טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

כמה הערות על ההופעה של אינטרפול

31 בAugust, 2011 מאת נמרוד

גדול, גדול מדי – קשה להתרגש באמת מהופעה בביתן 1. יש שני סוגים של אולמות. כאלו שבהם הבמה היא רק אמצעי פונקציונלי להגבהת הלהקה, וכאלו שבין הלהקה לקהל עומד חייץ אמיתי. ביתן 1, עם הבמה הגבוהה והתעלה העמוקה שבין הקהל לבמה ללא ספק שייך לסוג השני. בבארבי, למשל, לא משנה כמה רחוק תעמוד מהבמה, העובדה שהאנשים בשורה הראשונה יכולים לשלוח יד ולגעת ברגלי המופיעים, יוצרת דינמיקה אחרת לגמרי. מצד שני, המקום הזה כנראה הולם להקה כמו אינטרפול, שלא נראית כמחפשת את החיבור הזה לקהל. המקצועיות הקרירה של הלהקה בולטת גם ברגעים המרטיטים ביותר. ועדיין, אינטרפול יודעים איך לעבד את השירים שלהם להופעה. להפשיט את השירים ולוותר על הדיוק לטובת הקצב הפשוט שמרעיד את הגוף, ומצליחים לגעת בקהל כמעט בלי לנסות.

Interpol

הסאונד – המבחן הכי פשוט לרמת הסאונד הוא כזה: האם הוא מאפשר גם למי שהגיע להופעה בלי להכיר את המקור, שהמוח שלו לא מסוגל להשלים את הצלילים מאינספור שמיעות של האלבום, להנות מההופעה. הסאונד של ההופעה אמנם התחיל מעט בינוני. אבל לפחות מהיכן שאני עמדתי (כרגיל, קרוב לסאונדמן) הוא התקרב בהדרגה לשלמות – עם צלילות טובה מאוד ורמת ווליום נכונה. מצד שני, זה עדיין לא מספיק כדי להפוך הופעה טובה מאוד להופעה בלתי נשכחת.

הקהל – אז מה הטעם לשלם 200 ש”ח על הופעה צפויה למדי של להקה אדירה ומקצועית אך קרירה, באולם גדול מדי ועם סאונד טוב אבל לא יוצא מגדר הרגיל? הסיבה היחידה היא כנראה הקהל – זה שנדחף לפניך, מעשן לך בפרצוף ושופך עליך בירה (ועדיין מנומס בהרבה מהקהל האירופאי, למשל). בסופו של דבר, להיות חלק מקהל של אלפים שקופץ עם Obstacle 1 זאת התמורה האמיתית למחיר.

וגם:

  1. משנה לשנה הארגון של אירועים מהסוג הזה נהיה מקצועי יותר ויותר. גם העובדה שההופעה התחילה באיחור סביר ובשעה נורמלית יחסית הייתה משמחת.
  2. במסגרת ההכנות להופעה הקשבתי שוב לכל הדיסקוגרפיה של אינטרפול. המסקנה הראשית הייתה שהאלבום השלישי שלהם, Our Love To Admire, הוא לחלוטין אנדררייטד. חבל שהוא לא זכה ליצוג טוב יותר על פני האלבום הרביעי והבינוני. כמובן ששום דבר יכול להתעלות על השיאים של Turn On The Bright Light, שכבר ברור שאינטרפול לא תצליח להתקרב אליהם לעולם.
  3. לא משנה עד כמה ניסיתי להוציא את הרעיון ממוחי, כל ההופעה חיכיתי לביצוע Mistaken For Strangers. הנשיונל כבר התרחקו ממזמן מהצל שאינטרפול הטילה עליהם, אבל השיר המצויין הזה לנצח יתקשר לי לאינטרפול.

 

תגיות:   · · · · · 13 תגובות

השאר תגובה ל דרור (Cancel)

13 תגובות עד כה ↓

  • תוכל לפרט על הקשר בין אינטרפול, The National, והשיר Mistaken For Strangers?

  • זאת רק בעיה אישית שלי. הקשבתי לשתי הלהקות בערך באותו הזמן, והפזמון של Mistaken For Strangers יושב יופי על שירים של אינטרפול…

  • בניגוד לביקורת על ההופעה וואלה אני חושב שקלעת לטעמי. אני אוהב אותם אך לא מאלה שמכירים את המילים בע”פ. הייתה הופעה יפה אך קרירה גם הקהל קצת …( ואכן הבארבי נעים יותר). הכל היה טוב מאוד אך גם הלהיטים הגדולים לא גרמו לי להרגיש שהיתה הופעה בלתי נשכחת או שהיה רגע קוסמי. יתכן שאני עוד צריך לעכל את ההופעה. נראה מה יקרה היום בבארבי עם blond redhead.

