טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

שיעורים באינדי

12 בMarch, 2012 מאת נמרוד

אז כן, בשבוע שעבר היה ביקור של בלוגרים/כתבי מוזיקה זרים בארץ. אני מניח שאם אתם קוראים בלוגי מוזיקה/נמצאים על רשימות תפוצה של יחצנים/צופים בגיא פינס אתם כבר יודעים את זה. כל הלייבלים בארץ הסירו את האבק מכל אמן ישראלי שיש לו שיק חו”לי והתישו את האורחים המכובדים בשטף בלתי פוסק של הופעות.

עידו כבר התייחס לתחושת ה”סטריליות” שהייתה בביקור הזה, לפחות כפי שהצטיירה באירוע בבית אנובה. אני אשתדל להתייחס יותר למוזיקה שראיתי השבוע בשני אירועים: זה במועדון “האזור” ביום ראשון, וזה של אנובה ביום שלישי.

יום שלישי בבית אנובה

על האמנים שהופיעו ביום שלישי בבית אנובה (קיצו, איטליז, אלקטרה, רוקפור, איזבו) אין לי ממש מה להוסיף. אני מניח שכל אחד מקוראי הבלוג שיש לו עניין מינימלי באינדי ישראלי זכה לראות כל אחד מהם או מתבייש בעצמו שטרם עשה זאת. נותר רק לדבר על האירוע עצמו.

אין מה לעשות, לאנובה אין כיום תחרות. לא ברשימת האמנים הנוצצת, לא באולפן המתוקתק המשלב בין מרחב, ציוד נהדר ותחושה ביתית, ולא ביכולת האירוח. התחושה הביתית הזו, והיעדרותם של כתבי הבידור והצלמים שהציפו את האירוע ביום ראשון, איפשרה יצירת קשר ממשי עם הבלוגרים הזרים, שלמעשה ניראו כמו עוד אורחים מן השורה באירוע. גם ההחלטה להתחיל את האירוע מוקדם מאוד (שש בערב) הייתה מבורכת (האירוע שנערך יום לפני באוזן בר החל בחצות נמשך עד פאקינג ארבע לפנות בוקר). חבל רק שההתחלה המוקדמת לא נוצלה על מנת להאריך קצת את ההופעות – קצת מבאס לראות כמה מהאמנים המוכשרים והמקצועיים ביותר בארץ עולים להופעה של שלושה שירים.

תמונות וקטעי וידאו מהאירוע בבלוג של יובל אראל

יום ראשון במועדון “האזור”

הקולקטיב פתחו את האירוע של יום ראשון במועדון “האזור” שקם על חורבות הברזילי. למרות ההמלצות החוזרות ונשנות של שחר, זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותם בהופעה חיה. שלא במפתיע, עוד מקרה של הייפ מוצדק של שחר נכנס לסטטיסטיקה. ההופעה של הקולקטיב היא אחת מהיותר מלהיבות שראיתי מלהקה ישראלית בשנים האחרונות.

לחבורה יש כימיה נהדרת על הבמה, מהסוג שהלהיבה אותי בהופעה של ?Why, בשילוב עם איזון נהדר בין בלאגן למשמעת – היכולת הנדירה להתפרע ולהתלהב על הבמה מבלי לאבד מיקוד לרגע. גם כשהם מכים ביד פתוחה על הקלידים, נראה שהם יודעים על איזו נקודה ללחוץ. כל הביצועים היו טובים בהרבה מהגירסאות המוקלטות של השירים, אם כי ההבדל בין השירים הטובים באמת לבינוניים היה ניכר. עם רפרטואר קצת יותר עשיר יש לקולקטיב פוטנציאל להיות אחת מלהקות האינדי הטובות בישראל.

נדמה לי שההופעה ביום ראשון הייתה חשיפה נהדרת עבורם. לא רק בשל נוכחות הבלוגרים הזרים, אלא גם בשל נוכחות צוותי הצילום שהשתעממו בזמן שהם מחכים להופעה של נינט. לא הרבה להקות אינדי זוכות לזמן מסך של ממש בכתבה של גיא פינס (חפשו אותי בקהל!). תכלס, מגיע להם.

וכמובן שאי אפשר שלא להתייחס לתופעת נינט. נינט מעולם לא איבדה את הילת הסלב של ימיה הראשונים. אבל מאז שסיימה את סבב הטלנובלות שלה, היא עשתה הכל, לפחות מבחינה אומנותית, כדי להיפטר מההילה הזו. היחס אליה בקהילת האינדי נע בין יחס המזלזל הראוי למי שקפצה על עגלת האינדי אחרי שהייתה עבד לאדוני הממון, לבין מי שרואה בה פוטנציאל מהפכני כמושיעת האינדי הישראלי.

אז כן, קשה לקבל כבוד מקהילת האינדי כשהצוותים של “גיא פינס” ו”חדשות הבידור” נלחמים על הראיון איתך, גם אם בסופו של דבר התוצאה היא כיסוי תקשורתי לאמנים שאין סיכוי שהיו מקבלים אותו בלעדיה. אבל לי קשה להיות ציני כלפי המהפך של נינט. אין בארץ הרבה כסף או תהילה בפוזה רוקיסטית, והעידוד הנלהב שהיא נתנה בקהל לקולקטיב או למארש דנדרומה הראה שהמוזיקה הזו באמת יקרה לליבה. נינט עדיין נשפטת על הדברים שהיא עשתה עוד לפני שמלאו לה עשרים, חמש דקות אחרי שהפכה ביום אחד לסלב הכי מבוקש בארץ – לא סיטואציה שקל להישפט על פיה.

