טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 4

תקליט שבור

10 בMarch, 2008 מאת נמרוד
להגיב

כבר עשור, מאז בוא הנאפסטר לעולם, שנשמעת שוב ושוב נבואת הזעם על מותו הקרב של האלבום. בהתחלה המגבלה הייתה טכנית – הפס היה צר, והנגנים התפקעו אחרי עשרה שירים. וכשהמגבלות הללו נפתרו, ושיתוף הקבצים עבר לטורנטים ידידותיים לאלבומים ולאייפודים נפוחים, דיברו על דור עם סבלנות קצרה – שצורך את הסרטים שלו ביו-טיוב ואת המוזיקה במייספייס.

אלא שהאלבום שרד את כל אלה – ולא רק בזכות מפגרים טכנולוגית כמוני, שעוד צורכים מוזיקה על גבי פיסות פלסטיק מחומצנות. האלבום שרד בשל העליונות שלו על הסינגל – כיוון שההשתלטות שלו על עולם המוזיקה, אי שם בתחילת שנות השישים של המאה שעברה, הייתה גם הרגע בה לאמנים היה בפעם הראשונה שליטה אומנותית (גם אם לא כלכלית) על המוזיקה שלהם.

היום, ממש כמו אז, את ההייפ יוצרים בעזרת סינגלים וEPs (העובדה שמילים מהלקסיקון התקליטי עוד משמשות אותנו היום, מגלה עד כמה מעט השתנה) – אבל מצדיקים אותו בעזרת אלבומים. אף אחד לא מתייחס ללהקה כיותר מהבטחה לפני אלבום הבכורה שלה.

ולמה אני נדרש לכל העניין הזה לפתע? כי בעודי מתפעל מ”The Seldom Seen Kid”, האלבום החדש של Elbow, ללא ספק אחד מהאלבומים הטובים ביותר ששמעתי עד כה השנה, מצאתי את הראיון הזה, מלפני חודשיים, עם סולן הלהקה גאי גארווי, בו הוא טוען כי האלבום הנ”ל עשוי להיות גם האחרון שלהם מכיוון ש”תרבות ההורדות וה-mp3 משמעותה ששירים ימכרו על בסיס אינדיבידואלי”. אמר, והלך להוכיח את טעותו עוד אלבום נפלא, אולי הטוב של הלהקה מעולם.

Seldom seen kid

יתכן גם שהוצאת אלבומים הופכת לכלכלית פחות משנה לשנה ומטורנט לטורנט. למרות שבשנה שבה רדיוהד הרויחו מליונים מ”שלם כמה שתרצה”, וטרנט רזנור הרויח 750 אלף דולר בתוך יומיים מהמהדורה המוגבלת של אלבומו החדש, הרי שגם ללהקות צנועות יותר כמו Elbow יש תקווה. אבל למעשה, אין להם ברירה – הדינוזאורים, מרד הוט צ’ילי פפרז ועד פיל קולינס, יכולים להמשיך ולגלוש מאצטדיון לאצטדיון על תהילת העבר ואדי קריירה, להקות כמו Elbow חייבות להמשיך ולהצדיק את עצמם דרך אלבומים.

מתוך האלבום החדש:

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/03/The_Bones_Of_You.mp3]
Elbow – The Bones Of You

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/03/The_Loneliness_Of_A_Tower_Crane_Driver.mp3]
Elbow – The Loneliness Of A Tower Crane Driver

[audio:http://www.somuchsilence.com/mp3/elbow_grounds.mp3]
Elbow – Grounds for divorce

רגע, השם של השיר האחרון נראה מוכר – Elbow עושים קאבר לוולף פרייד? ממש לא, אין דמיון בין שני השירים מלבד העובדה שירים מצוינים. אבל זה מספיק כדי לגרום לי להיזכר בשיר האהוב עלי של הלהקה הנפלאה הזאת. אז למה שלא אוסיף גם אותו לרשימה?

