טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

השקרן לשלטון*

23 בFebruary, 2009 מאת נמרוד

לפני הכל – אני חייב להודות שלא נפלתי מהרגליים מההופעה של ZU (תודה לעידו על ההמלצה!), שהכישרון הטכני הבלתי ניתן לערעור שלהם לא מגובה בערך מוסף שיוצר הופעה בלתי נשכחת באמת. ובכל זאת, הייתה איזו תחושה של נורמליות אתמול בלבונטין. העובדה שלהקה אלמונית במיוחד מצליחה למלא את החלל הלא קטנטן של המועדון בזכות שמועות מפה לאוזן (כשלקהל המסורתי של הלבונטין מצטרפים גם אי אלו חובבי מטאל שהסאונד הקשוח של הלהקה האיטלקית פונה לאוזנם) נותנת שמץ של תקווה להתפתחות של סצינה בריאה בארץ. משמח היה גם לגלות שהסאונד היה סביר בהחלט (בניגוד לחוויות לבונטין קודמות), ושכל הערב (שכלל שתי הופעות חימום ראויות בהחלט תוצרת הארץ + מנה עיקרית משביעה מהמטבח האיטלקי) הסתיים כבר בחצות, שעה ידידותית לשכירים שבינינו, ובלי עיכובים או תקלות.

אם הייתם ואהבתם – נסו גם את שתי הלהקות הנורווגיות, שבהחלט מזכירות את ZU, עליהן כתבתי כאן.

אני חושב שכבר ציינתי כאן את אהבתי ל-Liars, שיושבת אצלי במקום טוב ברשימת הלהקות הגדולות של העשור ההולך ומסתיים. והנה הצלחתי לפספס את עובדת קיומה של “These Are Powers”, להקתו של פאט נוקר, לשעבר חבר בליארז. נוקר השתתף הבכורה המרהיב של הלהקה, כאשר זאת עוד נחשבה לאחות המרושעת של הראפצ’ורס, ועזב לפני שהליארז עקרו לברלין והחלו בשרשרת ניסויים מוזיקליים שהסתיימו ב-“Drum’s Not Dead” המופתי.

בעוד הליארז קרובים ללהשלים שנתיים של דממה יצירתית, “These Are Powers” מתקיפים לאחרונה בכל החזיתות. אלבום הבכורה שלהם, Terrific Seasons, חזר לתודעה עם הוצאה מחודשת לפני כשלושה חודשים, ואילו אלבומם השני  All Aboard Future, יוצא בימים אלו ממש. למרבה ההפתעה, המוזיקה של הלהקה מזכירה יותר את הליארז המאוחרים (עם קמצוץ של ה-Crystal Castles) מאשר את המוזיקה שהלהקה עשתה בתקופה שנוקר היה חלק ממנה – מה שמעורר תהיות לגבי “חילוקי הדעות האומנותיים” שגרמו, על פי הדיווחים, לפרישתו של נוקר מהליארז.

 

These Are Powers

כמובן שאפשר לפתור את הלהקה של נוקר כחקיינים של הליארז, אבל גם חיקוי צריך לדעת לעשות, ו-“These Are Powers” מצליחים לייצר מוזיקה שיש לה צידוק  גם שלא כמחווה ללהקת האם. אמנם אין פה שום דבר ברמה של “Drum’s Not Dead” – אבל גם הליארז הגיעו להישג הזה רק באלבומם השלישי.

 

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2009/02/These_Are_Powers-Makes_Visible.mp3]
These Are Powers – Makes Visible

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2009/02/These_Are_Powers-Easy_Answers.mp3]
These Are Powers – Easy Answers

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2009/02/These_Are_Powers-Adams_Turtle.mp3]
These Are Powers – Adam’s Turtle

ואם כבר פתחנו בסיכומי העשור, הרי ש-“Source Tags And Codes” של “And You Will Know Us By The Trail Of Dead…” הוא ללא ספק הסוס השחור של רשימת אלבומי העשור שלי. כפי שכתבתי עליו פעם (בפעם הראשונה שכתבתי על מוזיקה אי פעם), מדובר באלבום שמכיל כמעט כל אלמנט מוזיקלי בלתי נסבל בעיני – מלא בחשיבות עצמית (ראו, לדוגמא, את שם הלהקה), רציני להחריד, עם אסתטיקה ועולם דימויים מטאליסטי –  ועדיין מצליח להיות אחד האלבומים הטובים ששמעתי מימי.

