טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

פחד ותיעוב בלבונטין

23 בMay, 2010 מאת נמרוד

לא יצא לי הרבה פעמים לראות את הלבונטין מלא כמו בהופעה של Xiu Xiu ביום חמישי. לא מפתיע בהתחשב בעובדה שמדובר בלהקת שוליים מובהקת, אבל כזו שמדברת לקהל נרחב ביחס לקיצוניות של המוזיקה והנושאים בה היא מטפלת. אבל גם אם הלבונטין היה קצת קטן על ההרכב הזה, עדיין היה זה עדיף מלראות אותו בבארבי ריק למחצה, ולהפסיד את האינטימיות והקרבה של הופעה לבונטינית (גם אם זה אומר לקלל את האם אמא של מהנדס הבניין שתקע את העמוד בעיניים).

אבל עוד לפני שההופעה החלה, הקהל החל להתבונן בתמיהה על אוסף הפריטים המוזרים שפוזרו על רצפת הלבונטין: מה- moogerfooger ועד הגיטרה עם המיתר הסלילי המוזר. אלו, מתברר, היו שייכים ל-Gamburtsevs, ההרכב החדש של מאיה דוניץ שנתן את החימום להופעה – ששה אנשים שכנראה היו הילדים שאוהבים לשרוט את הלוח בכיתה. בין מפגני הקקפוניה שיכולתם לזכות בהם היו להבים שמשפשפים מצילות פח, מקלות חדים השורטים עץ ועור תופים, שריקות מוזרות שהועברו דרך שפע של אפקטים צווחניים וסקסופון שמנגן כשחציו העליון של בקבוק שתיה תקוע בפתחו. לכאורה הקהל של להקה כמו Xiu Xiu הוא המתאים ביותר לסוג כזה של מופע אימים, אך למעשה גם שועלי אינדי כבדים מצאו את עצמם מסתכלים סביב במבוכה ולעיתים גם אוטמים את אוזניהם. נכון שלראות את הדינמיקה שנוצרה על רצפת הלבונטין הייתה חוויה יותר מעניינת מלשמוע הקלטה של כל הרעש הזה, אבל אני מניח שגם לאלו שלא ברחו מהמרתף למעלה הייתה זאת חוויה כמעט קשה מנשוא.

ו-Xiu Xiu עצמם? אלו באו בהרכב של שני אנשים, עם ג’ימי סטיוארט על הגיטרות והשירה, ואנג’לה סאו על הקלידים והסימפולים, כששניהם חולקים לסירוגין במלאכת התיפוף. אולי כדי לפצות על החימום שלפניהם, ואולי כיוון שהסט ליסט הורכב בעיקר מהשירים ה”קליטים” של הלהקה, הצמד נשמע קיצוני ורועש הרבה פחות מבאולפני האולפן. אני חייב להודות שמתוך הבועה המוגנת של חיי קשה לי להזדהות עם מרבית נושאי השירה של סטיוארט, שלרוב נשמעים כמו כמה מהגלויות המזעזעות ביותר באתר הזה. ומצד שני, הרגש בשירה השברירית של סטיוארט, לצד הצליל הבאמת ייחודי שאלו מייצרים (קשה לי להשוות את ההופעה הזו להופעה כלשהי שראיתי בחיי) הפכו את ההופעה לחוויה חד פעמית באמת. בהתנהגות, לעומת זאת, סטיוארט מקבל ציון נכשל. המשפט היחיד שכוון לקהל נזרק כלאחר יד לקראת סוף הערב (וכן, אנחנו יודעים שזאת הפעם הראשונה שלכם בתל אביב), ואפשר בהחלט לוותר על הטקס המטופש של ההדרן, אבל מומלץ לציין את העובדה הזאת ולמלמל אילו מילות פרידה. נכון, שיחות האמן-קהל בהופעות הם לעיתים קרובות קלישאות בלתי נסבלות. אבל דווקא מאמן ישיר וחסר עכבות כמו סטיוארט אפשר לצפות לשבור אותם לטובת אמירה של ממש. לפחות נשארתי עם ביצועים נפלאים ל-“Boy Soprano” ו-“I luv the valley, OH”, שניהם כאלו שישארו בזיכרון ההופעות שלי לזמן רב.

בין האריך לקצר

בפרק הזמן שבין גוויעתו של הווניל לבין לידתו המחודשת גם ההבחנה בן EP ל-LP הלכה והתעמעמה. להקות כמו ה-Raveonettes מתמחים ב”אלבומים” של פחות מחצי שעה, בעוד ש-Fiery Furnaces או המארס וולטה מוציאים EPs של קרוב ל-40 דקות. האנומליה הזאת מתקיימת לכאורה גם בשני אלבומים חדשים בעלי שישה טראקים – Curtis Lane, ה-“EP” של Active Child, ו-False Flag, ה”אלבום” של Rangda. עם זאת, מעבר לחמש עשרה הדקות של השיר המסיים באלבום של Rangda, שמביאות אותו קרוב יותר לקו ה-40 דקות, יש עוד כמה סיבות להגדיר אותו כאלבום. הראשונה היא הצליל המגובש והשאפתני שלו. בן צ’סני המוכר מ-Six Organs of Admittance ו-Comets on Fire, וריצ’רד בישופ, המוכר לי קצת פחות מ-Sun City Girls חברו כדי לייצר אלבום גיטרות עם צליל רחב ותוקפני – כבד ואגרסיבי הרבה יותר ממה שצ’סני מייצר בדרך כלל, כזה שפשוט לא יכול להתיישב תחת שום הגדרה מלבד אלבום לכל דבר.

לעומת זאת, האלבום של Active Child, עובד בעיקר בזכות קול הפלסטו של פט גרוסי, שמעניק נפח כמעט שמיימי לאינדי פופ הפשוט למדי שלו. ששת השירים שכאן כולם מצויינים, אבל הם רומזים על פוטנציאל גדול עוד יותר שעשוי להתגלות במסגרת של אלבום מלא. בכל מקרה, בעוד שהאלבום של Rangda הוא בעיקר המלצה למטיבי לכת, על ה-EP של Active Child אני יכול להמליץ בפה מלא לחובבי אינדי בכל הסוגים והגדלים.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/05/Active_Child-When_Your_Love_is_Safe.mp3]
Active Child – When Your Love is Safe

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/05/Active_Child-Wilderness.mp3]
Active Child – Wilderness

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/05/Rangda-Bull_Lore.mp3]
Rangda – Bull Lore

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/05/Rangda-Serrated_Edges.mp3]
Rangda – Serrated Edges

תגיות:   · · · · · · · · · 2 תגובות

השאר תגובה ל נמרוד (Cancel)

2 תגובות עד כה ↓

  • שמע, הייתי בהופעה, לא היה מפוצץ. היה מלא, אבל יכלו להיכנס עוד אנשים. ז”א לא הוגבלו הכרטיסים בגלל הלבונטין. זה בדיוק הקהל. ליתר דיוק, צריך לספור גם את כל עיתונאי המוזיקה שיצאו אחרי 3 שירים.

  • חייש – אולי אני טועה, אבל נדמה לי שכששמים הופעה בבארבי היא אוטומטית מקבלת יותר הד ויותר אנשים נוטים להגיע אליה. לא נראה לי ש-Xiu Xiu מצדיקים הופעה בבארבי, אבל נדמה לי שיש לא מעט אנשים שמחרימים הופעה רק כדי לא להידחק למרתף של הלבונטין (ומצד שני, גם כאלו שמתעבים את הבארבי).