טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

להגיש בליווי ירי מרגמה.

9 בAugust, 2012 מאת נמרוד

אני לא בדיוק זוכר את קו המחשבה שהוביל אותי לאותו הרגע. אבל לפני כחודשיים מצאתי את עצמי מתקין על הלפטופ החבוט שלי את אחד ממשחקי היריות המהוללים של השנה האחרונה. ולראשונה, מזה עשור לפחות, מצאתי את עצמי משחק במשחק אמיתי – לא כזה שנועד למלא רגעים מתים באוטובוס ובישיבות משעממות, אלא כזה שדורש השקעה של ממש.

להפתעתי גיליתי שגם הלפטופ הממוצע שלי וגם האינסטינקטים הממוצעים שלי מצליחים להתמודד יפה עם המשחקים האלו. ועכשיו, חודשיים מאוחר יותר אני כבר יכול להודות בפה מלא – אני מכור למשחקי יריות.

כמובן שאלו השתנו בהרבה מאז ימי Doom 2 העליזים. לא עוד חדרים קובייתיים וסטריליים עם מפלצות שעומדות חשופות ומחכות לקליע הגואל. אלא שדה קרב המוני שבו אני מעביר חצי מהזמן בשכיבה מאחורי מחסה ובנסיון להבין מי לעזאזל יורה בי ואיך אני בורח ממנו כמה שיותר מהר. עד מהרה המוח מתמלא בפלאשבקים ריאליסטיים להחריד מהמשחקים הללו – ריצה בין פחונים וחבלי כביסה בכפר אפריקאי תחת הפצצה, כשרעש היריות הופך לצילצולים באוזניים שפגז נוחת לידי. אבק שמכסה את שדה הראיה כשקליעי האויב ניתזים משקי החול שמאחוריהם אני כורע, או הרגע שבו אני מגלה שהסלע המשונן שעליו טיפסתי הרגע, בתוך הריסותיה המופצצות של מנהטן, הוא ראשו הכרות של פסל החירות.

פסל החירות

הרציונליזציה היחידה שאני מסוגל לתת לבזבוז הזמן המשווע הזה היא העובדה שאני מצליח, לרוב, להאזין במקביל למוזיקה. עם זאת, חלוקת הקשב שלי באותו הזמן לרוב לא במיטבה. לכן, את ההמלצות הבאות כדאי לקחת בעירבון מוגבל. ובכל מקרה, אם הן לא עוברות את מבחן השמיעה הראשונה, נסו להוסיף קולות ירי מרגמה ברקע, ותראו אם חל שיפור.

Pond האוסטרלים הם לא בדיוק פרוייקט צד או להקה אחות של Tame Impala. הם יותר כמו Tame Impala אחרי ערבול קל. אבל מתברר שהצוות הזה עובד מצויין גם אחרי ששולחים את הסולן לתופף, את המתופף לנגן בגיטרה ואת הבסיסט אל מאחורי המיקרופון. למעשה, שתי הלהקות מתקיימות זאת לצד זו כבר כמה שנים, כשדווקא Pond, הידועה פחות, היא הפורייה מביניהן – אלבומם הרביעי, Beard, Wives, Denim, יצא כבר בתחילת השנה אבל לא עורר מספיק תשומת לב.

pond

קצת צפונית לפרת’, עיר המוצא של שתי הלהקות, נמצאים כמה מהנופים השוממים והיפים ביותר ביבשת הדרומית. הרוק המדברי, הפסיכדלי והמהדהד של Pond בוודאי הושפע מהמקומות הללו. ואם לשפוט על פי הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש של Tame Impala, שנשמע כמו משהו מבית היוצר של ג’וש הום, נראה שהפער בין הלהקות הולך ומצטמצם.

מהצד השני של הסקאלה המוזיקלית נמצא Electric Hawaii, אלבום הבכורה של Opossom, שנפתח בשלושה שירי פופ כמעט מושלמים: Girl, שנשמע לעיתים כשיר שנגנב ממרתפם של המאמאס והפאפאז, Fly, שיכל להשתלב יפה באלבום האחרון של בק, ו-Blue Meanies, שנשמע כמו להיט הקרוסאובר שפיטר, ביורן וג’ון עוד לא כתבו. בהמשך האלבום מתחיל להתפזר להמון כיוונים, לא כולם מוצלחים – אבל יש כאן מספיק כדי להצדיק האזנה.

ויש את הרגע שבו הירי נפסק, ואני עוצר כדי להקשיב באמת – שיר חדש ללהקה המוכשרת בעולם. לא השיר הטוב ביותר שהוציאו מעודם, ולא מספיק כדי להרגיע את החששות בעקבות ההפיכה שלהם משלישיה לצמד, אבל זה עדיין שיר נהדר.

* Many monsters have been harmed in the making of this post.

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · 4 תגובות

השאר תגובה

4 תגובות עד כה ↓