טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

דאבל אימפקט

29 בMay, 2008 מאת נמרוד

ספר למישהו על אמן או להקה ותיתקל בדרך כלל באותה שאלה – “כמו מי הם נשמעים?”. כמובן שהתיוג הזה יכול להיות אכזרי – okkervil River, לדוגמא, תמיד תוזכר לצד Arcade Fire – גם אם הראשונה קיימת יותר שנים ומוכשרת לא פחות מאחותה המצליחה יותר (שבעצמה נשמעת כמו “מרקורי רב אחרי שהחליפו את החלב ודבש שלהם בדם של חתולים או הרכב משותף של בראיין פרי, דיוויד ברן ואקרודיוניסט איסלמי קיצוני שמפזר אנתראקס עם כל פתיחה וסגירה של הכלי”). שלא לדבר על עשרות התאומים של בוני “פרינס” בילי, שלא חטאו בדבר חוץ מקול מחוספס ובזקן, ובמאות התאומים של קולדפליי (שבהחלט חטאו).

לכן חשוב לי להדגיש שג’וזף ארתור וג’ון פרושיאנטה הם שני אמנים שונים לגמרי. אמנם שניהם הם סינגר-סונגרייטרים מעדת הטייפ ארבעה ערוצים, אבל פרוטשיאנטה הוא בכלל גם צייר (בעוד שארתור הוא אמן פלסטי) ואני משוכנע גם שברשות ה-NSA האמריקאי טכנולוגיה שמסוגלת גם להבחין בין הקולות של השניים – אני, בכל מקרה, קצת מתקשה. למעשה, סביר להניח שאם היו מוכרים לי אלבום של ג’וזף ארתור באריזה של אלבום של פרושיאנטה לא הייתי מגלה את זה לעולם (מצד שני, הייתי צריך האזנה שלמה כדי לקלוט שחנות יד שניה בניו יורק מכרה לי אלבום של אליוט סמית באריזה של Sea Change של בק).

כל זאת לא הופך את ג’וזף ארתור לאמן פחות מוכשר – לפחות אלבום אחד שלו, “Our Shadows Will Remain” (הקרוי על שם תופעה מצמררת בה צללים אנושיים נצרבו על קירות ורצפות בעקבות פיצוץ גרעיני) לא נופל משום אלבום שהוציא פרושיאנטה אי פעם תחת ידיו. והנה ארתור, שכנראה התקנא בהתקף הפוריות בו שחרר תאומו המוזיקלי שישה אלבומים בשנה אחת, הודיע כי יוציא ארבעה מיני אלבומים ואלבום מלא אחד במהלך 2008. האזנה לשני מיני האלבומים שכבר יצאו (“Could We Survive” ו-“Crazy Rain”), מגלה, ממש כמו במקרה של פרושיאנטה, לא מעט שירים בינוניים, אבל גם שפע פנינים שמצדיקים את הטרחה. Crazy Rain, בכל מקרה, הוא בהחלט הטוב מבין שני האלבומים.

ואם אתם עדיין מתקשים להבדיל בין השניים, פשוט תזכרו – ג’וזף ארתור הוא זה שאין לו מפלצת רוקנ’רול רקובה מחוברת לגב.

 


Joseph Arthur – Killers Knife


Joseph Arthur – Rages Of Babylon

וזה מתוך “Our Shadows Will Remain” הכה מומלץ:


Joseph Arthur – Stumble and Pain


Joseph Arthur – Even Tho

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · 6 תגובות

השאר תגובה

6 תגובות עד כה ↓

  • נמרוד אתה משורר, אני בור ועם הארץ ולא מכיר את המוסיקה שאתה מביא לכאן בכל פעם, ואני מאד נהנה.
    אחלה שירים (את השיר שהבאת מהאירוויזיון דווקא הכרתי, ויש לי אותו איפשהו, וכתבתי תגובה שמשום מה לא נקלטה)
    תמשיך

  • שכחת לציין כמה דברים
    א. את ארתור גילה לא אחר מאשר פיטר גבריאל – אם מדברים על מפלצת רקובה (ויש המון כבוד אבל מה בעצם הוא עשה בשנים האחרונות)
    ב. הקולות שלהם -לא ממש קרובים
    גץ ארתור הוא טיפה יותר פופי וקליט בהמון מקרים – ולדעתי פחות מעניין כגיטריסט, אבל כתיבת המילים שלו לא נופלת ולפעמים אפילו עולה על פרושיאנטה
    חוצמזה – אחלה המלצה
    כל הכבוד

  • יואב: בעניין הקולות – בעיני הם אכן דומים – לא בכל שיר ושיר, אבל יש שירים של ג’וזף ארתור, נניח stumble and pain שמופיע למעלה, שבהחלט ניתן היה ניתן למכור לי ככאלה של פרושיאנטה (רק אני חושב ככה?). בכל מקרה, השירים של ארתור אכן נוטים להיות יותר ישירים מבחינת התכנים מאלו של פרושיאנטה.

    בנוגע לפיטר גבריאל – יאמר לזכותו (וגם לזכותו של דיוויד בואי, באותה הזדמנות), שבלי קשר לאיכות המוזיקה שהוא עצמו עושה, הוא דואג למצוא ולקדם אמנים צעירים יותר שהוא אוהב, ועל כך, יבורך.

    אייל – טבעתי בשטף המחמאות! את התגובה שלך על הפסטיפח לא הצלחתי למצוא גם במסננת הספאם – אתה מוזמן לכתוב אותה שוב, אם מתחשק לך…

  • לא להבדיל בין אליוט לבק?
    איזה אלבום מכרו לך?

  • תמר – לא ממש הצצתי בתוך העטיפה, וכשהגעתי הביתה הכנסתי את הדיסק למערכת והתיישבתי על המחשב – אני מניח שפשוט נתתי למוזיקה להתנגן מבלי לחשוב על זהות האמן. אחרי משהו כמו 20 דקות נזכרתי פתאום שזה אמור להיות בק – וזה ממש לא נשמע כמוהו. מעניין אם יש לי סיכוי למצוא את הבחור שמסתובב עם sea change בעטיפה של From a Basement on the Hill ולהציע עסקת חליפין.