טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

רק להוסיף מים

21 בMay, 2011 מאת נמרוד

לפני הכל – בשבת הבאה (28/5), החל מ-22:00, נתקלט עידו, אורי ואנוכי יחדיו בפעם השניה, והפעם בפרוזדור. אני צפוי להתחיל את הערב (כלומר, לעלות ב-22:00 פחות או יותר), אז תגיעו מוקדם!

כמה פעמים ספרת עד עשר?

אין ספק שהסבלנות שלי למוזיקה חדשה הולכת ופוחתת. תופעה ידועה אצל מכורי מוזיקה בני 30 פלוס. כמעט כל אלבום של 40 דקות ויותר הוא אתגר רציני ליכולת ההתמדה וההאזנה שלי, ולרוב משאיר אותי אדיש להפליא. ועדיין לא בחרתי באחת הדרכים הקלות החוצה – להיכנע לתרבות הסינגלים או להסתגר בבית, מחבק את אוסף אלבומי הפייבמנט והסופר פארי אנימלס שלי, ולאטום את אוזני לרעש שמבחוץ.

לכן, אי אפשר להגיד שלא הסתקרנתי למשמע הקונספט של Ungdomskulen  (בית ספר לנערים בנורווגית, כך מתברר), של אלבום בעל עשרה שירים באורכים שבין 56 שניות ל-1:08 שניות. הסתקרנתי, אבל לא ממש התלהבתי – הניסויים האלו נגמרים לרוב בשירי גאראג’ או פאנק מהירים וחדגוניים. ראו, לדוגמא, אלבום הבכורה של ה-Raveonettes.

אבל Gimme Ten הוא משהו אחר לגמרי. לא שירים סופר פשוטים אלא דווקא מלאי מורכבות ורעיונות טובים, שפשוט שמחזיקים כל כיוון מוזיקלי באוויר ללא יותר מכמה שניות. מעין עשרה גרעינים של שירים מצויינים שמתחילים ומסתיימים בשיא. הקשיבו, נניח, ל-Walking the dog, שנשמע כמו וויזר ביום טוב בהרבה מכל אלו שבאו בשנים האחרונות. או, נניח, ל-Number One עם ניצוצות הבלוז. או, למעשה, הקשיבו לאלבום כולו, שכבר עכשיו אפשר להסטרים במלואו, וישוחרר להורדה חינמית, בהדרגה, עד לשישי ביוני. התוצאה, עבורי, היא בעיקר תסכול על מה שיכל להיות אחד מאלבומי השנה, אבל נשאר כארוחת אסטרונאוטים ששכחו להוסיף לה מים. אבל תסכול, אתם חייבים להסכים, בוודאי עדיף מאדישות.

האייפוד רעב התחדשו לאחרונה לא רק בעיצוב חדש, אלא גם בחזרתו של אוהד, שטעמו תמיד היה קרוב יותר לשלי, מן הגלות. אבל היה זה דווקא אביעד שהקדים אותי בכתיבה על האלבום החדש של Austra, שאני נלהב ממנו פחות ממנו. אולי כיוון שאני אוהב את האלקטרו שלי טיפ טיפה יותר תוקפני (שזה הפער שבין Austra ל-The Knife, למשל) ואולי כיוון שגם האלבום הזה חוצה את סף ה-40 דקות. בכל מקרה, אני בהחלט ממליץ לקפוץ לפוסט של אביעד ולהתרשם.

וגם – האלבום החדש של Bon Iver, הלא הוא ג’סטין וורנון, כבר דלף לרשת. אבל נראה לי שעוד מוקדם להעלות ממנו שירים (מה גם שעוד אין לי דעה מגובשת עליו). אבל הנה הסינגל הראשון והבהחלט מצויין ממנו:

ולסיום – בשנים האחרונות אני נהנה הרבה יותר מהמוזיקה הפשוטה והמרגיעה של ת’רסטון מור, מאשר מהמוזיקה ההולכת ומתקשקשת של להקת האם שלו. את האלבום החדש והמשובח שלו תוכלו לשמוע כאן. כדרכם של סטרימים של NPR, הוא בוודאי יעלם בעוד כמה ימים. ואז, אני מניח, תדעו מה לעשות.

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · · · · · · 5 תגובות

השאר תגובה ל אוהד (Cancel)

5 תגובות עד כה ↓