruthie, הגרעין של מה שעושה את פגי סו ללהקה נהדרת עדיין כאן – ומדובר בעיקר בהרמוניות הקוליות המופלאות של זוג הסולניות הנהדרות שלהם, והמקצבים הפשוטים, העדינים והמופלאים של המתופף אולי (olly) ג’וייס, שאני מוצא את עצמי שוב ושוב מנסה לשחזר, בהצלחה חלקית ביותר, על מערכת התופים שלי. ובשירים היותר דינמיים, Figure of Eight או Idle לדוגמא, כשכל העדינות הזו מקבלת טיפה חיספוס – השלישיה הזו מגיעה לשיאה.


Peggy Sue – Figure Of Eight


Peggy Sue – Idle

אלבום החודש שלי הוא ללא ספק Chiaroscuro של I Break Horses. את השילוב הזה בין אלקטרוניקה האפלולית ושירה נשית צרודה שמעתי כבר עשרות פעמים בשנים האחרונות – אבל כשהוא נעשה טוב, הוא מצליח להפיל אותי מהרגליים שוב ושוב. בטח כאשר כמעט כל שיר ושיר מכיל ביט מהפנט ששואב אותי פנימה מהשמיעה הראשונה. הבעיה היחידה עם האלבום הזה הוא שאין בו אפילו רגע אחד מספיק מקורי כדי לגרום לו לפרוץ את תחומי המגירה הענקית במוח שבו זרוקים כל כך הרבה הרכבים דומים. אין ספק שאם עוד שנתיים אני אשמע באקראי שיר מתוך האלבום הזה הוא ישמח אותי כמו בפעם הראשונה. ואין לי ספק גם שלא יהיה לי מושג איך קוראים לו או ללהקה ששרה אותו, שתטבע לנצח בים של צלילים אהובים ואלמוניים לחלוטין.

Chiaroscuro


I Break Horses – Faith


I Break Horses – Denial


I Break Horses – Disclosure

וגם ב-Occult Delight, האלבום החדש של Mode Moderne תתקשו למצוא שמץ של מקוריות. הרביעיה הקנדית היא היא עוד חוליה בשרשרת הארוכה של להקות פוסט-פאנק, שתחילתה בג’וי דויז’ן, תחייתה המחודשת באינטרפול וסופה לא נראה באופק. אז חוץ מאסופת שירים טובים ואפלוליים למחצה, לא תמצאו כאן משהו שיפתיע אותכם. אלא אם כן, כמובן, הייתם בתרדמה מוזיקלית ב-35 שנה האחרונות, ואז האלבום הזה הוא נקודת התחלה טובה כמו כל אחת אחרת.


Mode Moderne – Grudges Crossed


Mode Moderne – Severed Heads

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · אין תגובות

השאר תגובה

אין תגובות עד כה ↓

אין תגובות עדיין - מה דעתכם להתחיל משהו?