טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

שיר הרבעון

4 בApril, 2011 מאת נמרוד

לפני הכל – סרטי האנימציה שאינם של פיקסאר נראים לעיתים קרובות כמו אוסף של בדיחות ורפרנסים שאוגדו לתוך עלילה קלושה וצפויה. כל הדברים האלו נכונים גם לגבי “רנגו”, סרט האנימציה של גור ורבינסקי בכיכובו של ג’וני דפ. ההבדל היחיד הוא שאת הבדיחות והרפרנסים של רנגו פשוט לא תמצאו בשום מקום אחר. לא הרבה סרטי אנימציה הוליוודיים מרשים לעצמם להשתמש בהומור שחור ומרושע, דמויות נכות ומכוערות בצורה בלתי חמודה בעליל, וסצינות תלושות וסוריאליסטיות (יותר בסגנון של האחים כהן מאשר זה של וול-אי לדוגמא). וכשאת כל זה מצליחים איכשהוא לארוז לסרט סוחף וקליל להפליא, יש סיכוי טוב שזה סרט האנימציה הלא-פיקסארי הכי טוב שתראו השנה.

חלקכם אולי שמו לב שהכרזתי בעמוד הפייסבוק (המוזנח להפליא) של טאפאס וטאפאס, על מציאת השיר הטוב ביותר של השנה עד כה. הגיטרה המתעוותת והשירה השברירית של קונאן מוקסין הניו זילנדי העניקו לי את אחד הרגעים הנדירים יותר ויותר, שמצליחים להצדיק שעות אין ספור של חפירה באינספור בלוגים, קליפים ובנדקאמפים. וכיוון שאני עובד בתאגיד אמריקאי, אפשר כבר עכשיו להכריז – נמצא שיר הרבעון!

וממש כמו במקרה של השיר הנ”ל, שירה היא תנאי כמעט מחייב כדי לחבב עלי באמת יצירה מוזיקלית. אם אי פעם אנסה לבנות את רשימת השירים האהובים עלי, אני משוכנע למדי שאת הקטע האינסטרומנטלי הראשון לא תמצאו בעשרים או שלושים המקומות הראשונים. זאת גם לרוב הבעיה שלי עם להקות פוסט רוק, שגם המוצלחות שבהן הופכות במוחי עד מהרה לבליל אחד של צליל שלא מצליח להתגבש לכדי זכרון של ממש.

Vessels הם עוד להקה מהסוג הזה ממש, והמהלכים המוזיקליים שלהם לקוחים אחד לאחד מספר הכללים של אקדמיית Mogwai. ועדיין, כנראה מתוך התחשבות במוגבלים אינסטרומנטלית שכמוני, תוכלו למצוא כמה שירים של ממש באלבום. לפחות אחד מהם (Meatman, Piano Tuner, Prostitute) הוא פנינה של ממש, אם רק תצליחו להתעלם מהעובדה שהוא נשמע כמו משהו שרדיוהד שכחו כבר לפני עשור.


Vessels – The Trap


Vessels – Meatman, Piano Tuner, Prostitute

ואם כבר מדברים על שירה: הטריק הנדוש של שירה שמתבדרת אל מחוץ למלודיה עובד עלי כל פעם מחדש, עוד מהפעם הראשונה שהקשבתי ל-You are the light. עוד להקה שעושה זאת היטב היא Caribbean. שמוציאה עכשיו את אלבומה (הרביעי, אם אני סופר נכון) Discontinued Perfume. מלבד שירה עקמומית יש באלבום הזה שפע של יצירתיות ודמיון, והוא מסתמן אחרי שתי האזנות חטופות כאלבום שישמח אותי עוד זמן מה.

וגם – חשבתי להוסיף כמה מילים על C’mon האלבום החדש בעל השם המעצבן של Low, אבל נראה לי שאני אדחה את הביקורת בעוד שמיעה או שתיים. בינתיים אני בהחלט ממליץ לכם לפנות לו שעה מזמנכם – בעיקר אם גם אתם, כמוני, אוהבים את פאזת הרועש-שקט-רועש שעוברת על הלהקה בשנים האחרונות.

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · · · · 5 תגובות

השאר תגובה

5 תגובות עד כה ↓

  • כרגיל, נורא כיף פה

    תודה רבה על המטעמים.. אני כל כך לא בעניינים שאני לא יודעת אם זה באמת מייצג את המוזיקה בימינו או לא, אבל שמחה על הצוהר שאני מקבלת כאן כל פעם מחדש.

    באשר לשיר הרבעון, אני לא הייתי מרחיקה אולי עד כדי כך, אבל הוא ללא ספק השיר של רבע היום שהתחיל זה עתה..

    מעניין עד כמה הוא ימשיך להתנגן לי בראש אחר כך (מהיכרות עם עצמי – פחות.. וזה מדד חשוב.. הוא איכשהו לא כל כך זמזים, כלומר בר-זמזום)

    שוב תודה

  • עמוד פייסבוק מוזנח? באמת??

  • איתך בקטע של שירה. חייב להיות קול אנושי ביצירה מוזיקלית כדי שהיא באמת תיגע. חוץ מזה מוקאסין באמת ממכר. במיוחד השיר השני באלבום. חוץ מזה הילד שלי (וגם אני) מפיקים הרבה הנאה ממקהלת הקולות הילדותיים בתחילת השיר הראשון: !!!Hello Connan…

  • איזה אווירה מופלאה יש בשיר של קונן מוקסין…
    ורנגו – סרט אדיר!

  • השיר של מוקסין מקסים, שמעתי אותו פעמיים ברצף, חדש לי לגמרי ויחד עם זאת נעים לגמרי ואחרי הפעם השניה הרגיש לי כאילו אני כבר מכירה אותו כל כך הרבה זמן…תודה!