טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

תפנית בעלילה

27 בApril, 2014 מאת נמרוד

לפני הכל: כרטיס הטיסה ביד. גם כרטיס הכניסה. השנה אני חוזר סוף סוף לפרימוורה, בתקווה לסיום קצת יותר מוצלח מהפעם שעברה. ארקייד פייר, Spoon, פיקסיז, סלינט, ניוטרל מילק הוטל, הנשיונל ועוד רבים וטובים יהיו שם. כרגיל, ובניגוד לכל הגיון, חודש לפני הפסטיבל עוד אפשר לקנות כרטיסים – אז אם עוד לא עשיתם זאת, הנה ההזדמנות שלכם.

Liars

החוק הראשון של בניית אלבום הרוקנרול המושלם אומר: תתחיל הכי חזק שלך. זה היה נכון כבר בתקופה שאת דגימת האלבומים הייתי עושה מתוך ערימה ענקית בתור הזועף של עמדת ההאזנה ב”אוזן השלישית” (ויעידו עשרות אלבומים בינוניים עם שיר או שניים טובים שעברו את הסינון וצוברים מאז אבק בספריית הדיסקים שלי), וזה נכון גם היום, שהדגימה היא מתוך ערימה הולכת ומתארכת של טאבים בדפדפן.

טוב, אז הליארז מעולם לא הקשיבו לחוקים. יש סיכוי שאם לא היה מדובר באלבום חדש לאחת הלהקות הנערצות עלי של העשור האחרון, הייתי מאבד את הסבלנות שלי כבר עם Mask Maker, השיר הפותח של Mess, ואחד הגרועים שבו. אבל אחרי ארבע דקות של מתקפת אפקטי סינטיסייזרים זולה, האלבום הזה נפתח לפתע עם Vox Tuned D.E.D. אפקטי הסינטיסייזר המיושנים עדיין שם, אבל השירה של אנגוס אנדרו מתמלאת לפתע באנרגיה שמצליחה להתניע עוד אלבום מצויין של הליארז. לא מדובר באלבום הטוב ביותר של הלהקה (בעיני, לפחות, גם לא בשלישיה המובילה) ואחרי האלקטרוניקה הרק-קצת-פחות-פרימיטיבית של האלבום הקודם, אפשר לטעון שזאת הפעם הראשונה שהלהקה דורכת במקום – אבל גם אלבום בינוני בסטנדרטים של ההרכב הסופר יצירתי הזה הוא אירוע מרגש.


Liars – Vox Tuned D.E.D.


Liars – Pro Anti Anti


Liars – Mess On A Mission

מתי בפעם האחרונה שיר הצליח באמת להפתיע אותכם? לגרום לכם לשאול אם אתם מקשיבים לאלבום הנכון, אפילו ללהקה הנכונה? האם אפשר עוד להפתיע בעידן של להקות שהן זגזגניות סדרתיות, בעידן שאף ז’אנר לא נחשב לנחות או למוקצה?

ממש כמו בקולנוע, הפתעה מוזיקלית מתבססת על ציפיה שנשברת – ולכן אי אפשר להפתיע בשיר הראשון של האלבום הראשון, ממש כפי שאי אפשר ליצור הפתעה בדקה הראשונה של סרט. תפנית טובה בעלילה היא כמובן לא לגמרי צפויה, אבל גם חייבת להיבנות בהדרגה ולהיות עקבית עם מה שבא לפניה – קטע דיפ האוס באמצע אלבום של ג’ק ווייט הוא “הפתעה” בדיוק כמו טבח המוני בסוף סרט נסיכות של דיסני. ואולי הכי חשוב – הפתעה טובה מכילה תוכן משל עצמה, והיא לא ההפתעה לשם ההפתעה שמשעבדת לטובתה את כל העלילה, כמו בסרט גרוע של מ. נייט שאמאלאן.

תשעה שירים לתוך Singles, האלבום החדש והמצויין שלהם, Future Islands הצליחו להפתיע אותי.

