טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

צדק היסטורי בבארבי

18 בJuly, 2009 מאת נמרוד

אולי הדבר המאפיין ביותר בהופעה של ?Why בבארבי הוא קצב החלפת כלי הנגינה של חברי הלהקה. כל אחד מחברי הלהקה החזיק בידיו, במהלך הערב, קרוב לשלושה כלי נגינה שונים. האם מדובר בחבורה של מולטי אינסטרומנטלים מפוצצים בטכניקה? ממש לא. השימוש בכמה מהכלים הללו היה בסיסי להפליא, וסביר להניח שרבים בקהל יכלו לתפוס בהצלחה כמה מהעמדות על הבמה. אבל יוני וולף וחבריו העבירו את הגיטרות מיד ליד כפי שאנשים בקהל העבירו מיד ליד סיגריות מגולגלות – בגישה שמוזיקה חיה היא חוויה שצריך לחלוק בה, ולא איזו מטלה שמערבת ארבעה אנשים על במה שכל אחד מהם ממלא את תפקידו בצורה הטובה ביותר.

מרענן לראות להקה שזוכרת עד כמה מוזיקה טובה היא דבר פשוט – כמה אלמנטים בסיסיים שמתחברים היטב יחדיו, בלי ניסיון להעמיס על האוזן או להרשים יתר על המידה. וולף עצמו, לדוגמא, נע רוב הזמן בין אורגנית פרימיטיבית עם מקש וחצי, ותיפוף בעמידה – תוך שהוא עוקף בחינניות את קשיי קורדינציאת היד-רגל שמלווה מתופפים על אמת. זה כמובן לא באמת משנה – המוזיקה של ?Why הייתה ממשיכה להתקיים גם אם היו מפשיטים אותה בהדרגה מכל תפקידי הכלים והאלמנטים המוזיקליים – כולם מלבד, כמובן, קולו של יוני וולף.

וזאת גם הסיבה לשמה התכנסנו שמה באותו הערב. וולף שיחרר לחלל הבארבי כמה מהשורות היותר מקסימות שהקירות העבשים של המועדון שמעו מימיהם. הקהל, מצידו, החזיר כמות עצומה של אהבה לעבר הבמה, כולל כמה בנות ביציע ששרו בהתרגשות כל מילה ומילה  – נדמה לי שאין להקה שתגיע לארץ בלי לפגוש מעריץ אחד לפחות שמשוכנע שמדובר בדבר הגדול ביותר מאז הפיתה העיראקית, ול-?Why, כך נראה, היו כמה וכמה כאלו בקהל. לא מפתיע, אם כך, שכשוולף, במחווה שלמה ארצית משהו, הפנה את המיקרופון לקהל בשורת הסיום These Few Presidents, רבים – ואני ביניהם –  הבטיחו את מקומם בהלוויתו.

עדכון: לשמחתי, שמוליק כץ העלה לבלוגו את מרבית ההופעה, באיכות מצויינת. בחרתי לאמבד כאן את Good Friday, לא אחד השירים האהובים עלי של הלהקה, אבל אחד הביצועים הטובים בהופעה – דווקא כיוון שגירסאת האלבום המינימליסטית אפשרה שפע של אלתור (The Hollows הלהיטי והמופק להפליא, לדוגמא,  נשמע קצת חלול על הבמה).

גרמני עם Wii

שתי הפתעות נעימות היו לי בהופעה של  Notwist ביום חמישי. הראשונה הייתה כמות האנשים. מהרגע ששמעתי ששחר ורנן מביאים לארץ את נוטוויסט התחלתי לחשוש שזה עשוי להתגלות כפלופ – הרי מדובר בלהקה שהקרוסאובר שלה למיינסטרים הישראלי קרה לפני כמעט עשור, ומעולם לא הצליחה ליצר הייפ אינדי אמיתי. כמובן שפשוט לא הוצאתי את הראש של מהתחת של פיצ’פורק מדיה למספיק זמן כדי לשים לב שבין הקוראים הפלצנים של מגזיני מוזיקה נחשבים בעיני עצמם לבין האנשים שהרדיו שלהם נתקע לנצח על תחנה צבאית מפוהקת יש עולם שלם של מאזיני מוזיקה שזוכרים חסד נעורים ללהקה הגרמנית הוותיקה. מבין שלושת הלהקות שראיתי בשבועיים האחרונים בבארבי, נוטוויסט, כך נדמה לי, הביאו את הכמות הרבה ביותר של קהל – לא מעט בזכות עבודת השיווק המצוינת של החבר’ה במונוקרייב.