[audio:http://tinyurl.com/2a24w5]
Wolf Parade – Grounds for divorce

תגיות:   · · · · אין תגובות

הערצה עיוורת

7 בMarch, 2008 מאת נמרוד
להגיב

לאור ההערצה שלי הן לסטיבן מלקמוס והן לפרוייקט ה-“Take away show” המופלא, בוודאי לא תתפלאו לראות כאן פוסט על הביקור של מלקמוס בפרוייקט כחלק מקידום האלבום החדש שלו. כדרכם של אמנים שאין להם כבר צורך או רצון להוכיח כלום לאף אחד, הביצועים של מלקמוס לא חורגים מ”האיש עם הגיטרה שמצולם שר ברחוב חשוך” האופייני של הפרוייקט. כדרכם של מעריצים שכבר לא זקוקים להוכחות, זה לא ממש מפריע לי. בעיקר כשהביצועים הערומים חושפים את הכתיבה השנונה שמסתתרת מאחורי מפלי הגיטרות של אלבומו החדש.

את כל הביצועים של מלקמוס במסגרת הפרוייקט ניתן למצוא כאן (בנתיים רק בגירסא הצרפתית של הבלוג). הביצוע המצורף הוא האהוב עלי מבין השלושה, כנראה בגלל שהוא גם המגומגם ביותר, ואין כמו מלקמוס בקסם מגומגם.

תגיות:   · · · · אין תגובות

צבעי בסיס

5 בMarch, 2008 מאת נמרוד
להגיב

2008, כך אני חייב להודות, התחילה עבורי בצורה קצת חלשה. לא מעט אלבומים טובים כבר שמעתי השנה – ההוט צ’יפ החדש אכן מצוין, ו-MGMT משמח עד מאוד. אבל כשאני משווה אותם להישגי השנה שעברה – Of Montreal או Menomena, לדוגמא, נותר לי רק לקוות שמועמדים טובים יותר לאלבום השנה מחכים להם מעבר לפינה.

בינתיים אני נאלץ להסתפק בתחליפים זמניים. אחד מהם הוא “Red, Yellow & Blue”, אלבום הבכורה של ה”Born Ruffians” הקנדים, שמשמש, עד שיבוא מועמד טוב יותר, כאלבום השבוע שלי. שלא במפתיע, כיאה למוצאם הקנדי, מדובר בפיסת אינדי פופ משמחת שכל הדיבורים עליה מיותרים.

[audio:http://www.thewheelsstillinspin.com/music/Born_Ruffians-Hummingbird.mp3]
Born Ruffians – Hummingbird

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/03/Kurt_Vonnegut.mp3]
Born Ruffians – Kurt Vonnegut

תגיות:   · · · · · אין תגובות

Overqualified

1 בMarch, 2008 מאת נמרוד
להגיב

אני זוכר את הפעם הראשונה שנתקלתי ב-At the Drive-in. התסרוקת העצומה של סדריק ביקסלר-זאבאלה מילאה את המסך, מתנופפת לכל עבר כשבעליה נופל שוב ושוב על הבמה, צווח למיקרופון כאחוז דיבוק. זה היה, כמובן, הקליפ של “One Armed Scissor”. אני מניח שאם הייתי אז צעיר יותר וציני פחות בכמה שנים, הרגע הזה היה משהו קרוב לפעם בו שמעתי לראשונה את “Smells like teen spirit”.

אין הרבה סיבות לבזבז זמן בלוג יקר בכתיבה על מוזיקה שאתה לא אוהב. אלא שהמקרה של The Mars Volta מרתק במיוחד. מה אני לא אוהב בלהקה ?אני חושב שהכתבה של איל רוב בוואלה מתארת היטב את כאב הראש שגרמו לי שתי ההאזנות שהצלחתי לתת לאלבום. נשאר רק לענות על הלמה – כיצד הפכו שני היוצרים הראשיים של at the drive-in המלהיבה, זבאלה ועומר רודריגז-לופז, ללהקה נפוחה ומביכה מאלבום לאלבום כמו המארס וולטה.

