טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

יש לנוע, לנוע

20 בMay, 2010 מאת נמרוד

בשבוע שעבר נרשמתי לחדר כושר, ומאז אני מכריח את עצמי ללכת. כל כך הרבה דברים יש במקום הזה שאני לא אוהב – את המוזיקה הקולנית שאמורה לגרום לך לרצות לקפצץ אבל גורמת לי בעיקר לרצות להשתבלל לכדור עם אצבעות באוזניים; את הגברים התפוחים הנאנקים תחת משקל כפול ממשקל גופם; את הנשים הדקיקות וחמורות הסבר להחריד, כאילו כל חיוך עשוי לגרום להם להעלות חמישה קילו; את מדריכי הכושר עם המבט המזלזל ומדריכות הכושר עם החיוך המזוייף. לרוץ, לעומת זאת, אני אוהב.

טוב, אני קצת מרמה כאן. כמו כל פדלאה ממוצעת, לא ממש קל לי להזיז את עצמי, ואם אני רץ ברחוב אני כנראה אתיש את עצמי לאחר 300 מטרים. אבל על ההליכון, עם המוזיקה הנכונה באוזניים, אני מסוגל לשאוב הנאה מלדחוף את עצמי פנימה אל תוך המאמץ המיוזע. ובכל זאת, גם היצירה הקלילה ביותר בת השלוש וקצת דקות נדמית להפלצת רוק מתקדם מזוויעה באורכה כאשר סופרים את השניות תוך כדי ריצה מאומצת.

בדיקה של פלייליסט הריצה המושלם שלי, שנבחר בקפידה על מנת ליצר מקסימום רגעי שיא ומינימום רגעי מנוחה ופילרים מעייפים מגלה שרוב האמנים המשתתפים בו כבר לא מייצרים אלבומים ריצה מושלמים. המקרה העצוב של Tapes N’ Tapes כבר נדון כאן, כך גם המקרה הפחות עצוב של The New Pornographers. דה נייף החליפו את הטכנו המושלם שלהם באופרה תמוהה למדי, ואילו Spoon ו-LCD Soundsystem הוציאו גם השנה אלבומים מצויינים, אבל פחות מזרימי אנדרנלין מהרגיל.  וכיוון שאני מאמין גדול באבולוציה מוזיקלית – כזאת שממלאת כל חלל שנפער בתחליף לא פחות טוב ממנו, אני מניח שאלבומי הריצה המושלמים של השנה עדיין מחכים שאגלה אותם. ספרו לי – מה אלבומי הריצה המושלמים שלכם? אתם מוזמנים להשתמש בפלייליסט שכאן לטובת ההשוואה.


LCD Soundsystem – tribulations


Tapes ‘n Tapes – Insistor


Spoon – I Turn My Camera On


The Knife – We Share Our Mothers Health


The New Pornographers – End of Medicine

וחוץ מזה? Sleigh Bells, שהפכה לאחרונה ללהקה הכי נבלגת/מבולגת (איך אומרים Blogged בעברית?) בעולם, אכן מפגינה כישורי אלקטרו-רוקנרול מרשימים. האסוציאציה הראשונה היא Crystal Castles, אבל המיקום המרכזי של הגיטרה מזכירים לי גם גירסא תוקפנית במיוחד של Ratatat.


Sleigh Bells – Tell ‘Em


Sleigh Bells – Riot Rhythm

ולשם השוואה, הנה זוג שירים מהאלבום החדש של Crystal Castles שהולך וכובש אותי, וסינגל חדש של Ratatat.


Crystal Castles – Baptism


Crystal Castles – Empathy


ratatat – party with children

ולסיום, Medications הם להקה עם שורשי פאנק – לא מפתיע ללהקה שממקומת בוושינגטון הבירה, מולדת ההארדקור. אלא שהשורשים האלו דהו ממזמן, ומה שנשאר הוא בעיקר רוקנרול מלודי, פשוט אך ממש לא פשטני, שמרגיש כאילו גדל בקליפורניה השימשית ולא בוושינגטון הקשוחה.


