טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

סוף בלון להתפוצץ

21 בSeptember, 2010 מאת נמרוד

על הנייר הכל נראה כמעט מושלם. הופעה במחיר ידידותי להפליא, במיקום מרענן (לא עוד הבארבי או הלבונטין, אלא הקומפורט עם הלאונג’ האחורי המפנק שלו) לאמן שהוציא את אחד האלבומים המצטיינים של השנה. מצד שני, הציפיות שלי מההופעה המשותפת של גונג’ה סופי וגאסלאמפ קילר לא היו בשמיים. אחרי הכל, כלי הנגינה היחיד על הבמה היה הלפטופ של הקילר. הנחתי שהסימפולים המבריקים שמרכיבים את האלבום של הסופי יתנגנו מהמחשב, עליהם ישחזר הסופי את מלות השירים שלו – אולי עם איזה תוספת של שורה חדשה או סימפול משעשע א-לה Girl Talk.

התוצאה הייתה שונה לחלוטין. רוב התלונות על ההופעה של הצמד כללו את המילה רעש. עבורי הרעש ממש לא הייתה הבעיה העיקרית. אולי כיוון שהנטיות האפליפטיות שלי שלחו אותי הרחק לאחורי האולם, מסוכך על עיני מפני האורות המהבהבים ומעודדי הפירכוס. הדיסטורשן שהציף את אחד משני המיקרופונים בו עשה הסופי שימוש בהחלט היה ניכר לאוזן ממקום עמידתי, אבל האוזניים שלי בהחלט עמדו במעמסה. עם הגישה המוזיקלית, לעומת זאת, היה קשה לי הרבה יותר להתמודד.

יש מעט מאוד היפ-הופ של ממש באלבום עליו מתבססת ההופעה. מעט מכדי להצדיק את פוזת האם סי של גונג’ה סופי על הבמה. אדם עם כובע מצחיה הפוך שצועק “תרימו את הידיים באוויר” ומשליך חולצות לקהל הוא לא בדיוק האימג’ שעולה למשמע השירים של הבחור. והכי גרוע – מי שרוצה להרים הופעת היפ הופ, כדאי שיהיה לו מה להגיד, ולגונג’ה סופי, אפעס, אין ממש הרבה מה להגיד.

אם מפרקים את אלבום הבכורה של הסופי למרכיביו, מפרידים ממנו את השירה עצמה, מגלים שיש בה מעט מאוד. הרבה מהשירים בנויים על משפט אחד או שניים, וגם באלו שיש בהם יותר, הליריקה היא, בוא נגיד, לא שיא השירה המודרנית. הקול של גונג’ה סופי פשוט יושב בצורה מושלמת על שלל הסימפולים, והופך, בעזרת חיבורים מורכבים ועדינים לכלי המוביל בסלט המוזיקלי שרקחו Flying Lotus והגאסלאמפ קילר. כאשר גוזרים באלימות את כל הקישורים והחיבורים הללו, כדאי שיהיה מה לאמן על הבמה תוכן אמיתי למלא בו את המרווחים. לשאול שוב ושוב לשלומו של הקהל לא ממש נחשב לכזה.

גיאחה ומורפלקסיס, איתם תפסתי טרמפ אחרי ההופעה, היו נדיבים קצת יותר בביקורת ההופעה שלהם. מורפלקסיס אפילו תיאר את המתרחש על הבמה כ”אוונגרד”. השימוש במונח הזה הוא הטיעון המנצח האולטימטיבי – כל דבר שחורג ממה שאנו מוכנים או רוצים לקבל מהאמנים שלנו יכול תמיד להתפרש כ”אוונגרד”. ובכל זאת, נדמה לי שמרסל דושאן לא היה זוכה לאותה הכרה אם היה טורח להזכיר לקהל שוב ושוב שאפשר גם לקנות חולצה עם הדפס של המשתנה.

