טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

מגניבו!

22 בApril, 2008 מאת נמרוד

השפע הוא, כמובן, בלתי נסבל. ביליתי את סוף השבוע הארוך כשאני מקשיב לשטף ההמלצות של החברים ממונוקרייב (תודה על ההקדשה!) האייפוד רעב (גברת שוקו היא לא כוס התה שלי, forest city lovers נשמעים אחלה, Cut copy אני כבר מכיר ואוהב) אייל מרדיו פרמיום (אני אקשיב שוב לFoals, מבטיח!) וכמובן של גיאחה בעונג (Islands מסתמן כאחד האלבומים הטובים של השנה עד כה). בינתיים עשרות אלבומים זולגים לי בין הידיים, מסרבים לעשות את הדרך מהפלייליסט היומי לפלייליסט השנתי והנצחי – או גרוע מכך, מונחים על הדסקטופ כאבן שאין לה שומעין.

למרבה הפלא, קיים עוד מצב ביניים, של אלבומים שהקשבתי להם, אהבתי, הנחתי בצד מתוך כוונה להאזין להם שוב בקרוב – וכמעט מיד שכחתי מהם לחלוטין. בדרך כלל מדובר באלבומים מהסוג שדורש כמה שמיעות על מנת לעכל – כמו the glow, pt. 2, של המיקרופונז, או אפילו The Aeroplane Over The Sea של Neutral Milk Hotel, שלמרבה הבושה ישב אצלי על המחשב במשך אי-אלו חודשים לפני שהבנתי שהרגעים הקטנים של קסם מצטרפים להם לאחד האלבומים הגדולים של שנות ה-90.

קשה לי להגיד מה גרם לי לתת את אותו היחס ל-!Believo, אלבום הבכורה של Enon. שמעתי אותו לראשונה כשהוצא מחדש ב-2007 ע”י Touch&Go המצוינים – והתלהבתי ממנו כבר באותו הרגע. ובכל זאת, האלבום ישב במעמקי ספריית המוזיקה שלי במשך כמעט שנה לפני שרכשתי לי עותק פיזי ומאז דרכנו לא נפרדו. אולי האשמה הוא בשם הפשטני של הלהקה, שכאילו מתחנן להאבד בין עשרות שכניו למדף ולהישכח לנצח. אולי הטיול שלי לניו זילנד, קצת לאחר ששמעתי אותו לראשונה, השכיח ממני את הקסם של האלבום המשמח הזה.

enon

ומדובר אכן באלבום משמח במיוחד, שופע יצירתיות שמתפרצת מכל שיר ושיר, שאף אחד מהם לא דומה לקודמו. למעשה (ואני מקווה לא לעורר פה זעם מצד הבלגופילים בקהל) Enon מזכירים לי בעיקר גירסא קלילה במיוחד של דאוס בימיה הטובים (ובעיקר של In a bar, under the sea המופתי) – ואני בספק אם יש מחמאה גדולה מזאת בלקסיקון חובבי האינדי הישראלי.

בינתיים הספקתי להתקדם במעלה הדיסקוגרפיה של Enon, שכבר באלבומם השני (High Society שנחשב ע”י רבים לטוב שבאלבומיהם) עשו את הדבר היחיד שיכולה לעשות להקה שדומה שניצלה את כל מאגר היצירתיות שלה באלבומה הראשון – וצירפו סולנית יפנית, מה שרק מוסיף לאווירת הזה-בכלל-לא-נשמע-כמו-שום-דבר-אחר-של-הלהקה-אבל-אני-אוהב-את-זה ש-Enon מצליחים ליצר בכל פעם. מעניין רק עוד כמה אלבומים מופלאים כאלו מעלים אבק אמיתי ווירטואלי במעמקי ספרית המוזיקה שלי.


Enon – Rubber Car


Enon – Come Into


Enon – Conjugate The Verbs


Enon – For The Sum of It

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · 4 תגובות

השאר תגובה

4 תגובות עד כה ↓

  • גבר, זרוק הכול ולך תקשיב לניוטראל מילק הוטל עד שהאוזניים שלך מתחילות לדמם. אתה לא יודע איזה כיף לך, שיש לך עוד כזאת חרישה עליו.

  • חייש – האוזניים כבר דיממו מזמן – הזכרתי אותו כדוגמא לאלבום שלקח לי זמן להכיר בגדולתו, אבל כל זה נגמר כבר ממזמן…

  • החיים קשים וטוב שיש לנו אחד את השני לדבר על זה.
    Come Into, נשמע מדליק וגם זה שאחריו ובעצם גם זה שלפניו. הפוסט הזה התעללות ממש. כמה פיתויים אתה מניח לי בפוסט אחד? ואיפה היפניה?

  • התמונה קצת מטעה – היפניה נכנסת רק באלבום השני (או למעשה, רק אחרי שלושה שירים באלבום השני) – והיא בהחלט תוספת מבורכת, למרות שעוד לא שמעתי בקטלוג שלהם משהו שמתעלה על אלבום הבכורה.