Medications – Long Day


Medications – Rising to Sleep

הידד! אלבום חדש ל-Wolf Parade. חשבתי לכתוב עליו כבר עכשיו, אבל נדמה לי שאני זקוק לעוד כמה האזנות. בכל מקרה, זאת בהחלט החדשה המוזיקלית השמחה של השבוע.

וגם – בלוג המוזיקה הסקוטי Pop Cop נסגר בשל חוסר ציות לחוקי זכויות היוצרים. אני מודה שמעולם לא שמעתי על הבלוג הנ”ל עד השבוע, אבל מספיק לראות את רשימת הארוכה של בלוגי המוזיקה, חובבי המוזיקה והאמנים (כולל The National ופרנז פרדיננד) שפרסמו הודעת מחאה על סגירתו כדי להיווכח שכלבי השמירה של תעשיית המוזיקה משתינים שוב על העץ הלא נכון. חבל שאלו מתקשים להבחין בין בלוגים שמעלים שירים בודדים לזמן מוגבל ובין כאלו שמשתפים אלבומים שלמים, וחבל גם שמארחי הבלוג (במקרה הזה גוגל) מוכנים להוריד אותו מהרשת מבלי לברר את העובדות עד תומם – התוצאות העגומות לפניכם.

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · · · · · · 6 תגובות

השאר תגובה

6 תגובות עד כה ↓

  • בתור חובב ריצה מושבע, אין לי שום בעיה לרוץ בלי מוזיקה. לפעמים זה עדיף. אבל אין ספק שאם כבר עם מוזיקה – זה צריך להיות משהו קיצוני, אחרת זה לא זה. כנראה רק מטאל או אלקטרוני קיצבי.
    יש את 45:33 של LCD Soundsystem, שיוצר בדיוק למטרה הזאת. רצתי איתו לא מעט פעמים.
    התחלתי להאזין ל־Hercules and Love Affair, נראה לי שזה גם מתאים.

    עכשיו צריך רק למצוא זמן לדחוס את ההמלצות שלך, בין כל האלבומים שגם ככה ממתינים בתור.

  • קטנוניות זולה: ההארדקור נולד בעיר המלאכים, נדד צפונה עד לקנדה ורק אז עשה דרכו מזרחה. לוושינגטון הוא הגיע בין המקומות האחרונים וכר הגידול המזרחי האמיתי היה ניו יורק. יתכן ואתה מבלבל עם הפריחה הוושינגטונית עם להקות כמו פוגייזי. בכל מקרה, הנה סרט על היסטורית ההארדקור: http://www.imdb.com/title/tt0419434

  • עוזה היקרה – הייתה לי הרגשה שלא כדאי לציין עובדות שאני לא ממש משוכנע בהם, טוב שיש קטנוניים בעולם!

  • אמנם לא מפריע בכלל לרוץ גם עם אלבומים רגועים מאוד. אני כבר לא צריך את שירים עוצמתיים שיתנו בוסט לריצה.
    עם זאת, אני מוצא את החדש של foals, שמעולה גם כשאני לא על ההליכון, לפצצת אנרגיה נפלאה. מה גם שהוא כבר לדעתי מהיציאות הטובות ביותר של השנה הזו. להקה מצויינת.
    וגם החדשים של caribou ושל הולי פאק כמענגים לריצה. מוזיקה אלקטרונית בכלל עובדת מצויין בחדר כושר.

    • בחודשיים האחרונים אני מקשיב כמעט אך ורק להרכבי פרימוורה… לריצות ארוכות של 10 ק”מ – tarot sport של fuck buttons עובד מצוין וגם the monitor של טיטוס אנדורניקוס נפלא. לאחרונה ניסיתי את החדש של THE FALL והוא מצוין ברובו – חטיבת הקצב עובדת שם קשה…אלבומים קצרים יותר ומוצלחים הם Matt&Kim וjapandroids.

  • I dont understad a thing of what you’ve posted., but… you have nice songs in your blog, and thanks for that