ההפתעה השניה הייתה הביצועים של הלהקה על הבמה. בשיחה שהייתה לי עם שחר לפני כמה חודשים הוא סיפר לי שהוא היה בהלם כשהוא ראה אותם על הבמה. אני לא בטוח שהתרשמתי מהלהקה באותה מידה – אבל אני בהחלט מבין מהיכן ההלם הזה מגיע. נוטוויסט לקחה את התדמית האלקטרונית הרכה שיוצרים אלבומי האולפן שלה וריסקה אותה על בימת הבארבי בזעקת דיסטורשן ובצפצופים אלקטרוניים. אף שיר כמעט לא היה חסין למתקפה הזאת – גם לא “Pick Up The Phone” הלהיטי, שאחראי בוודאי לבדו על חצי מהאנשים שהגיעו להופעה, שזכה לביצוע מחורע להפליא, כולל שימוש מושכל בקצה הצפוני והצורם של סקאלת המיתרים בגיטרה החשמלית. שירים אחרים זכו להפוך לחגיגת רייב קטנה, או נבנו בעדינות עם סימפולים עצמיים שבנו היטב את המתח עד לשיא של השירים.

notwist

אני לא בטוח איך שאר האנשים בקהל קיבלו את ההפתעה חורכת האוזניים שהכינה להם הלהקה (שההופעה שלה הייתה שוות ערך, להערכתי, לחצי שנה בתותחנים), אבל בעיני ההופעה הייתה בית ספר בבניית פרסונה בימתית – כיצד לוקחים את השירים המקוריים ומותחים אותם בדיוק עד נקודת הגבול, רגע לפני שהם מתחילים לאבד את האחיזה במקור. הלוואי שכל להקה שמגיעה לכאן תעז להפתיע ככה.

לסיכום השבועיים האחרונים – היצירתיות הגרמנית ניצחה בנוק אאוט את הטכנוקרטים הצרפתים, אבל גם הם נכנעו לבליץ של יהודי קטן עם שפם. אכן, צדק היסטורי נעשה בבארבי.

וכמה הערות קטנות לסיום:

  • בפעם השניה החודש אני חייב להחמיא לסאונד המשתפר של הבארבי, שלא היה צורם גם ברגעים הכי חורכים בהופעה של נוטוויסט.
  • הריח של הבארבי, לעומת זאת, חסין גם בפני כביסה. אני לא מחסידי רדיפת המעשנים, אבל ראבק, עם תנאי האוורור של מועדוני ההופעות בארץ לא יזיק אם אנשים יתאפקו קצת.
  • מישהו נענה להזמנה של יוני וולף להצטרף ללהקה על החוף אחרי ההופעה? יש רשמים?
  • לראות חבר להקה עומד על במה מול לפטופ או קונסולה לא מפתיע אף אחד – אבל כמה מכם ראו גרמני עם מראה של אחד הניהיליסטים מ”ביג לבובסקי” מעביר חצי הופעה עם זוג שלטים של נינטנדו Wii בידיים?
  • בנוגע לחימומים – הלב והכוונות של Dysfunctional Heroes היו במקום הנכון, אבל הם פשוט לא נשמעו מלוטשים מספיק. The Walking Man לעומת זאת, נמצאים מבחינה מוזיקלית רמה אחת או שניים מעל רוב סצינת המוזיקה המקומית, אבל גלעד כהנא, לפחות בעיני, טרחני וחופר בעברית, ובנאלי באנגלית. אם רק היה אפשר להשתיל את הלב וחוסר היומרה של  הראשונה ביכולת הטכנית של השניה, היינו מקבלים אולי הופעת חימום מושלמת.
  • אין לי מושג איך מתכוונים לדחוס לבארבי את כל הקהל שירצה להגיע להופעה של קלקסיקו – אבל הייתי ממליץ לכם להשיג כרטיסים ומהר – יש לי הרגשה שזה הולך להיות השיא האמיתי של הקיץ המוזיקלי הנפלא הזה.