הבעיה היא כמובן לא מחסור בכישרון מוזיקלי – ממנו נדמה שיש לצמד המוביל של הלהקה בשפע, אלא בנסיון לגרום לכישרון הזה להיות נוכח בכל רגע של כל שיר בכל אלבום. כל השבריריות, הבלבול והזעם שבמוזיקה של At The Drive-in הושלכה הצידה – הרי אלו רק מכשולים בדרך ללהקת המופת שהמארס וולטה נועדה להיות. אך כמובן שאין דבר יותר גרוע לתהליך של יצירת מוזיקה גדולה מהאמונה שמדובר ביצירת מופת בהתהוות.

בתקופה שאימו היה סגנון מוזיקלי לגיטימי ולא סוג של פקאצה, ודימו לא היה מלך של כלום, נחשבו At the Drive In ו ‎…And you will know us by the trail of dead לשתיים מהלהקות המובילות של הסצנה. בזמן שהראשונה התפרקה והפכה למארס וולטה, הוציאו הTrail of Dead את אלבומם השלישי, ובעיני אחד מיצירות המופת של העשור, Source tags and codes. עם רבע מהכישרון של הצמד זאבאלה-לופז, אבל עם נכונות אמיתית ללכת על הקצה, לנסוק וליפול עם המוזיקה למקום שמעבר לשליטתם, יצרו הTrail Of Dead אלבום שהוא כנראה הרבה מעבר למה שהלהקה יכלה אי פעם לצפות לו. למארס וולטה זה לא היה קורה – הם פשוט מוכשרים מדי.

תגיות:   · · · · אין תגובות

להקת הבית

22 בFebruary, 2008 מאת נמרוד
להגיב

על החיבה שלי ל Tapes ‘n Tapes יכולתם כבר ללמוד מהעובדה שקראתי לבלוג בפראפרזה על שמם. כשאלבום הבכורה שלהם, “The Loon” נחת אצלי לראשונה, רכוב על גלי הייפ אדירים (שהובילו גם לסרטון המשעשע הזה) – חשבתי “נחמד, אבל בטח ימאס עלי תוך שבוע” – מה שלא קרה מעולם. למעשה, כל שמיעה גורמת לי לחבב את האלבום הזה יותר ויותר. הרבה אלבומים, טובים לא פחות, שמעתי בשנתיים שעברו מאז, אבל עם אף אחד מהם לא האצבע על כפתור הריפיט קלה כמו עם האלבום הזה.

מה הפלא שלקראת אלבומם החדש, Walk It Off, שיצא באפריל, אני מקיים ביקור שבועי באתר הלהקה, בציפייה לעדכונים (פעולה שנעשתה קשה יותר ויותר מאז שהעטיפה מעודדת האפילפסיה של האלבום השתלטה על העיצוב של האתר).

walk it off

לבסוף, ההמתנה השתלמה – הלהקה שיחררה שיר ראשון מתוך האלבום: “Hang Them All”. איך הוא? תשפטו בעצמכם. בעיני הוא טיפה מאכזב – כלומר באלבום המלא אני מצפה לכמה וכמה שירים טובים יותר. מצד שני, הסטנדרטים שלי גבוהים מאוד כשמדובר בלהקת הבית של הבלוג.

 

[audio:http://www.beggarsgroupusa.com/mp3/tapesntapes_hangthemall.mp3]
Tapes ‘n Tapes – Hang them all

ועוד שני שירים מ”The Loon”

 

[audio:http://www.tapesntapes.com/Insistor.mp3]
Tapes ‘n Tapes – Insistor

[audio:http://www.box.net/shared/static/2lcdsmoocc.mp3]
Tapes ‘n Tapes – The Illiad

 

תגיות:   · · · תגובה אחת