טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

לראות ולא להאמין

15 בSeptember, 2011 מאת נמרוד

אם יש ביטוי שהוליווד שחקה עד שאיבד כל שביב של משמעות הרי זה “מבוסס על סיפור אמיתי”. מידת המציאות שנדרשת על מנת להפוך תסריט ל”אמיתי” היא כל כך זניחה, שאני בטוח שגם האנשים בפיקסאר יכלו להדביק כותרות כאלו על הסרטים שלהם (זה אשכרה קרה באמת! רק שבמקום עכברוש שהוא טבח זה היה בנאדם שהוא טייח. ממש השבוע הוא עשה אצלי צבע!). כנראה שזאת הסיבה שהיוצרים של “אני אוהב אותך פיליפ מוריס” טורחים להזכיר בערך חמש פעמים שמדובר בסיפור אמיתי לחלוטין.

ואכן, לא מדובר בסיפור שקל להאמין לו. ג’ים קארי באחד מתפקידיו הגדולים אי פעם משחק את ג’יי ראסל, שוטר, איש משפחה ונוצרי טוב, שבעקבות תאונה יוצא מהארון והופך לגיי ראוותני שמתפרנס ממעשי נוכלות. בכלא הוא מתאהב בפיליפ מוריס (שום קשר לחברת הסיגריות) ובנסיון להתאחד שוב ושוב עם אהובו מתחיל שרשרת של אירועים משעשעים להפליא ולעיתים גם מרגשים.

כמובן שלקראת הסיום התסריטאים לא התאפקו והכניסו פנימה כמה תפניות עלילתיות חסרות הגיון ומופרכות, שמעיפות את הסרט הרחק מהסיפור האמיתי. כך לפחות חשבתי עד שקראתי את הראיון הזה עם ג’יי ראסל האמיתי (זהירות, ספויילרים), שמגלה שכמעט כל פרט בעלילה הלא-תאמן הזאת נכון לחלוטין. לא יודע מה קובע חוק ההתיישנות בנוגע להמלצות סרטים – הסרט הזה נוצר כבר ב-2009, והוקרן (בקושי) באמצע 2010. אבל אם עוד לא ראיתם את הסרט המצויין הזה, זה הזמן.

I love you Phillip Morris

 

לפני שבוע נחת בתיבת הדואר שלי מייל מתורגם כל כך ברישול, שהתעוררה בי תקווה שמדובר בחברי הניגרי שהקשר עימו נותק לפני שגיליתי אם קיבל את הצ’קים שלי. אך מדובר היה בגרנט, מוזיקאי אמריקאי שעל פי גוגל תרגום הוא “מוסיקאי מסנטה קרוז, קליפורניה חמישית מלכודת של עכברוש הלהקה”. הלהקה, כך מתברר “משחקים שילוב של אינדי פולק רוק, ואפילו רוק פוסט קצת לפעמים. זה דומה עכבר צנוע, ריצוף, אנדרו בירד, Decemberists, Menomena, ציפורים חיקוי”.

אחרי שהסברתי לגרנט היקר שהאנגלית של בלוגרים ישראליים היא לרוב טובה יותר מהעברית של גוגל תרגום, הבטחתי שאאזין ל-The Western Boundary, אלבום הבכורה של Rat Trap. מדובר, מתברר, באלבום לא רע בכלל. מגוון הסגנונות וההשפעות שצוינו במייל אכן נמצאים כאן. והעושר הסגנוני מכסה על חוסר המקוריות. בסופו של דבר האלבום הוא לא הרבה יותר מסך השפעותיו – אבל למי איכפת שמדובר בהשפעות כל כך טובות.

אני מניח שרובכם, כמוני, לא שמעתם מעולם על Larsen. מדובר, מתברר, בלהקה איטלקית וותיקה מאוד. ש-Cool Cruel Mouth שאליו הגעתי השבוע הוא אלבומם השלוש עשר (מה שאומר שיש עוד שניים עשר שלא אשמע לעולם). לא מדובר באלבום מצויין ממש, בעיקר כיוון שהחבורה האיטלקית מתעקשת לגבות את המוניטין ה”אקספרימנטלי” שלהם בכמה קטעים מקושקשים. אבל שיתוף הפעולה שלהם עם Little Annie האמריקאית עובד מצויין, וגם העובדה שהקול של הסולן דומה להפליא לזה של דניאל באייר לא מזיקה בכלל.

Larsen


Larsen – It Was A Very Good Year


Larsen – Existential Joe


Larsen – Annie’s Rap

ולסיום – השיר הראשון באלבום החדש של Wilco מסתיים בשתיים וחצי דקות של סולו גיטרה כוחני אה-לה דף לפרד. בהחלט הולך להיות כאן מעניין.

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · · · · · 2 תגובות

השאר תגובה

2 תגובות עד כה ↓

  • ראיתי את הסרט לפני שיצאתי לטיול באמריקה, הוא חביב ביותר. מתאים לג’ים קארי כמו כפפה.

  • ראיתי את הסרט, הוא צץ בטלוויזייה בערב סתמי, וכך גם נראה הסרט, ואף מוזר ומדכא. לא ניסיתי להקדיש לו תשומת לב, אבל בלי להתכוון היא הופנתה אליו וכל זה בזמן שניסיתי להתאפר. לפני שיצאתי מהבית הסתכלתי במראה , נראיתי כמו דראג קווין שלא שמע מעולם על המונח- כל המוסיף גורע. סרט מצחיק.