  • מההופעה הקודמת של בלונד רדהד ממש התאכזבתי. מצד שני, זה היה בהאנגר שסובל מאותן בעיות (רק עם סאונד פחות טוב).

  • כבר הרבה זמן שעוקב קורא ונהנה מהבלוג, מאוד מעריך ומכבד את הטעם שלך.

    לצערי הפעם אתה טועה ובגדול, הסאונד בהופעה היה בושה וחרפה!!!

    שאני חושב על זה אין מילים לתאר את האכזבה מהסאונד!!
    אם כאשר ערן היה על הבמה, או אינטרפול פשוט זוועה!!

    הלהקה אכן היתה רוב ההופעה קרירה וזה היופי. אני מאמין שלנגן וליצור מוזיקה טובה ואיכותית ובסוף של יום אתה מוציא צלילי קופסת שימורים צורמים רק מוסיפים אש למדורה (סליחה -אכזבה).

    *הבעיה לא היתה בנק’ ספציפית אלא בכל האולם – אולי יש מקום אחד שלא, בשרותים.

    שורה תחתונה, תמורה הגונה עבור התשלום להקה טובה הפקה עצובה וגרועה
    סוף שבוע נעים…

  • ראיתי המון תגובות סותרות על איכות הסאונד בכל כתבה על ההופעה. המסקנה הכי הגיונית היא שהסאונד היה לא אחיד ברחבי האולם. אני עמדתי שתיים-שלוש שורות לפני הכלוב של הסאונדמן, ולפחות לי הוא נשמע טוב עד טוב מאוד. בהופעה של כרמלה גרוס וואגנר (שהפסדתי את רובה) הסאונד באמת נשמע הרבה פחות טוב. בכל מקרה, אין מה להשוות לאסונות סאונד כמו דינוזאור ג’וניור או MGMT.

  • בכל ההופעות שהייתי בביתן 1 הסאונד לא היה בשמיים. אולי רק ב־LCD Soundsystem הוא היה ממש טוב, אבל זה לא פלא כשבנאדם כמו ג’יימס מרפי מתעסק כל הזמן עם המיקום של הכלים והמיקרופונים.
    על הסטליסט של אתמול אני לא יכול להתלונן – כמעט כל השירים שציפיתי ורציתי שיהיו באמת היו (הופתעתי ש־Rest My Chemistry לא היה), כולל השיר האהוב עלי.

  • לא יודעת אם היה סאונד *טוב* או לא, אבל הוא בהחלט התחיל גרוע יותר והשתפר.

    אמנם זה רק חימום, אבל לי מאד הפריעה הקרירות בכרמלה.. מסתבר שלא מאד מכירים אותם, סביבי לפחות היתה חלוקה לבערך רבע מהאנשים שמכירים את כל המילים בעל פה, ושלושת רבעי שצועקים אחד לשני “נו, מתי זה יגמר כבר?? הם מדכאים!!”. וזה אחד הדברים הכי מבאסים לשמוע בהופעה שאתה נהנה ממנה.

    עם קרירות הלהקה אין לי כל כך בעיה, לא ציפיתי מהם למשהו אחר. אכן היה טוב אבל לא בלתי נשכח.
    מה שבאמת היה מאכזב, זה שהם לא ניגנו את סטלה, השיר האהוב עלי שלהם.

  • גם אני חיכיתי לסטלה. את רוב ההופעה של כרמלה גרוס ווגנר הפסדתי (יצאתי מתוך הנחה שיהיה איחור של לפחות שעה – טעיתי). אבל חבר שהיה שם, וממש לא מעריץ של הלהקה, טוען שהייתה הופעה יותר טובה מזו של אינטרפול.

  • נמרוד, סתם מתוך סקרנות: אתה תמיד מתמקם באיזור של הסאונדמן? גם כשזאת הופעה של אחת הלהקות האהובות עליך?

  • דרור – לרוב לא מאוד חשוב לי להידחס עד הלהקה, בעיקר לא במקום גדול שבו הכי קרוב שתגיע זה למאבטח של התעלה. כמובן שיש יוצאי דופן כמו פייבמנט בפרימברה סאונד או לקבל את עמי שלו לפרצוף בהופעה של מונוטוניקס.

  • מסכים מאוד בעניין Our love to admire!