אפשר גם להתלונן על הסגנון הצעקני שנינט אימצה לה: הלבוש הפריקי, התסרוקות הבלתי אפשריות – ההפך המוחלט מאידיאל האינדי ה”צנוע”. אבל בעולם הגדול “אינדי” ו”שואו” בהחלט יכולים ללכת ביחד. וגלאם בסגנון של דיוויד בואי, למשל, לא הופך בהכרח את המוזיקה שלך לנחותה או מזוייפת.

נשאר רק להתייחס למוזיקה עצמה. מוזיקלית, רוב השירים נשמעים נהדר. לא מפתיע בהתחשב בעובדה שלהקת הליווי שלה היא אחת הוותיקות והיצירתיות בישראל. השירים לא ממש אוונגרדיים, אבל בהחלט הרפתקניים – אם, נניח, היו באולם מאזינים שהגיעו מחו”ל ומעולם לא שמעו את השם נינט לפני כן, יש סיכוי טוב שהם היו משוכנעים שנינט היא הזמרת האלמונית והניסיונית ביותר שהופיעה באותו ערב על הבמה.

אבל הדבר שהפריע לי יותר מכל בהופעה של נינט הוא השירה. תגידו מה שתגידו על כוכב נולד, זמרים טובים הם יודעים לזהות. חבל שנינט עושה הכל כדי להרוס דווקא את התכונה הכל כך נדירה בעולם האינדי הישראלי – יכולת השירה שלה. אני לא יודע איך זה קרה, אבל דווקא נינט נשמעה כמו זמרת ששרה בעוצמה ובהתלהבות שגדולים בכמה מידות על היכולת שלה.

וכשאני עוד שקוע במחשבות על הגבול שבין אינדי לסלבריטאיות, נינט סיימה את ההופעה, הפטירה “יאללה ביי”, וירדה מהבמה. וכשחברי רוקפור עמלו על קיפול הציוד נינט הייתה עמוק מאחורי הקלעים. כנראה שיש שיעורים באינדי שהבחורה צריכה עוד ללמוד.

תמונות וקטעי וידאו מהאירוע בבלוג של יובל אראל

תגיות:   · · · · · · · · · · · · · · 4 תגובות

השאר תגובה ל עידו שחם (Cancel)

4 תגובות עד כה ↓

  • […] ותיעד – יובל אראל. קטעי הוידיאו שלי מתפרסמים גם בבלוג טאפס וטאפס. Welcome to Israel, music bloggers. צילום: יובל […]

  • לשם הדיוק, הקולקטיב לא קיבלו חשיפה מכתבי מוזיקה שהשתעממו בזמן שחיכו לנינט. הלהקה הזו כבר עומדת בפני עצמה בלי להיות תלויה בחשיפה שמקבלים אמנים אחרים. למען האמת , הייתה עליהם כתבה בגיא פינס שבועיים לפני אירוע הבלוגרים ובלי קשר בכלל לאירוע הזה, פשוט כתבת תדמית עליהם ועל פועלם. תתפלא, אבל לפעמים מוזיקה טובה משחקת תפקיד גם במגזינים צהובים וגם אם לא קוראים לך נינט. לינק-
    http://www.youtube.com/watch?v=J4zkdkfTP1Y
    בנוסף, בשואוקייס כמו בשואוקייס- להקה מציגה מספר מצומצם של שירים. חצי שעה כל אקט. אי אפשר לראות הופעה קצרה במתכוון ולהתלונן על רפרטואר מצומצם. לו היית בהופעה מלאה שלהם (שעה חצי של שירים מכל התקופות ומאלבומים שעוד לא הוקלטו) אז היה יותר מקום להתייחסות לרפרטואר. וזהו, חבל שלא נשארת לראות את שאר האקטים. היה כיף.

  • אורלי. שמחתי לראות את הכתבה הקודמת (ועוד כמה אחרות ביוטיוב) על הלהקה. ידעתי שיש להם הייפ חיובי, אבל כנראה שלא הכרתי את כולו. בהחלט מגיע מחמאות לכם במונוקרייב (וכמובן ללהקה) על כל החשיפה הזו. בכל מקרה, אני מניח שנינט הייתה בכל זאת הסיבה שרוב הכתבים הגיעו באותו ערב לאולם – אבל העובדה שהלהקה עומדת בפני עצמה בכלל לא קשורה לשאלה האם היא מעניינת או לא את גיא פינס או את חדשות הבידור.

    בנוגע לרפרטואר – התייחסתי להבדל בין השירים הבאמת טובים לבין אלו ש(לדעתי) הם קצת פחות מלהיבים (גם על פי האזנה לאלבום). זה נכון פחות או יותר לכל להקה אחרי אלבום ראשון – אבל אני בהחלט צריך לראות הופעה מלאה ולשמוע קצת חומרים חדשים.

    ואגב – נשארתי לראות את שאר האקטים, פשוט היה לי פחות מה לכתוב עליהם (כולם אמנים שכבר ראיתי כמה פעמים).

  • לא יעזור, אני לא קונה את נינט בתור רוקרית. היא נראית טוב ושרה טוב, אבל השלם גדול מסך חלקיו וזה פשוט לא עובד לי אצלה. אני מאמין לה שהיא אוהבת רוק, אבל לא נראה לי שהיא התחברה לאוטנטיות האמיתית שלה. היא מתאמצת יותר מדי להיות משהו שהיא לא עמוק בפנים. עד שהיא לא תשחרר את המאמץ ותמצא את החיבור לעצמה היא לא תגיע להצלחה מסחרית או אמנותית. זו דעתי בכל אופן.