טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

לחץ בקליפת המוח

15 בJuly, 2011 מאת נמרוד

בטח שמעתם ממני כמה וכמה פעמים תלונות על כמה קשה לאלבום לתפוס את תשומת ליבי בעידן של עודף גירויים בלתי נסבל. לאלבום הבכורה של “Everyone to the Anderson” לא היתה את הבעיה הזאת. הספיקו לי 15 השניות הראשונות של “High Brow, Low Brow, No Eye Brow” כדי לדעת שאת האלבום הזה אני אוהב.

אל תתנו לסוודרים, השפמים וכובעי הפרווה שבתמונות היח”צ להטעות אותכם. השלישיה הזאת אולי נראית כמו משהו שהייתם מוצאים על המרפסת של הפרוזדור (הישן, הישן), אבל אין שום דבר היפסטרי במוזיקה שלהם. עם מינון נכון של גיטרות חורקות ומלודיות נקיות, של מקצבים ואנטי מקצבים, ועם שירה וצרחה, “The Man Born From Inside of a Horse” הוא אחד האלבומים הסוחפים ששמעתי השנה. כבר ראיתי השוואה של הצליל שלהם לזה של Shellac. ואני הייתי מוסיף את פוגאזי, ואף, אללי, את Slint.

כמו בכל התאהבות מהירה, ההתפכחות נמצאת מעבר לפינה. במקרה של האלבום הזה זאת הגיעה כאשר ניסיתי להאזין לאלבום בעבודה, עם אוזניות כמובן (לא טרחתי לאתגר את הטעם של שותפי לחדר בפוסט-הארדקור). האנדרסונים כנראה קיבלו את עצתו של קרמבו, כיוון שהם מתחילים הכי חזק שלהם ולאט לאט מגבירים. וככל שהצליל של האלבום נעשה תקיף יותר ויותר, הלחץ על קליפת המוח נהיה כמעט בלתי נסבל. ובכל זאת, בהאזנה ביתית, האלבום הקצר, הייחודי והמלוטש הזה מסמן, אולי, כיוון מוזיקלי חיובי יותר לשנה הזאת.

שמתי לב לכך רק כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה. אבל הפתיחה של Young Rivers, השיר הראשון באלבומם החדש של Young Widows, עם התיפוף האיטי והשירה הממלמלת מזכיר אף הוא, לפחות קצת, את טביעת האצבע היחודית של Slint. בהמשך, הצליל של  אלבומם השלישי של האלמנות הצעירות (לא לבלבל עם האלמנה האמיתית) נע לכיוונים צפויים יותר, עם הרבה הדים של ניק קייב (ביום ללא קיילי מינוג) או Swans (ביום שהם מיצרים משהו מלבד רעש טהור). למרבה הצער, מה שמדוייק ותמציתי אצל האנדרסונים הוא לעיתים קרובות ארוך וכמעט מייגע אצל האלמנות הצעירות. בהחלט נסלח למי שמסוגל ליצר שירים אדירים כמו Lean On The Ghost.


Young Widows – Young Rivers


Young Widows – In And Out Of Lightness


Young Widows – Lean On The Ghost

פינקי מאזינה לסיגר רוס ופינקי מוסיפה –אחרי שתיקה מרובת חודשים, הייתי שמחה לחזור כדי להמליץ לכם על מוזיקה חדשה שתעיף לכם את השפם (למרות שנמרוד, שבניגוד להרגלו הרכרוכי, נתן פה כמה המלצות משובחות). אבל למעשה חזרתי רק כדי להיפרד בצער מעוזה, עמיתתי לקהילת בלוגיית המוזיקה החתולית-עברית, שהלכה לעולמה בגיל עשרים (אחרי יותר משלוש שנות כתיבה בבלוג). היי שלום עוזה! השיר הבא מוקדש לך.


Piano Magic – A Fond Farewell

>

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · · 5 תגובות

השאר תגובה

5 תגובות עד כה ↓