טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

כמה שירים אפשר לכתוב על קוריאה?

31 בJanuary, 2011 מאת נמרוד

הטלוויזיה החדש והדקיקה שקנינו לאחרונה לסלון (ולהתראות למפלצת ה-CRT תוצרת שנות ה-90 שליוותה אותנו עד הלום) הייתה עבורי גם טריגר לשפר את ההשכלה הקולנועית שלי. בחודשים האחרונים אני משתדל לצפות ביותר ויותר סרטים, גם על המסך הגדול וגם על זה הכבר-לא-כל-כך-קטן שבבית. ועדיין, אני לא מרגיש צורך לכתוב על קולנוע בתדירות בה אני כותב על מוזיקה. הטעם המוזיקלי שלי אולי לא סופר-אוונגרדי, אבל אני עדיין מסוגל להפתיע מדי פעם עם המלצה מקורית. הרי כל שיטוט שלי ברשת מעלה צלילים חדשים מאת אמנים אלמוניים ומסקרנים. אבל איתור קולנוע שולי היא מלאכה מעט יותר קשה – ומה הטעם לספר לכם על הסרטים שכל חובב קולנוע אמור להכיר?

אבל המיינסטרים של תרבות אחת הוא תרבות השוליים של האחרת. ולמרות הכתרים הרבים שנקשרו בראשו בשנים האחרונות, אני מניח שהרבה מכם לא צללתם אל תוך התוצרת של הקולנוע הקוריאני העכשווי. וכשמדברים על קולנוע קוריאני מדברים בעיקר על שני במאים – פארק צ’אן-ווק ובונג ג’ון-הו. בחודשים האחרונים צפיתי, בנוסף ל”שבעה צעדים” האכזרי והמצמרר של פארק צ’אן ווק, גם ב-“Lady Vengeance”, המשכו החלש בהרבה, וב”צמא” – סרט הערפדים המצויין של אותו הבמאי. מהפילמוגרפיה הקצרה יותר של בונג ג’ון-הו צפיתי ב”זכרונות מרצח” הנפלא, שמזכיר מאוד את “זודיאק” של דיוויד פינצ’ר, וב”אמא” המטריד והמרגש, סרטו האחרון עד כה, ואולי הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה.

שיובן – לא מדובר בסרטי אינדי או ארט האוס. למעשה, מדובר בשניים מהבמאים המוערכים והמצליחים בארצם, וכמעט כל אחד מהסרטים הללו היה להיט קופתי וביקורתי. ובכל זאת, צריך לעבור כמה מחסומים לפני שצופים בקולנוע מהמזרח הרחוק. הראשון הוא מחסום השפה – שבניגוד לצרפתית או ספרדית, שאני מסוגל לפענח את נימתם גם כשאני לא מבין את המילים – לא משדרת דבר לצופה המערבי, שתלוי לחלוטין בתרגום, גרוע ככל שיהיה. השני הוא הדמויות, לעיני ולאוזני נראו ונשמעו דומה, עם שמות דומים ומבלבלים להפליא. וזאת עוד לפני שדיברנו על הבדלי המנטליות במדינה ש”כבוד” הוא יותר ממחמאה על רכב חדש. עם כל הפערים הללו סביר להניח שפיענחתי רק 70 או 80 אחוז מהסרטים הללו, אבל בסצינות כמו זו שמסיימת את “אמא”, וחונקת מצחוק ומדמעות בו זמנית, יש משהו אוניברסלי שאי אפשר לפספס.

התוספת שתופסת.

לא נראה לי שמישהו מצפה מהבלוג הזה לחדש לו משהו בנושאי טכנולוגיה או אינטרנט. פה זה לא טאק קראנצ’ ואפילו לא חורים ברשת. אבל על exfm, תוסף המוזיקה לכרום שגיליתי לאחרונה, הייתי חייב לספר. התוסף הזה אוסף אוטומטית כל שיר מכל אתר בו תבקרו לספריה נוחה לשימוש בתוך הדפדפן, המסודרת לפי אתר, אמן ואלבום. התוצאה מעט מבולגנת (וכוללת לא מעט שירים שמעולם לא הייתי חושב לקטלג), אבל מקלה מאוד על איתור ה”שיר ההוא, ששמעתי לפני יומיים בבלוג ההוא עם הדב והגורילה”. אבל הקילר-פיצ’ר מבחינתי הוא קטלוג השירים מתוך Bandcamp. עבורי, ואני מניח שגם עבור רבים מכם, בנדקמפ היא הדרך המועדפת להאזין לשירים אונליין – האתר שפטר אותי, במקרים רבים, מעונשו של מייספייס. Exfm מוסיף את האפשרות לקטלג ולשמור לעתיד את השירים הללו, ומייתר, במקרים רבים, את הצורך בעותק אופליין שלהם. למעשה, מדובר בתוסף כל כך טוב, שהוא העביר אותי סופית למחנה הכרומיסטים (אוהבים אותך שועלאש!).

ולכבוד ההמלצה הנ”ל, הנה שלושה אלבומים מלאים שדגתי השבוע מרחבי הבנדקמפ:

When Sound Generates Light הוא אלבום הבכורה הבאמת מצויין של Laboratory Noise, שמצליחים לערבב היטב את המיומנות של הטובות בלהקות הפוסט-רוק עם הוקים ושירה שמפשירים את הצינה שלהקות מהסוג הזה מייצרות לעיתים קרובות. בפעמיים-שלוש הראשונות האלבום הזה התמוסס באוזני ברגע השמיעה, בשמיעה הרביעית הכל כבר נתפס היטב במקומו.

אלבום הבכורה של Morrow, לעומת זאת, הוא כבר סיפור אחר לגמרי. רוקנרול בסיסי למדי, יעיל ולעיתים תוקפני – משהו כמו קונור אוברסט ביום זועם עם תוספת הגונה של בירה אמריקאית דלוחה. לי זה עושה מעט נוסטלגיה ל-Trail Of Dead בימיהם הטובים – וסביר להניח שזה אלבום מוצלח בהרבה מזה ששובל המתים עומדים לשחרר בהמשך השנה.

לא מעט פעמים אני מגרד בראשי בנסיון להיזכר בשם הלהקה שרק אתמול שמעתי והתלהבתי ממנה. המסקנה הבלתי נמנעת היא שאני שומע יותר מדי מוזיקה חדשה. אבל האשמה נופלת לעיתים גם על ההרכבים שבוחרים לעצמם שמות איזוטריים יותר ויותר. מה ההגיון בבחירה של שם כמו Tu Fawning מלבד התעקשות לשקוע באלמוניות מוחלטת עד קץ הימים? אבל אלבום הבכורה של אין-לי-מושג-איך-לתרגם-את-זה-לעברית מוצלח בהרבה מהשם שלהם. בדומה מאוד לזה של Celebration מהפוסט הקודם, הוא יושב בצורה מוצלחת על המשבצת של Beach House. יש מי שיקרא לזה צ’ילווייב, אני אקרא לזה יופי של אלבום.

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · · · · · · · תגובה אחת

השאר תגובה

תגובה אחת עד כה ↓