טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

או סקנדל או פסטיבל

8 בJune, 2009 מאת נמרוד

כל מי שטייל באירופה על תקציב מוגבל יודע שהערים הארופאיות מעייפות יותר מכל יעד מוצ’ילרים אקזוטי – המוניות הם מחוץ לתחום, הרכבת התחתית גוררת איתה עליה וירידה של עשרות מדרגות בכל פעם, והיעד הבא הוא תמיד במרחק שחבל לנסוע אליו בתחתית (עם שתי החלפות), כשאפשר ללכת עוד חצי קילומטר ברגל. אחרי כמעט שבוע בברצלונה, כבר זחלנו על גחוננו אל היום השלישי של פרימוורה סאונד – לא ממש במצב לעשר שעות של הופעות משובחות.

אני לא יודע אם יש עוד פסטיבל גדול באירופה שנותן כל כך הרבה כבוד לאינדי. זה לא רק הליין-אפ – מספיק סיבוב קטן בין דוכני הפסטיבל מספיק כדי להתרשם מההבדל בינו לבין פסטיבל לידס בו הייתי לפני כמה שנים, כשאת דוכני החולצות הדהויות של לידס מחליפים עשרות דוכנים של לייבלי אינדי ספרדיים חיכניים. האמת, לא ממש מפתיע – מספיק להסתובב בין חנויות הבגדים כדי להתרשם מהטעם המוזיקלי המשובח של תושבי העיר – עם הבלחות של Horrors או Deerhunter בתא ההלבשה של פול אנד בר (שלא לדבר על הפסקול של החנויות הקטנות והמעודכנות יותר).

מפתיע לגלות שדווקא המעלה הגדולה של הפסטיבל היא גם הבעיתיות העיקרית שלו – על הבמות הענקיות של הפסטיבל, נראים גיבורי המועדונים שלו כמי שהוצאו ממרחבם הטבעי – קשה להנות מהופעה של סוניק יות’ או ניל יאנג מול יותר מעשרת אלפים איש, ולצפות בהופעה של דירהאנטר מול קהל בסדר גודל דומה זאת כבר חוויה הזויה. דווקא בלידס היה אפשר לסמוך על ענקי המיינסטרים שהובילו את הפסטיבל (גרין דיי, אופספרינג) שימשכו אליהם את ההמונים, ולאפשר לי להגיע למרחק נגיעה מהאמנים המופלאים שהופיעו בבמות הקטנות יותר.

Sleepy Sun

ובכל זאת היו לי שתי נקודות אור. הראשונה התרחשה דווקא מחוץ לשטח הפסטיבל – מעלה נוספת של פרימוורה סאונד הוא עובדת היותו פסטיבל עירוני של ממש, מתחם הפסטיבל נמצא קרוב יחסית לעיר, ומארגניו דואגים לכלול במסגרתו גם לא מעט הופעות שנערכות בחינם במקומות שונים בעיר עצמה. אחת מהן הייתה הופעת צהריים של Sleepy Sun בפארק במרכז העיר. על ההתלהבות שלי מחבורת הפסיכדליה הקליפורנית כבר סיפרתי, וההופעה הנפלאה שלהם הזכירה לי שוב שהדרך המושלמת לצרוך הופעה היא באור יום, באויר הפתוח, ובמרחק נגיעה מהאמן – בעיקר שמדובר בלהקה שמסוגלת להעביר בצורה נאמנה, אבל ללא דיוק קפדני מהסוג המסרס, את האנרגיה של המוזיקה המוקלטת שלהם. מה הפלא שבסוף הופעת החינם הזאת נעמד הקהל (וביניהם אני) בתור על מנת לרכוש את אלבום הבכורה של הלהקה, והכניסו לכיסי הלהקה סכום שיממן בוודאי את כל הפטריות והעלים הנדרשים לטובת הפקת אלבומם השני.

והיו כמובן גם את ה-Liars. אני לא יודע אם שמתם לב, אבל הליארז הם אחת הלהקות המוזכרות ביותר בבלוג שלפניכם. כל כך הרבה רפרנסים ללהקה נתפרו על ידי לכל כך הרבה אמנים, עד שאני לא בטוח האם מדובר בלהקה סופר-משפיעה או שמא (סביר יותר להניח) ההשפעה שלה היא רק עלי – גורמת לי למצוא הקשרים היכן שיש רק דמיון מקרי ושטחי. בכל מקרה, הנוכחות של הליארז הייתה ללא ספק אחד הגורמים הראשונים שדחפו אותי לפסטיבל הזה מלכתחילה.

liars

השאלה שנותרה פתוחה היא איזה משתי הלהקות שמשתמשות בשם “ליארז” תגיע להופעה. האם זאת תהיה הלהקה הכיפית, ערמומית, משעשעת ומרושעת של האלבום הראשון או הלהקה הקשה, עגמומית ומרגשת של אלבומה השלישי (בין מוצאי האלבום השני והכושל של הלהקה תוגרל קטילה אכזרית בפיצ’פורק). התשובה הייתה שתיהן ואף אחת מהן – השירים היו ברובם של הגירסא המאוחרת של הלהקה, אבל אלו לוו בהופעה משועשעת ותזזיתית שלא תאמה לחלוטין את המינימליזם העדין של מרבית השירים. מצד שני, לפחות עבור הקהל הרחב הריכוך הזה הוא הכרחי – והעובדה שגם האישה, שבדרך כלל נלחמת בכל נסיון שלי להשמיע לה את הליארז נהנתה להפליא מוכיחה שהם יודעים מה הם עושים. ורק לפעמים, כשהעשן הסמיך כיסה את המשתתפים על הבמה, ורק התיפוף האיטי חצה את המסך הערפל – זכיתי גם אני להופעה שחלמתי עליה.

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · · 2 תגובות

השאר תגובה

2 תגובות עד כה ↓

  • מה, כבר נגמר? לא רק שהרגליים שלך בגדו בך, גם יצר הכתיבה! תגיד, מה קורה פה, אתה מזדקן? איכשהו ציפיתי ליותר פרטים, דיווח מלא על כל הלהקות, אבל כנראה שסתם זה אני שבניתי הרים ללא כיסוים. לפחות תספר איך היו שם *הטאפאס* 🙂

    מגניב לך בכל מקרה, סחטיין על סוניק יות’. בקרוב – הסאגה הלונדונית שלי.

  • […] ללהקות וללייבלי האינדי המקומיים. השנה, בניגוד לשנה שעברה, הגעתי לעיר נרגש להפליא ובידי כרטיס תלת יומי לפסטיבל […]