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · 14 תגובות

השאר תגובה ל נטלי (Cancel)

14 תגובות עד כה ↓

  • “נוטוויסט לקחה את התדמית האלקטרונית הרכה שיוצרים אלבומי האולפן שלה וריסקה אותה על בימת הבארבי בזעקת דיסטורשן ובצפצופים אלקטרוניים” ויחד איתם היא ריסקה את אחוז השמיעה הבודד שנותר לי. לא אהבתי.

  • יופי של כתיבה ואחלה ביקורת. חבל שפיספסתי את ההופעות האלה 🙁 הגב, הגב…
    ואולי תשריין לנו כרטיסים סופסוף לקלקסיקו במקום להטיף לקוראים הרבים שלך לקנות? בסוף עוד נישאר בלי כרטיס… מחר!
    נטלי

  • נמרוד, אתה כותב נפלא !
    זה לא משנה בדיוק מה הרגשתי בהופעה שהייתי
    וגם לא באלה שלא ייתי
    כיף לקרוא !

  • צר לי לאכזב, אבל את קליסיקו ראיתי פה ( באותו מקום בו ראיתי את וואי?) והיה מה זה משעמם. היה יפה, כן – אבל לא זורם ולא זורח.

    • הביקורת על ההופעה של וואי כל כך אמיתית. לגמרה מזדהה איתך. שיחקו אותה החבר’ה מנרנג’ה. שמוליק כץ עוזר לזיכרון להישאר טרי יותר זמן וזה כיף.
      ואני מאוד אוהב את קלקסיקו אבל נאלץ להסכים כאן עם קאז… עדיף לשמוע אותם בבית. עם תה ועוגיות.

  • “הגיטרות מיד ליד כפי שאנשים בקהל העבירו מיד ליד סיגריות מגולגלות”
    חח אהבתי..

    הייתי שם!! היה תענוג (בטוח שהאלכוהול עזר לפחות קצת)
    מוזיקה טובה ופשוטה שלא שורפת את האוזן. אני דווקא אהבתי
    את הWalking Man באו לי אחלה ובזמן..

    אחלה פוסט… להיתראות

  • איזה חום היה אתמול בקלקסיקו.
    לא ידעת איפה ידחפו את כולם, אז הנה דחפו, ואפילו על הבמה היה צפוף, ונהיה עוד יותר צפוף כשאהוד בנאי עלה והפתיע.
    צפוף, צפוף, אבל מענג עד מאוד.
    הנה אהוד בנאי וקלקסיקו ביחד, אפילו שאול מזרחי לא היה יכול להישאר אדיש למה שהלך אתמול בערב בבארבי. בקרוב יעלו עוד סרטונים.
    http://www.katzkatz.com/ontheroad/calexico_banai/

  • […] השנה. נהוג לומר שהקהל עושה את ההופעה – וכל מי שהיה בהופעות של Why? ונוטוויסט יודע שלעיתים זה נכון – אבל ההופעות הטובות ביותר הן […]

  • נראה לי שזה יופי של הופעה

  • איזה פספוס של הופעה… שמעתי שהיה מעולה
    מקווה להספיק פעם הבאה

  • הכי אהבתי את הופעות הקאוור של שליחי הבלוז שעשו לפינק פלוייד וללד זפלין בזמנו. הלוואי שהם יחזרו. עם דני, צ’לי וכל השאר.

  • אחלה כתבה ואחלה ביקורת
    אני אהבתי את ההופעות

  • […] יש כימיה נהדרת על הבמה, מהסוג שהלהיבה אותי בהופעה של ?Why, בשילוב עם איזון נהדר בין בלאגן למשמעת – היכולת […]

  • […] זאת, כמה דברים השתנו מאז ההופעה הקודמת שצפיתי בה. הדבר העיקרי ששמתי לב אליו הוא ההתנהגות הבימתית של יוני […]