אבל לא הכל היה שלילי בערב הזה. האולסטאר של אודיו מונטאז’ נתנו יופי של הופעה, עם איזון מצויין בין יצירתיות ודיוק שהיו חסרים במופע המרכזי. ובין לבין חציתי את הכביש לפלורנטין (עוד יתרון של הקומפורט על הבארבי, לדוגמא) לרבע פיצה בג’וזפה, עם איזון מצויין בין גבינה לבצל. נדמה לי שממזמן לא נהניתי כל כך מהופעה גרועה למדי.

ההופעה של גונג’ה סופי מעלה שוב את התהיה על חלוקת העבודה והקרדיט בין המפיקים לאנשים שבחזית. והנה, לדוגמא, המקרה ההפוך – דייב סייטק, מפיק מבוקש והאיש מאחורי TV On The Radio, מוציא אלבום “סולו” תחת הטייטל Maximum Balloon (התחרות על שם הלהקה הגרוע של השנה, כך נראה, הוכרע). סייטק (שדווקא יודע לשיר גם בעצמו) ממלא בעיקר את תפקיד האשף מאחורי הקלעים, בעוד את משימות השירה, החזית, תופסים שפע של אורחים. הרשימה ארוכה ומגוונת, ובהתחשב ברשימת הקישורים של סייטק בשנים האחרונות, צפויה בערך כמו רשימת המשתתפים בתימניאדה 2010. אז מצד אחד, עם כל כך הרבה אורחים, אין פלא שהאלבום מרגיש קצת כמו אסופת שירים חסרת הקשר. ומצד שני, כל עוד החבר’ה מ-TVOTR באים להתארח – טונד אדבימפ יכול מבחינתי לשיר את הטוויטים של ג’ודי שלום ניר מוזס – תהיו בטוחים שלא אצא מאוכזב לחלוטין.


Maximum Balloon / Tunde Adebimpe – Absence Of Light


Maximum Balloon / Karen O – Communion


Maximum Balloon / Aku Orraca-Tetteh – Tiger

פינקי מאזינה לסיגר רוס ופינקי מוסיפה – אחרי הרהורי פרישה בשל הדרדרות תעשיית המוזיקה לארגז חול שלא נוקה מאז שנות השבעים, החלטתי, לאור בקשת לפחות אדם אחד בקהל, לחזור לפוסט אחד לפחות. Tweak Bird הם צמד גיטרה-תופים שמצליח שלא להישמע כמו צמד גיטרה-תופים. חלק מהאפקט מתקבל ע”י עבודת הגיטרות, שלרוב נמוכות וכבדות מהמקובל בתחום, וחלק על ידי רמאות פשוטה – הוספה של כלי נגינה נוספים – קלידים, חליל וסקסופון אל תוך המיקס. הלוואי שיכולתי להגיד שהקאמבק שלי הוכתב על ידי יצירת מופת מפעימה. אבל Tweak Bird הם לא יותר מהערת שוליים חביבה בשנה מוזיקלית בינונית למדי. ועדיין, את מקומם בתחרות על האלבום הכיפי של השנה הם זכו ביושר – כמו גם לתת פייט לבלון הנפוח מלמעלה בתחרות שם הלהקה הגרוע.


Tweak Bird – Lights In Lines


Tweak Bird – Beyond


Tweak Bird – Flyin’ High

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · · · · · · 2 תגובות

השאר תגובה

2 תגובות עד כה ↓

  • משעמם לקרוא אותך, זה כמו לדבר עם עצמי.
    ותמסור לפינקי שהיא גנבה לי פוסט אבל הפעם לא אוותר ואכתוב גם בעצמי. ראי הוזהרת.

  • האם יש ז’אנר מאכזב בהופעות יותר מהיפ הופ? הופעות מבחינתי זה רוקנ’רול
    אם החתולה חזרה לפוסט בודד, אולי הגיע הזמן לגימיק חדש?