טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

לשיר עם אצבעות באוזניים

1 בAugust, 2013 מאת נמרוד

כבר בתור מחוץ ללבונטין אפשר היה להרגיש שאני לא בסביבה הטבעית שלי. לשילוב הרגיל של היפסטרים וסתם חנונים חובבי אינדי, הצטרפו לפתע ילדים עם מבט זועם וילדות עם שיער סגול. אוירה של פאנק באוויר.

אז מי מהשניים הוא קהל היעד של Cloud Nothings? אני מניח ששניהם. יש המון פאנק בצורה שבה הלהקה מגישה את המוזיקה שלה, אבל הזעם שלה נראה כמופנה יותר כלפי פנים מאשר כלפי חוץ. עם מעט מאוד מילים (שיר ממוצע ב-Attack On Memory, אלבומם האחרון, כולל בין ארבעה לעשרה משפטים קצרים שחוזרים על עצמם) הלהקה ייצרה אלבום שכולו מרירות וחרטה. האם להיתלות באחד האילנות הגבוהים בסביבה, Cloud Nothings נשמעים בעיקר כמו גירסא מופשטת ועירומה של נירוונה.

ואיך כל זה מתרגם להופעה? קודם כל מאוד אינטנסיבי – השירים המהודקים של האלבום מקבלים טיפול חופשי ומרושל, הקול הצרוד של דילן באלדי חורק ומחוספס מהרגיל, והגלישות המדודות אל מחוץ למבני השירים שהאלבום מצטיין בהם הופכות לגסות יותר ויותר. בדיוק הדרך הנכונה לבדל את החוויה של הופעה חיה מהגירסא המוקלטת שלו.

Cloud Nothings גם יודעים לשם מה התכנסנו – Attack On Memory בוצע בשלמותו, ובצדק. מדובר באלבום בלי טיפת שומן, ששני האלבומים הקודמים של הלהקה (שזכו לשיר או שניים בלבד) מחוירים לעומתו. והתוצאה הייתה הופעה קצרה ללא כמעט שום רגע מיותר.

Cloud Nothings

ובכל זאת שני דברים רעים היו בהופעה: הרמקולים הקדמיים והרמקולים האחוריים. אני מוכן לסלוח ללבונטין על החום, המחנק, הרצפה הכל כך דביקה שהיא מאיימת לתלוש את סוליות הנעליים, ועל העמוד המפורסם שמסתיר חצי במה – אבל ראבק, תנו לשמוע מוזיקה כמו שצריך. ואם במרבית ההופעה היה אפשר לשכוח את הסאונד הגרוע, בעיקר בזכות המוח שלי שהשלים, מתוך עשרות האזנות לאלבום, את החלקים שהרמקולים שכחו לספק, ההדרן הפך כבר לבלתי נסבל. Wasted Days, תשע הדקות הנהדרות, שרובן מורכב מחפירה מוזיקלית שבאלבום יושבות על התפר המדוייק שבין מלודיה לרעש, הפכו לחפירה מוחלטת דרך הרמקולים של הלבונטין. ובהדרגה החיוך על הפנים נמחק והידיים נתחבו עמוק לאוזניים בנסיון להציל משהו מחוש השמיעה. Note To Self: לקנות אטמי אוזניים.

ובכל זאת, את המבחן האולטימטיבי ההופעה הזאת עברה – את השירים מתוכה לא הפסקתי לשיר בכל הדרך הביתה מההופעה, וגם בעודי שוטף מעלי את ריחות הלבונטין. היה נחמד רק אם הייתי גם מצליח לשמוע את עצמי שר.

תגיות:   · · · · · 4 תגובות

השאר תגובה ל עולם שכולו פרנץ' טוסט (פרימוורה 2014, סיכום). (Cancel)

4 תגובות עד כה ↓

  • בלי הכתיבה הנהירה והברורה, היה אפשר לחשוב שאני כתבתי את פסקה מספר 5.

    נראה של20% מהאנשים שהיו שם היה משהו באוזניים, בין אם זה אילתור או אטמים טובים.
    זו הופעה שנייה שאני מתחרש בשבועיים האחרונים
    איזה איפה קונים אטמים טובים במחיר סביר?

    בכל מקרה, הייתה הופעה מעולה ומאוד נהניתי.
    כל הכבוד לדםדם שהביאו אותם.

  • מאוד מדויק. מרגיש כאילו שההופעה הזו היתה לפני שנים. אפשר לעשות סאונד טוב במרתף הלבונטין, זו שאלה של סאונדצ’ק טוב וסאונדמן של הלהקה שכנראה לא ייבאו. מה קרה לעזאזל לגיטריסט השני שלהם?

  • […] Cloud Nothings ראיתי כבר בלבונטין, והצלחתי ליהנות למרות הסאונד הזוועתי, הביצוע המחופף […]