טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

פגומה במקומות הנכונים

24 בAugust, 2012 מאת נמרוד

לא יעזרו כל הנסיונות – אף אחד לא יצליח לשכנע אותי שהקריירה של מלקמוס עם הג’יקס טובה לא פחות מזו שהייתה לו עם פייבמנט. מוזיקלית, הג’יקס לא נופלים מהלהקה שבאה לפניה, אבל השירים של מלקמוס מודל שנות ה-2000 פשוט לא מדברים אלי כמו אלו שכתב בשנות ה-90. כנראה שאני מעדיף שירים על משבר גיל המעבר של ארכיטקטים מכאלו על חיי המין של סנטורים. ובכל זאת, מההופעה של מלקמוס והג’יקס בבארבי נהניתי לא פחות מזו של פייבמנט בפרימוורה.

נתוני הפתיחה היו מלכתחילה טובים יותר: הופעה במועדון לא גדול, של להקה בשיא כוחה ומרצה עדיפה תמיד על הופעת אצטדיון של להקת עבר בסיבוב איחוד נוסטלגי. לא שפייבמנט נראו כבויים על הבמה בפרימוורה אבל אתמול בבארבי אפשר היה לראות היכן מלקמוס באמת נהנה להיות.

כיף לראות להקה שבאמת נהנית להיות על הבמה. שלא מתביישת להתלוצץ, לספר סיפורים מטופשים, לנגן מיני קאוורים לקווין ולביסטי בויז, וגם אחד מלא ללהיט של “Men At Work”, לצחוק על פרל ג’אם וגרין דיי ולהחמיא לדף לפרד. האישה טענה, בצדק, שהלהקה התנהגה כאילו היא בחדר חזרות ולא על במה בהופעה. אני לא יודע מה איתכם – אבל אני לרוב הייתי מעדיף לקבל הזמנה לחדר החזרות של להקה על פני כל הופעה שלה.

The Jicks

ואי אפשר להתחמק מההשוואה להופעה של הווקמן שבוע מוקדם יותר. ובבחירה בין הביצועים מלאי הרגש, אך הנאמנים למקור והמדויקים של הווקמן לבין הרישול ושמחת החיים של הג’יקס האחרונים מנצחים בנוקאאוט. הייתי מוכן לסלוח אפילו לביצוע המחורע בן עשר הדקות לפחות של Real Emotional Trash הנהדר, ועל מיעוט השירים מתוך Face the truth, האלבום האהוב עלי של מלקמוס – בטח כשלוקחים בחשבון ביצועים נהדרים ויצירתיים כמו זה של Jenny & The Ass Dog. מה שכן, אני עדיין מתקשה להבין מדוע דווקא Senator הפשטני הוא השיר שעורר הכי הרבה התלהבות.

הנודניקים שצעקו “פייבמנט” בין שיר לשיר נאלצו לחכות להדרן כדי לקבל את מבוקשם. מלבד Here, אחד השירים המפורסמים (גם אם לא פייבוריט אישי שלי) של הלהקה, ביצעו הג’יקס גם את Speak, See, Remember – אחד השירים המורכבים, מעניינים והלא מוערכים מספיק של הלהקה. בחירה מקורית ולא מתחנפת ששימחה אותי להפליא, גם אם הביצוע לא היה ממש משופשף. היה גם קטע מחופף וקצת לא ברור שעשה שימוש בקטע הפסנתר הסוגר של Epic של פיית’ נו מור (תודה לאישה על הזיהוי!).

אה. והיה גם את Blue Arrangements.

אם הייתם מבקשים ממני לבחור סטליסט מושלם להופעה, Blue Arrangements לא היה במקום הראשון. גם לא בשני, השלישי, העשירי או ה-653. האפשרות כלל לא הייתה עולה בדעתי. למה שמלקמוס יבצע את אחד השירים הנהדרים מתוך האלבום האהוב עלי בכל הזמנים, של להקה שהוא היה בה על תקן נוכח-נפקד? זה הרגיש קצת טוב מדי כדי להיות אמיתי – כמו מישהו שמתיישב לפתע מול בר רפאלי בערב ספיד דייטינג. וגם אם הקול המגומגם של דיוויד ברמן שמשתרך מאחורי זה של מלקמוס היה קצת חסר, עבורי (ועל פי המבטים בקהל, כנראה שרק עבורי), היה זה שיא של שעתיים של הופעה לא מושלמת אלא פגומה במקומות הנכונים.

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · 7 תגובות

השאר תגובה

7 תגובות עד כה ↓

  • פגומה במקומות הנכונים זה ביטוי מדהים, ומדויק להפליא להופעה (המעולה) של מלקמוס.

    ולשאלתך – סנטור זכה לשאגות מפני שהוא אכן פשטני (יחסית… הוא לא באמת שיר פשטני), ובעיקר כי הוא הלהיט האחרון, זה שהכי הרבה אנשים בקהל ראו את הקליפ שלו ושמעו אותו מהאלבום וזוכרים את המילים שלו כי יש לו קאצ’פרייז.

    היה ענק.

  • השיר עם קטע הפסנתר של ״אפיק״ היה שירם של דה הו ״אמיננס פרונט״ 🙂

  • גיאחה – כן, זה הייתה יותר מחאה מאשר חוסר הבנה. מהקהל של מלקמוס ציפיתי ליותר – אתה יכול להיות בטוח שבהופעה של פייבמנט אף אחד לא מחכה ל- Cut your hair. אני מניח שעוד כמה שנים, כשהמוזיקה שלו “תשקע” קצת, השיר הזה ישכח ושירים יותר מרשימים יצופו למעלה.

    ו-ta. תודה על הטיפ. לא נראה לי שהיה לי סיכוי לזהות בעצמי, אבל הביצוע היה ממש מחופף בכל מקרה…

  • אני חושב שזו היתה מעין אנחת רווחה שיש שיר שכולם מכירים. כי מה שייחד את ההופעה הזו יותר מכל הופעה אחרת הוא שאנשים מאד נהנו ממנה, למרות שהם לא הכירו חלק ניכר מהשירים, ובכל מקרה גם אם הכירו אלה לא היו הפייבורטים שלהם.
    כתבת יפה.
    אני מקווה שנתראה בפעם הבאה

  • […] ♫ נמרוד מ-טאפטס וטאפאס כותב על החוויות מהבארבי בהופעה של סטיבן מלקמוס והג'יקס. […]

  • “פגומה במקומות הנכונים” זו אכן הגדרה קולעת 🙂
    (כמובן ששבוע אחרי אני עדיין חושבת על ההופעה)

  • טוב במקרה נתקלתי בפוסט הזה עכשיו, אז רק רציתי להגיד תודה על התיאור הנהדר להפתעה שהיה Blue Arrangements.
    עם כמה שנהנתי בהופעה הזאת (והיה כיף לא נורמלי), היה חסר לי שיא, שיר אחד שאני באמת אתפוצץ מהתרגשות לשמוע. ואז הוא הגיע 🙂