Future Islands

רמזים למפלצת הרוקנרול שמתחבאת בתוך סמואל הרינג היה אפשר למצוא כבר בשירה הדרמטית שלו בשירים כמו “Balance” מאלבומם הקודם, או בהופעה התזזיתית של הלהקה אצל לטרמן שכבר הפכה ל-meme. לכן, דקה וחצי לתוך Fall From Grace, כשהמפלצת מתפרצת לפתע, תחושת ה-WTF מתחלפת מהר מאוד בהשלמה – ממש כמו הרגע שבו הזהות של קייזר סוזה נחשפת.


Future Islands – Fall From Grace

וכדי שלא תחשבו שאין עוד שירים מוצלחים באלבום הזה:


Future Islands – Seasons (Waiting On You)


Future Islands – A Dream of You and Me

ובניגוד לליארז או ל-Future Islands, ההורורז לא כאן כדי לשבור את החוקים או להפתיע אותנו. Luminous, אלבומם החדש, הוא אולי לא שעתוק מוחלט של קודמיו, אבל הוא בהחלט המשך ישיר שלהם. אמנם הקצוות היותר משוננים של Primary Colours נעלמו (וחבל), אבל רגעים מסויימים (כמו ריף הגיטרה הנהדר של Jealous Sun) יכלו לשבת היטב בכל אחד משני אלבומיהם הקודמים. אבל גם בלי שמץ של חדשנות או הפתעה, מדובר באלבום אדיר שלישי ברצף של הרכב שמתגלה כיציב להפליא – לפעמים מקוריות היא אובררייטד.


The Horrors – So Now You Know


The Horrors – Jealous Sun


The Horrors – Falling Star

 

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · 5 תגובות

השאר תגובה

5 תגובות עד כה ↓

  • תהנה בפרימוורה,
    תודה רבה על Future island נשמע ממש טוב.
    אגב, כמדומני לא התייחסת לאינדי-סינדי של הפיקסיז – אז תדווח איזה נתח מההופעה שלהם הוא תופס לקראת ההופעה שלהם בארץ…

    • הדבר הכי טוב שאני יכול להגיד על Indie Cindy הוא שהקשר בינו לבין האלבומים הקודמים של הפיקסיז כל כך קלוש, שהוא לא מסוגל להשפיע על היחס שלי כלפיהם. בדרך כלל יש לי כבוד כלפי להקות שמתעקשות לקדם את ההווה במקום לרצות את הקהל – אבל הפעם אני מקווה שהפיקסיז ידעו מה הקהל באמת בא לשמוע.

  • אוי, פשוט לקחת לי את המילים מהפה בנוגע ל־Fall from Grace. יש לי תחושה שבעתיד הם ילכו לכיוון שהשיר הזה מושך. אלבום נהדר, ובהחלט שמתי עליהם עין לקראת פרימוורה. מי יודע, אולי נתראה שם 🙂

    יוחנן, נדמה לי שמתוך כבוד לאלבומי העבר של הפיקסיז, עדיף שלא להתייחס יותר מידי לריליסים האחרונים שלהם…

  • אני מסכים שביחס לשאר ה”קטלוג” שלהם, זה לא זה. כשלעצמו, זה חביב פלוס-מינוס. השאלה היא, עד כמה הם מבינים את זה…
    אני אמור לראות אותם כאן ביוני (אם לא יבטלו)…

    Fall From Grace מדהים. אפילו הבן שלי בין השנתיים התלהב (שיווקתי לו את זה כ”שאגה של אריה באמצע השיר”). אבל השירים האחרים ששמעתי לא ברמה שלו.

  • […] אין ספק שהיא אוחזת באחד הסולנים המוכשרים בעולם האינדי. חצי התקף הלב שקיבלתי בהאזנה הראשונה להתפרצות שלו ב-Fall from grace, מצדיק לבדו את […]