טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

לשבור את המולטיטסקינג

3 בMarch, 2012 מאת נמרוד

אחר שרשרת הביטולים של טיון-יארדז, קאט פאוור ו-The Pains of Being Pure at Heart, מדד הציניות כלפי הכרזות על הופעות מחו”ל גבוה מאי פעם. אם בשנה שעברה עוד אפשר היה לספור את הימים עד ההופעה ולקוות שלא תתבטל, עכשיו כבר יש תחושה שאין טעם לקוות. על כל שם שבוטל מופיעים שמות חדשים – ליסה ג’רמנו במקום קאט פאוור, זולה ג’יזס (שאני בספק כמה קהל יש לה בארץ) במקום טיון-יארדז. אבל מלבד אולי גרג דולי, שאוהב אותנו כמו שאנחנו, אף שם לא חסין לביטול ברגע האחרון.

אפשר להגיב בזעם או לאיים בחרם נגדי (לא נראה לי שחמישה עותקים שישארו מיותמים על המדפים באוזן השלישית ישברו מישהו). אפשר גם לכתוב מכתבים בנסיון לשנות את רוע הגזרה. אפשר להתלונן על הצביעות של מי שבוחר להחרים אותנו ולא את (הכנס-שם-של-מדינה-שהיא-לא-שווייץ). אפשר לטעון שהגעה וניהול דיאלוג, כמו סול וויליאמס למשל, תמיד עדיפים מחרם. אבל צריך לזכור שעל כל אמן שמבטל יש עשרה שנמנעים מכל כאב הראש ופשוט מסרבים להגיע לכאן מלכתחילה. שילוב של מדיניות שנויה במחלוקת וקהל יעד קטן שאפשר לוותר עליו בלי נזק כלכלי משמעותי הופכים את ישראל למטרה נהדרת למירוק המצפון של אמני העולם. והמצב ילך ויחמיר ככל שפתרון המצב ילך ויתרחק.

בסופו של דבר, מי שצופה על סכסוך מהסוג הזה מרחוק, כמעט תמיד יעדיף את האנדרדוג, וזוהי לא ישראל (בחנו את עצמכם: למי הסימפטיה שלכם נתונה במאבק למען עצמאות טיבט? על כמה מידע של ממש אתם מבססים את ההחלטה הזו?). אני לא חושב שהקביעה הזאת צריכה להשפיע על העמדות הפוליטיות שלכם (בכל זאת, יש שיקולים יותר חשובים מאשר הצלת ההופעה של אוף מונטריאול), אבל כדאי לזכור שבמצב הנוכחי החרם הזה הוא כמעט בלתי נמנע.

אנחנו מצפים מהאמנים שלנו לעמוד מאחורי מה שהם מאמינים בו, להעמיד את ראיית העולם שלהם לפני אינטרסים אישייים צרים. כמובן שלא כל האמנים שמסרבים להגיע לישראל עושים זאת מתוך צו מצפונם (אחרת אין סיבה לקבוע הופעה ולבטל אותה ברגע האחרון), אבל לא צריך להסכים עם הדרך, או אפילו עם המטרה, על מנת להעריך מישהו שנלחם במה שהוא תופס כעוול.

Pepe Deluxé

ובפינת הלהקות שלא יגיעו לארץ לעולם, תוכלו למצוא את Pepe Deluxé הפינים, שאלבומם הרביעי, Queen Of The Wave, הוא אחד האלבומים היותר מגוונים ששמעתי השנה/שנתיים/עשור/אי פעם. תוכלו למצוא פה טייק אוף על מערבוני ספגטי (Queensway), קצת RnB (A night and a day), שיר נושא מצויין לג’יימס בונד בימיו הגדולים (My Flaming Thirst), שירי עם איריים (Contain Thyself) ואפילו פזמון שעושה חשק לקלאסיקות הגדולות של הספייס גירלס (Go Supersonic).

אני מניח שכל זה נשמע לכם כמו מתכון לכאב בטן מוזיקלי, אבל הצמד שעומד מאחורי האלבום מצליח לנהל ביד רמה את עשרות הסגנונות ועשרות המוזיקאים שמשתתפים באלבום, והתוצאה היא אלבום כיפי להחריד. Pop Matters העניקו לאלבום ציון 10 נדיר. ועם כל האזנה אני משתכנע יותר בצדקתם.


