טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

מצב כפית

16 בApril, 2008 מאת נמרוד

על שבירת החומות בין האינדי למיינסטרים אתם לא צריכים שאספר לכם. בעידן שבו כוחם של מקדמי המכירות הישנים: חברות התקליטים, הרדיו ו-MTV הולך ופוחת, ואת מקומם ממלאים אלפי בלוגרים אוהבי מוזיקה וחסרי שיקולים מסחריים, אין פלא שמעולם לא היה קל יותר לשווק מוזיקה עצמאית. כמובן שפה עולה הדילמה הברורה – כמה מצליחה יכולה להיות להקה ועדיין להיחשב כלהקת “אינדי”?

ולעיתים רחוקות הדילמה הזאת בולטת כמו אצל Spoon, מלכתחילה להקה שחיה בצד היותר מלודי של האינדי האמריקאי, וגם אחת מלהקות האינדי המצליחות בארה”ב. לא רק בזכות מכירות נאות – אלא גם בשל שימוש בלתי פוסק בשירים של הלהקה בפרסומות, פרומואים ופסקולים.

אפשר גם להבין למה – האלבומים של ספון הם כר פורה של מלודיות פשוטות וכובשות, עם עיבודים שנהיים עשירים מאלבום לאלבום – בדיוק מה שזקוק לו עורך מוזיקלי שמעוניין להישמע אופנתי מבלי להישמע מאוס או להרגיז אף דודה בקהל.

כך יצא שבשבוע אחד שמעתי את ספון נרתמים למכונת יחסי הציבור של קשת לקראת יומטוב 2008, שהשימוש ב-The Underdog המצויין הייתה נקודת האור היחידה של הפימפום הבלתי פוסק של יום השידורים המכעיס הזה (למרות שצריך לתהות איך מקדמים יום למען ילדים במצוקה עם שיר שחוזר על המשפט “That’s why you will not survive”), מלווים את הטריילר של סרט החנונים-מנצחים-את-הקזינו “21” (הפעם בחירה יותר מתאימה – “My Mathematical Mind”) ותורמים לא פחות משלושה שירים (פלוס שלושה קטעים שהלחין הסולן בריט דניאלס) לפסקול של “מעבר לכל דמיון” החביב, ששודר במהלך הסופשבוע ביס.

למעשה, כנראה שהסיבה היחידה שלהקה כמו ספון מוגדרת כ”אינדי” או “אלטרנטיבית” היא השוליים ההולכים ונהיים צרים יותר ויותר של המיינסטרים האמריקאי -שמקיא מתוכו כל אמן שמעז שמגלה מידה כלשהי של נסיוניות ודמיון. מצד שני, לאור השפע העצום והיצירתי שנוצר מחוץ לגבולות הצרים האלו, לא בטוח שזה לרעה.


Spoon – The Underdog


Spoon – My Mathematical Mind

בינתיים התפרסם היום ראיון בפיצ’פורק בו מדבר בריט דניאלס בדיוק על המתח הזה בין הצד הפופי לנסיוני של הלהקה.

נ.ב. – אני לא ממש בטוח אם יש לי כבר מה שיכול להיקרא “קהל קוראים” – אבל לחזור אחרי שבועיים של שתיקה ולכתוב על להקה שכולכם בוודאי כבר מכירים זה מעשה שלא יעשה. זה מה שקורה בשבוע שבו אני מתלבט מה יותר מבאס – החדש של דאוס או זה של Tapes n’ Tapes. מצד שני, בינתיים הצטברו כמה אלבומים טובים בקנה – כך שאני מקווה לעדכן בקרוב.

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · 4 תגובות

השאר תגובה ל יובל (Cancel)

4 תגובות עד כה ↓

  • spoon מרעננים ומשמחים, ומתאימים לאביב שאנו נמצאים בשיאו וגם לקיץ (אני יותר אוהב גיטרות בתקופות האלה). הכתיבה שלך משובחת.. העניין עם האינדי באמת מתעתע, מהפכת האינטרנט במוסיקה באמת קובעת ולכן פתחתי את הבלוג שלי ובעיקר כי נמאס לי מהגלגלצים. אני גם אוהב את הטעם המוזיקלי שלך אתה למעשה כרגע בשבילי הסמן הימני של הרוק הישן והטוב במוסיקה העכשויית. וזה נחמד. אני מזמין אותך לבקר אצלי.. ולתת תגובה.

  • אל תתבאס. יש לך אחלה של בלוג, וקוראים גם. ראיתי שמישהו אפילו הקדיש לך שירים , אז מה אם להקת הבלוג הוציאה סתם אלבום – האמת לא שמעתי עדיין , אבל בטח שלא אשמתך. יאללה תתעודד ותמשיך לעדכן אותנו. ותזהר עם המצות … זה שביר !

  • אייל – אם נשכח שניה מההגדרות של מיינסטרים ולא מיינסטרים (כיוון שיש גם מיינסטרים איכותי בעולם, בעיקר מחוץ לארה”ב, שבה כל אמן שמפעיל מעט דמיון ויצירתיות הופך להיות “אלטרנטיבי”) – ונתייחס למוזיקה כ”גלגל”צית” ו”לא גלגלצית” – הרי שאני מכיר המון אנשים ששומעים מוזיקת גלגל”צית – אבל כמעט אף אחד שאוהב אותה. באוהב אני לא מתכוון לחיבה הפאסיבית של התיפוף על ההגה בפקק, אלא האהבה האמיתית שמתדלקת את כל הבלוגספירה, הסולסיק וההייפ.

    גלגל”צ לא מיצגים אנשים עם טעם רע במוזיקה – אלא פשוט כאלה חסרי טעם. ואני לא אומר את זה בתור עלבון – הזמן שאני משקיע בטיפוח הטעם המוזיקלי שלי לא משאיר לי כמעט זמן לתחביבים אחרים – אי אפשר לצפות שכל אחד יקדיש את הזמן הנחוץ לטובת העניין.

    כמובן שהאינטרס המסחרי הראשוני היה לפנות בעיקר לרוב הדומם שמהווה את עיקר האוכלוסיה, אבל ברגע שהעסק הפך לדמוקרטי (עם הופעת האינטרנט), לפתע הרעש שמייצר המיעוט שבאמת אוהב מוזיקה הופך לכזה שאי אפשר להתעלם ממנו.

  • מסכים עם כל מילה
    שמיינסטרים יכול להיות טוב, שמוסיקת גלגלצים היא לזומבים מוסיקלים, ושהמהפכה מתרחשת באינטרנט.