היה לי פחות או יותר ברור כיצד ישמע האלבום הבא של הלהקה – ניסיון כושל לשחזר את ההצלחה של אלבומם הקודם. אבל ה-Trail Of Dead הצליחו להפתיע עם Worlds Apart – אלבום כל כך עייף ורדוד, שהוא אפילו לא נשמע כמנסה ללכת בעקבות קודמו. מאז איבדתי את מרבית העניין שלי בלהקה. Source Tags And Codes נרשם אצלי כהישג חד פעמי של להקה בינונית למדי.

לכן אלבומה החדש של הלהקה, The Century Of Self, תופס אותי מעט לא מוכן. מדובר, ללא ספק, בחזרה לצליל של האלבום הנפלא ההוא – ואכן כל האלמנטים מתייצבים פה במקום: הסאונד הבומבסטי, המעברים החדים שבין רגיעה למתקפה, והליריקה והשירה ההיסטרית של קונרד קילי, הסולן.

וכצפוי מדובר גם באלבום הראשון של הלהקה, מאז Source Tags And Codes, שאני מצליח להקשיב לו בלי להתעצבן, ולפרקים מוצא אותו מהנה ממש. ועדיין, הוא רחוק מלעורר בי את ההתרגשות שעורר בי אותו אלבום מופלא. עם זאת, ייתכן בהחלט שאני שופט אותו מראש – שהסלידה שפיתחתי מהלהקה, והסבלנות ההולכת ופוחתת שלי לאסתטיקה הפטליסטית של המוזיקה שלה, מונעת ממני להתייחס אליו בצורה אובייקטיבית. אך כיוון שכל האזנה מרככת אותי יותר ויותר, נותר רק לחכות ולראות האם The Century Of Self הוא האלבום שיחזיר לי את האמון בלהקה שעליה כבר ויתרתי לחלוטין.

 

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2009/02/And_You_Will_Know_Us_By_The_Trail_Of_Dead-Isis_Unveiled.mp3]
…And You Will Know Us By The Trail Of Dead – Isis Unveiled

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2009/02/And_You_Will_Know_Us_By_The_Trail_Of_Dead-Bells_of_Creation.mp3]
…And You Will Know Us By The Trail Of Dead – Bells of Creation

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2009/02/And_You_Will_Know_Us_By_The_Trail_Of_Dead-Inland_Sea.mp3]
…And You Will Know Us By The Trail Of Dead – Inland Sea

אחרי הכל – החברים ממונוקרייב ביקשו שאפרסם את הוידאו הבא. וכיוון שמדובר בזוג גברים רבי עוצמה שזוכרים במעורפל איך אני נראה, לא נותרה לי ברירה אלא להענות לבקשתם.

 * כל קשר בין כותרת הפוסט לתוצאות הבחירות מקרי בהחלט

תגיות:   · · · · · · · · 3 תגובות

השאר תגובה ל עידו שחם (Cancel)

3 תגובות עד כה ↓

  • בבקשה! אין מה לעשות, הקהל של מטאל ומוזיקה נסיונית, או במילים אחרות, הקהל של פאטון זה קהל נאמן שמתייצב להופעות כמו צבא ממושמע. זה לא כמו ילדי האינדי החמקמקים והציניים האלה. ואני חולק עליך לגבי ההופעה, ZU נתנו לי בעיטה בבטן והסאונד מקדימה לפחות היה בעייתי כי לא שמעו את הסקסופון בכלל. ועדיין היה שווה.

    משעשע שאני קורא את הפוסט הזה עכשיו, כי בשבוע שעבר נזכרתי גם פתאום בשירים של AYWKUBYTOD בעקבות יציאת האלבום החדש שלהם. ותודה על ההמלצה של Powers. אני לא אוהב את הליארז, אבל אלה נשמעים לי יותר מעניינים.

  • אני דווקא מכיר כמה מעריצי פאטון שנשבעו שהם גמרו איתו אחרי ההופעה עם פנז – והצליחו להפסיד אותו מחרב את היכל התרבות עם ג’ון זורן. הסקסופון באמת לא נשמע טוב בהתחלה, אבל זה הסתדר אחרי כמה זמן. אני ברחתי אחורה די מהר מחשש לאוזניי…

  • […] אחרי Source Tags And Codes לנפילה (הצפויה להפליא) של Worlds apart ועד למשיכת הכתפיים האדישה אל מול The Century Of Self. אחרי כל זאת, קשה להגיד שאלבום חדש של […]