טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

העיקר הבריאות

29 בSeptember, 2009 מאת נמרוד

קשה להאמין, אבל הטעם המוזיקלי השנוי במחלוקת שלי, ואפילו מערכת התופים עליה אני מתאמן כמה פעמים בשבוע לא גררו עד כה תגובות נזעמות משכנים נושאי קלשונות. עם זאת, ידוע שרבים ממחללי השבת ומבשלי הגדי, חלב אמו, וקצת בייקון למעלה במחוזותינו הופכים לקדושים מעונים בעשרים וחמש השעות של יום הכיפורים. לכן, את הכמות הסיטונאית של מוזיקה שגמעתי במהלך הסופ”ש הארוך הזה שמעתי דרך אוזניות. כל מי שניסה יודע שהאזנה ביתית דרך אוזניות לא דומה לזאת של רמקולים, וגם לא בדיוק זהה לזאת של היטלטלות עם אייפוד. רמת הריכוז עולה פלאים, וקשה הרבה יותר לחמוק מהמוזיקה ולדחוק אותה לרקע – כל רגעי הקסם נחשפים ומתגלים ואילו הרגעים המעצבנים הופכים לבלתי נסבלים. בהתחשב בכמות המוזיקה המצויינת שגיליתי בדרך הזו במהלך החג, אולי אסגל לעצמי את ההרגל הזה לעיתים קרובות יותר.

פינקי מדגמנת את אוזניות הבית

פינקי מדגמנת את אוזניות הבית

באיחור אופנתי אני קופץ על העגלה מלאת ההייפ של אלבומם השני של Noah and The Whale. בניגוד לאלבום הבכורה של ההרכב, שהשאיר אותי (ואת העולם, כך נדמה לי) אדיש, נראה שהאלבום החדש הוא כאן על מנת להישאר. אני שומע, קרוב לוודאי, כמה עשרות אלבומי איש-עם-גיטרה-שר-שירים-עצובים בשנה, וקשה לנסח את נוסחת הפלא שגורמת לאלבום אחד להתעלות מעל השאר ולחדור את חומת הציניות שנבנתה אצלי במשך שנים של האזנה לבכייני גיטרה. משהו בטון השירה, או בצורה שבה היא שוברת את המלודיה, או אולי סתם במצב הרוח שבו האלבום תופס אותי. בכל מקרה, האלבום החסר-יחוד, כמעט בנאלי, הזה בהחלט הצליח לעשות זאת. וכמו במקרה של האלבום האחרון ה-Decemberists, מהרגע שבחרתי להאמין לשירה של צ’רלי פינק, סולן הלהקה, האמונה הזאת לא נשברת גם ברגעים הנפוחים ביותר, כמו “Love of an Orchestra” הכמעט בלתי נסבל בדביקותו.


Noah And The Whale – The First Days of Spring


Noah And The Whale – Our Window


Noah And The Whale – Love of an Orchestra

המקרה של The Black Heart Procession שונה לחלוטין. את שמם שמעתי כבר מספר פעמים, ותמיד הצלחתי להתחמק מהאזנה של ממש, אבל מהפוסטים הנלהבים של עוזה ויאיר יונה כבר לא יכולתי להתעלם. אני עדיין בעיצומה של צלילת עומק לתוך הדיסקוגרפיה הנרחבת של הלהקה, אבל כבר אפשר להגיד שיש פה, לפחות עבורי, משהו שהוא בו זמנית חדש לחלוטין וגם מוכר להפליא. כמו משהו שנרקח מהמון צלילים ששמעתי בעבר ולא דומה לאף אחד ממרכיביו. הקשיבו, לדוגמא, ל-Witching Stone ותראו אם גם אצלכם זה מרגיש כאילו ניורונים שכנים במוח נפגשים לראשונה ומגלים כמה הרבה יש להם במשותף.

six


The Black Heart Procession – Witching Stone


The Black Heart Procession – Heaven And
Hell

והנה זוג שירים ישנים יותר, מתוך אלבומם השני:


The Black Heart Procession – A Light So Dim


The Black Heart Procession – It’s A Crime I Never Told You About The Diamonds In Your eyes

פינקי מאזינה לסיגר רוס ופינקי מוסיפה – עוד חצי שנה עברה, ועוד ביקור אצל הוטרינר הגיע. הפעם בנוסף לכדור התילוע הארור זכינו גם לזריקה עם חומר בלתי ידוע. את דעתי על “הטיפול” ה”רפואי” כבר סיפרתי בעבר. בניגוד לזוג האינפנטילים שנשלחו איתי, לונה, שיללה כמו ילדה קטנה כמו הדרך, וסמארטי, שמתחיל לרייר על עצמו ברגע שמכניסים אותו לארגז (תגיד לי, אתה גבר או חילזון?), אני מנסה לפחות לשמור על טיפת הכבוד העצמי שנותרה לי ומסתפקת בהתכנסות לכדור בפינת ארגז הנשיאה ובמבטים זועפים לכל עבר.

כשהחזירו אותי הביתה, בחזרה למנוחת החג שלי (על מי אני עובדת, בחזרה למנוחת החיים שלי) – כיליתי את זעמי בהאזנה ל”Get Color” אלבומם החדש של HEALTH. ממש כמו חבורת הכוסיות שנמרוד פתח איתם את הפוסט, HEALTH הצליחו לבצע קפיצת מדרגה מהאלבום הראשון לשני. בניגוד לאלבום הבכורה, שהיה אוסף של צלילים חסרי צורה, מה שהפך אותו לחומר גלם מצויין לשפע רימיקסים אבל גם לאלבום קצת מתיש לאורך זמן, האלבום החדש מצליח לשמש כאסופת שירים של ממש. הרעש עדיין כאן, אבל הכל הרבה יותר מהודק וממוקד מהבאלגן של האלבום הקודם. אם תשאלו אותי, קצת שוגייז חורקני ואיכותי הוא כל מה שחתולה צריכה כדי לשמור על גוף נקי מתולעים.


HEALTH – Die Slow


HEALTH – Death +

נמרוד ונמרוד מוסיף:

הידד #1Múm מגיעים להופעה יחידה בבארבי בשישי הקרוב. אמנם בהאזנה שטחית למוזיקה של הלהקה לא הצלחתי לקלף את כל שכבות הצליל ולהגיע ללב המוזיקלי של ההרכב הזה. אבל נדמה לי שכמו רוב ההרכבים האיסלנדיים, המוזיקה של הלהקה כל כך מופשטת וראשונית, שהיכרות מוקדמת היא ממש לא תנאי הכרחי להנאה מההופעה. מי שבכל זאת רוצה להכין את עצמו, יכול לעשות זאת דרך הפוסט המצויין של לופוס.

הידד #2 – כפי שגיאחה חשף לראשונה, ה-Magik Markers מגיעים לשלוש הופעות בלבונטין באוקטובר. ההודעה שלחה אותי מיד להאזין שנית לאלבומם החדש, Balf Quarry, ובהחלט יש מה לשמוע. וכמו שכתבתי בתגובות אצל גיאחה – על רקע הקיץ המוזיקלי המופלא שעבר עלינו בלט חסרונם של להקות קטנות באמת – כאלו שמופיעות בלבונטין ולא בבארבי, ושגובות 70-80 ש”ח ולא 200. משמח לראות שהמארגנים לא החליטו לדחוס גם את ה-Magik Markers לאולם גדול ממידותיהם כמו הבארבי.


Magik Markers – Don’t Talk In Your Sleep


Magik Markers – State Number

והידד אחרון בהחלט – עוד מקרה של איחור בלתי אופנתי נכנס לסטטיסטיקה – הבלוג מצטרף לטוויטר. בתקווה שזה ישמש כיומן דיגיטלי למחשבות מוזיקליות ואחרות, שחלקם יתרחבו לפוסטים של ממש. צייצו אלי, או מה שלא עושים במקום הארור הזה…

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · · · 4 תגובות

השאר תגובה

4 תגובות עד כה ↓