טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

בלוגים מחשבים את קיצם לאחור

30 בMay, 2013 מאת נמרוד

לפני הכל: ביום שישי הקרוב נשתלט עידו שחם, ארז סובל ואנוכי על עמדת התיקלוט בלבונטין 7. את האיוונט בפייסבוק תוכלו למצוא כאן. בואו להגיד שלום.

תוחלת החיים של בלוגי מוזיקה ישראליים לא מרשימה במיוחד. במונחי הרשת הישראלית, הבלוג הזה בהחלט יכול להיחשב לקשיש, ורבים מאלו שהוקמו במקביל אליו כבר מריחים ממזמן את הביטים מלמטה. אפשר להבין את הסיבות – מרדף אחרי הדבר הגדול הבא הוא לרוב גם נטישה של מרבית הדברים הגדולים שבאו לפניו. ומשנה לשנה הפער בין מספר האלבומים הגדולים שמאחורי לאלו שעוד לפני הולך וגדל.

אז כמה שנים נותרו לקריירת הבלוגינג שלי? שלוש? ארבע? כמה זמן עוד יעבור עד שימאס לי לדלג מאלבום לאלבום, לחפש לא רק מוזיקה טובה, אלא כזאת שגם מעוררת בי השראה לכתוב. מה שבטוח הוא שכמות האלבומים האלו יורדת משנה לשנה, ואיתם גם קצב הפוסטים.

Evening Hymns

ובכל זאת, מדי פעם מגיע האלבום שמצדיק, לפחות חלקית, את המירוץ הזה. אלבום שלעולם לא הייתי מגיע אליו לולא עשרות האלבומים שהקשבתי להם לפניו ולא השאירו עלי שום חותם. אני לא בטוח מה בדיוק מבדיל את Spectral Dusk של Evening Hymns מהמוני אלבומי הסינגר-סונגרייטרים שהקשבתי להם בשנה האחרונה. כנראה שמדובר בשילוב הקולות של ג’ונאס בונאטה וסילביה סמית והיכולת של בונאטה לשלב בתוך ים המלל של כל שיר שורה או שתיים שמזכירות לי את הימים שבהם ישבתי בחדר עם דיסק ודפי המילים. מה שבטוח הוא שבכל ההאזנה, ברגעי השיא של Cabin in the Burn, העכבר נעצר במעופו ולכמה רגעים אני רק יושב ומקשיב.

אחרי שנכוותי כמה פעמים מאלבומים מושלמים שיצאו בימים האחרונים של השנה, אני לא נוהג לסכם את השנה לפני שהסתיימה. ובכל זאת, על שני תארים כבר מתחרה אלבום הבכורה של Child Of Lov. הראשון הוא שם האמן הגרוע, שנשמע כמו שם של אמן בומבמלה באיות של פקאצה. התואר השני (שאותו קשה להאמין שמישהו יגזול ממנו) הוא עטיפת האלבום המכוערת שמציגה, בכישרון של ילד בן 7 עם MS-Paint, סצינה מרהיבה מתוך נשף תחפושות היפסטרי על גבי תיבת נח, כשהפרות מוגשות ככיבוד בקציצה.

The Child Of Lov

אבל הבחור ההולנדי האנונימי בן ה-25, עם החזות השרמנטית של גובה חובות בשוק האפור, מתגלה כאמן מרשים שמנחית רצף של פצצות סול שבינן לבין צבע עורו הלבנבן אין שום קשר הגיוני. כשכל זה יושב בצורה מושלמת על ביטים פשוטים וממכרים, האלבום הזה לוקח אותי עשור אחורה, ל-EP הראשון והמרהיב של TV on the Radio. הכישרון המתפרץ שלו הספיק לבחור הצעיר על מנת להצליח ולרתום את דיימון אלברן ל-One Day, אחד השירים הטובים ביותר באלבום. דווקא שיתוף הפעולה עם MF DOOM מתברר כאחד השירים החלשים באלבום – כנראה שהיפ הופ תוקפני הוא הדבר האחרון שהאלבום הזה זקוק לו.


The Child Of Lov – One Day (Feat Damon Albarn)


The Child Of Lov – Fly


The Child Of Lov – Warrior

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · · 5 תגובות

השאר תגובה

5 תגובות עד כה ↓

  • אני מכירה בעצמי את ההתעייפות הבלוגרית, ולמרות שאין טעם לכתוב בכח, אני אצטער מאד אם תלך.
    (וכן, אני מכירה גם את אלו שלא מגיבות למרות שהן קוראות קבוע. איתך הסליחה)

  • […] מ"טאפאס וטאפאס" מפליג במחשבותיו וכותב על תוחלת החיים הקצרה של בלוגים ישראליים מוזיקליים. בינו לבין עצמו הוא תוהה כמה זמן נותר לקריירת הבלוגינג […]

  • לאאאא ! אל תלך (עוד שלוש ארבע שנים) !!!

    כל-כך הרבה פעמים רציתי להפסיק. אבל אני כבר לא בטוח שאוכל להפסיק אי-פעם. יש דחף בלתי נשלט לשתף. ומשנה לשנה יש יותר במה לשתף. מה שכן..אני לא בטוח כבר מה משמעותי ומה לא…כנראה שצריך פרספקטיבה של שנים בשביל לדעת זאת.

    אבל מי אמר שחייבים לכתוב או להקשיב רק על דברים חדשים ? אני יכול לכתוב כל שבוע לפחות פוסט אחד על אלבום “ישן” שהקשבתי לו בפעם הראשונה…אילו רק היה לי עוד אנרגיות.

    בכל מקרה אני מקווה שתמשיך לכתוב כל-כך טוב כמו שאתה כותב. יש לך יכולת מצויינת להציג זווית ראייה יחודית וזה מה שעושה בלוג למוצדק

  • לדעתי ממש לא חייבים לכתוב בכוח, אבל לא חייבים לא לכתוב בכוח. אם יגמר החשק והרעיונות והמוזיקה שאתה אוהב בכל מקרה לא יהיו פוסטים ותלך לעסוק במשהו אחר. לגיטימי לגמרי. חייו של בלוג אישי הם כמו חייו של טור בעיתון, ואלה לא מחזיקים בהכרח נצח. מי יודע, אם תמשיך ויגמר החשק למוזיקה חדשה אולי זה יהיה בלוג אינדי נוסטלגי שיזכר בערגה בנוטיז. ולקוראים הקבועים השקטים – תגיבו יותר, תשתפו יותר, תתלהבו יותר – זה מדרבן אותנו להמשיך לכתוב.

  • פעם ראשונה שאני נתקלת בבלוג הזה. ניסיתי את האלבום החדש של Evening hymns והתאהבתי. כבר שבוע שהוא מתנגן ברקע ויותר ממחזיר את ההשקעה בו.
    תודה!