Pepe Deluxé – A Night and a Day


Pepe Deluxé – Queenswave


Pepe Deluxé – My Flaming Thirst

Maraqopa

צריך הרבה כדי לגרום לי להתרגש מעוד אלבום של סינגר-סונגרייטר. בעצם, צריך רק דבר אחד – קול. אני כמובן לא מדבר על סוג הקול שמחפשים ב-The Voice, אלא מהסוג השברירי והמעט עקמומי שמסוגל לשבור את המולטיטסקינג הבלתי פוסק שלי ולגרום לי להאזין לו באמת. ל-Damien Jurado יש את סוג הקול הזה. ולמרות שאין שום דבר מיוחד ב-Maraqopa, אלבומו החדש, רק בחור עם גיטרה וקצת תופים/קלידים חרישיים ברקע, הוא עדיין מצליח להתבלט על רקע שפע הזמרים שנכנסים ויוצאים מהפלייליסט על בסיס שבועי. כמו שקורה לעיתים קרובות עם זמרים צנועים מהסוג הזה, מדובר בזמר ותיק עם יותר אלבומים ממה שיש לי כוח לספור. קשה לי לראות את עצמי חופר אחורה בדיסקוגרפיה שלו, אבל אני בהחלט אשתדל לעקוב אחריו מהיום.

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · · 8 תגובות

השאר תגובה

8 תגובות עד כה ↓

  • השאלה היא לא האם להעריך אמנים שנלחמים נגד עוולות ובעלי תודעה פוליטית – השאלה היא האם במקרה זה של ביטולים אכן יש פה תודעה, או ביטול כמעט אוטומטי, לא באמת מושכל ומעמיק ומתעניין בנושא, בגלל לחץ חיצוני. הרי לו היתה לאמנים המבטלים דעה חזקה ומוצקה בעניין, הם לא היו קובעים את ההופעה מלכתחילה – ויש, כפי שאמרת, לא מעט אמנים כאלו, שלא רוצים להופיע בישראל ומסרבים להצעות בנושא.
    מה גם שהרבה מההודעות הרשמיות שהוצאו בביטולים שונים לא אמרו כמעט שום דבר אודות הסכסוך בישראל. למעשה, חלקן ממש עשו שמיניות כדי להגיד “אנחנו לא פוליטיים” או לתרץ בתירוצים שונים (ע”ע הפיקסיז). במקרים כאלו זה בעיקר מרגיש מזלזל – שהאמן לא באמת מתעניין מה קורה פה או לא מחפש להעביר מסר, אלא אומר “תעזבו אותי, באמשכם” וממשיך ליעד הבא, שבו פחות יבלבלו לו את המוח.

  • יעל – את צודקת, וגם התייחסתי לזה. מה שקורה לדעתי במקרים כאלה זה שיש קבוצה קטנה של אמנים בעלי אידיאולוגיה שבאמת איכפת להם, והרבה שלמעשה נכנעים ללחץ החברתי. הבעיה היא לא הדעה הפוליטית של כל אחד מהאמנים בנפרד, אלא אווירת החרם שהיא כנראה בלתי נמנעת במצב הקיים.

    המצב כרגע הוא סביר כיוון שאין חרם רשמי מצד קבוצה גדולה של אמנים, כמו שהיה מול דרום אפריקה למשל. אם תיווצר תחושה של חרם רשמי, המצב יהפוך לגרוע הרבה יותר – גם אם למרבית האמנים שיסרבו להופיע אין דעה מוצקה באמת בעניין.

    ואכן, הטקס של קביעה ואז ביטול אכן מרגישה כמו זלזול (על טיון-יארדז אני גם חושד שהיא קבעה את ההופעה בכוונה על מנת לבטל אותה),

