טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

כאילו מעולם לא עזבו

18 בFebruary, 2013 מאת נמרוד

טוב. אני מניח שצריך לדבר על הפיל שבחדר.

כל בעל בלוג מוזיקה שמכבד את עצמו צריך להתייחס (גם אם באיחור) לאלבום החדש של My Bloody Valentine. כמו בהרבה מקרים אחרים, אני מוצא את עצמי בעמדה המוזרה של מי ששומע לאחור. כלומר, את Loveless המופתי שלהם שמעתי הרבה אחרי שהקשבתי ללא מעט מהלהקות שהושפעו ממנה. ובמקרה של My Bloody Valentine, יש כאלו בלי סוף.

אמרתי זאת כבר פעם, ואני אומר את זה שוב – My Bloody Valentine היא אולי הלהקה המשפיעה ביותר על צליל האינדי של השנים האחרונות. נירוונה ופיקסיז זכו ליותר הצלחה, אבל הסאונד שלהן כמעט שנעלם. נראה שבמקרה של MBV, ממש כמו שנאמר על הוולוט אנדרגראונד בזמנו – כל מי שקנה אלבום שלהם, הקים להקה.

My Bloody Valentine

ועכשיו חזירים התחילו לעופף, דגים התחילו לדווש על אופניים ו-My Bloody Valentine הוציאו אלבום חדש. להזכירכם, בפעם האחרונה שזה קרה, שמיר היה ראש ממשלה ומסיכות האב”כ היו רעננות ומוכנות לשימוש. ועדיין, הקאמבק הזה לא מסריח מנפטלין – כל כך הרבה להקות שמרו את הצליל של MBV בחיים, שהם מצליחים מצד אחד לא להשתנות בכלל ומצד שני להישמע רעננים ורלוונטיים לחלוטין.

ובכל זאת, האלבום החדש צריך להתמודד עם כל אותן להקות שחלקן עושות עבודה לא רעה בכלל בלשחזר את השוגייז המהפכני שזאת הציגה, ועם מאזינים כמוני, שעבורם Loveless הוא לא אלבום שנשמע שונה מכל דבר שהאזינו לו עד אז, אלא עוד אלבום ברצף של אלבומי שוגייז טובים יותר ופחות. ושמחתי לגלות שגם עבורי, “M B V” (והייתם מצפים שאחרי 21 שנה של תכנון, קווין שילדס היה מצליח לחשוב על שם יותר יצירתי לאלבום הקאמבק) הוא אלבום מעולה. למעשה, אני חושב שאני אוהב אותו הרבה יותר מ-Loveless, שאיכשהו אף פעם לא טלטל אותי באמת.

m b v

הדבר העיקרי ששמתי לב אליו כשהאזנתי ל-“M B V” הוא עד כמה הלהקות שגדלו על ברכיה, לפחות הפופולריות שביניהן, ריככו את הצליל של הלהקה. מצד שני, לא חסרות להקות שלקחו את הצליל שלה לקיצוניות השניה ולחריכת אוזניים מוחלטת. אבל קשה לי לחשוב על להקה שמצליחה לשמור בצורה כל כך מדוייקת על האיזון שבין מלודיה לרעש. כשהאיזון המדוייק של תחילת האלבום נשבר בהדרגה אל תוך New You השקט והנקי, ואז צולל חזרה במהירות לתהומות של רעש, שנעשה כמעט בלתי נסבל בשני השירים האחרונים. בין אלפי הלהקות, הז’אנרים והתת-ז’אנרים, ל-My Bloody Valentine יש עדיין פינה מוזיקלית קטנה משלהם שאף אחד אחר לא מצליח לשחזר במדוייק.

יש שני סוגים של קאמבקים אחרי תקופה של כך ארוכה: כאלו שבהם הלהקה מצליחה להמציא את עצמה מחדש (ראה פורטיסהד) וכאלה שמסתפקים בלרכב על גלי הנוסטלגיה. MBV שייכים לסוג השלישי – כאלו שנדמה כאילו מעולם לא עזבו.


My Bloody Valentine – Only Tomorrow


My Bloody Valentine – New You

האסוציאציה הראשונה בהאזנה ל-II, אלבומם השני של Unknown Mortal Orcastra, הוא Lonerism של Tame Impala האוסטרליים. לא מפתיע היה לגלות ש-UMO מגיעים מניו זילנד, האחות הקטנה של היבשת הדרומית. וממש כמו Lonerism, האלבום הזה עושה לי חשק לעלות על מטוס, לרכוש רכב חבוט, ולעשות שוב טיול בפינה המזרחית של חצי הכדור הדרומי. משמיעה לשמיעה אני מתחיל לחשוב שהאלבום של UMO הוא האהוב עלי מבין השניים, מה שבוודאי מניח אותו גבוה ברשימת האלבומים האהובים עלי של השנה החדשה.

Unknown Mortal Orchestra


Unknown Mortal Orchestra – Swin And Sleep (Like A Shark)


Unknown Mortal Orchestra – The Opposite Of Afternoon


Unknown Mortal Orchestra – Monki

ובתחרות “שם האלבום המקורי של הפוסט” זוכה, ללא תחרות, Push the sky away של ניק קייב. יש לי תמיד תחושה שקצת פספסתי את ניק קייב, שלמרות שאהבתי לא מעט דברים שהוא עשה בעבר, יכולתי למצוא פינה חמה יותר בליבי אליו. ואולי האלבום הנעים יחסית אבל הלא מתחנף הזה יכול להיות נקודת התחלה טובה.


Nick Cave And The Bad Seeds – We No Who U R


Nick Cave And The Bad Seeds – Jubilee Street

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · אין תגובות

השאר תגובה

אין תגובות עד כה ↓

אין תגובות עדיין - מה דעתכם להתחיל משהו?