  • 1. כיף לקרוא מישהו שמתייחס לעניין ברצינות ולא מתוך גישה רגשנית של “ביטלו את ההופעה שהכי רציתי לראות / אני ישראלי גאה”.
    2. למרות זאת אנ לא מסכים עם הגישה הפייסנית שלך עם המצב. לדעתי יש שני מסלולים שצריך להפעיל פה, אחד לטווח הקצר והשני לרחוק.
    3. בטווח הקצר – ההנחה שלי היא שמי שאמור לייצג אוצנו בעולם (וזה כולל את העולם התרבותי) לא עושה זאת כהלכה – אם זה המפיק של המופע או משרד החוץ/הסברה/וואטאבר. זה אומר שהקהל שבאמת אכפת לו צריך לקחת את העניינים לידיים – לא רק לקנות כרטיסים להופעה אלא גם לשלוח מכתבים לאמן שיוסיפו את המימד האנושי. אני חושב ש- 100 מכתבים אישיים יכולים להעלות פלאים את הסיכוי של ההופעה להתקיים.
    4. בטווח הארוך – אני חושב שחוץ מלהסתכל בצורה מפוכחת על העולם ולהעלות ספק “כמה הם באמת מבינים” (טיעון שאני מסכים לא לחלוטין והבעת בצורה טובה בפוסט), לא יזיק לישראלים לעשות גם איזה בדק בית קטן של מה שקורה בחצר האחורית שלהם. נגיד – הייתם מעדיפים להיות ילד פלסטינאי בשטחים בסופה האחרונה, או ילד מתנחל או בתוך תחומי הקו הירוק? עכשיו, אני לא בא להטיף טיעונים שונים של “ביצה ותרנגולת” – מי התחיל וכו’ – פשוט צריך לזכור ששני הצדדים נמצאים על המדרון החלקלק למטה, וזה המחיר שלנו (ואני עדיין מעדיף חשמל ומים סדירים מאשר הופעה של אוף מונטריאול).
    5. רציתי להמשיך ולשמח ולהזכיר שגרג דולי לא בא לבד, אז אנחנו לא תלויים רק בו.
    6. ממליץ לקרוא את הראיון עם המייסד של האוזן השלישית בוואלה! הוא מספר שם על עובד שלו שאחראי שהם קובעים הופעה מחו”ל הוא שולח לה מכתבים שלא יבואו, מה שנקרא פלורליזם מהסוג ההרסני שספק אם ראוי לספוג הערכה או לעג

    סוף להגיגי, שבוע טוב לכולם

  • פפה דלוקס נהדרים. דוגמא קודמת:
    http://www.youtube.com/watch?v=1kRgZwCr4aI

  • פניה ישירה של הקהל בהחלט יכולה לעזור (ואם בפוסט נראה שזילזלתי במאמצים כמו של עידו שחם לשלוח מכתבים ישירים, אז ממש לא – זה פעולה מאוד חיובית ויכולה גם להשפיע נקודתית).

    בנוגע להסברה – ההסברה הישראלית מתמקדת ב”אנחנו צודקים” ולא ב”גם אם אתם לא מסכימים איתנו, בואו לראות בעצמכם”. השיטה הזאת אולי יעילה מול הקהילה היהודית/אנשים שיש להם העדפה מובנית לישראל/יהודים על פני העולם הערבי. אבל זה לא יכול לעבוד מול מי שמבחינתו שני הצדדים בסכסוך שווים (ולא רואה את הדברים מבעד למשקפי “מה טוב לישראל”).

    בנוגע למה שאמרת על הטווח הארוך – אני מסכים איתך, אבל זאת לא ראיית העולם של הממשלה הנוכחית. ולא הייתי מצפה ממנה לשים את החרם התרבותי כשיקול של ממש במדיניות שלה. ביום שיבוא גם חרם כלכלי אמיתי (כבר היום יש חרמים באירופה על מוצרי התנחלויות, למשל), מקבלי ההחלטות לא יוכלו יותר להתעלם מדעת הקהל הבינלאומית.

  • יש כבר קבוצה כזו, שעושה את כל מה שאתם מבקשים לעשות, שולחת מכתבים חיוביים לאומנים ועובדת ימים כלילות כדי לדאוג לכך שאומנים ידעו שיש להם קהל בארץ.

    לינק:
    https://www.facebook.com/pages/We-support-musicians-who-play-for-people-not-for-governments/127027973993549

  • אחלה של בלוג! דרך אגב, אח שלי גם עושה סרטוני מוזיקה ביוטיוב, אם בא לך לראות אני אשמח ואם מישהו היה יכול להפיץ את זה קצת בין חברים אני היה ממש מאושר אם בא לך לכתוב על זה אני בכלל היה בעננים! הוא עובד על הסרטונים שלו ממש קשה ובגלל שאנשים לא מכירים אותו לא יוצא לו מזה כלום, היה אדיר אם תפיצו את זה קצת בפייסבוק / Twitter / כל רשת חברתית אחרת. הינה לינק של קטע אחד מיני רבים

    The Cool Blog! By the way, my brother also makes music videos on YouTube, if you want to see I’d be happy if someone could distribute it with friends I was really happy if you come to write about that I ever was in the clouds! He works on his videos really hard and because people do not know it was not anything in it for him, was great if you distribute it a little Facebook / Twitter / any other social network. Line of section is one of many

    http://www.youtube.com/watch?v=8YelrlC7xz4&list=UUARVFDzsWuUxQkatwV2n5rg&index=3&feature=plcp