טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

יש סוסים שמדברים וולשית

7 בFebruary, 2010 מאת נמרוד

שישי לפנות ערב, מתחם הבורסה ברמת גן. בחורה עומדת על מדרגות חיצוניות ומצולמת במה שנראה כסשן מקצועי, אולי לאלבום חתונה – למרות שבשמלתה השחורה ובשמשייה היא נראית מתאימה יותר לאלבום לוויה. ואני יושב על ספסל מוקף בקוביות הבטון והמתכת של המתחם – הכעור שביניהם הוא זה שבו אני עובד. אבל הבניינים האלו הם עבורי מקור השראה לא פחות חזק מכל הנופים הקסומים בעולם. בעיקר כשאני קורא את הגיגיו המטונפים של ניק קייב ב”מותו של באני מונרו” (מומלץ בחום) ומקשיב ליופי היומיומי, האגבי, של המוזיקה של פייבמנט. זיהום אוויר עושה נפלאות לשקיעה, זאת יודעים כל תושבי לוס אנג’לס. ורק חיפה וכימיקליה ובאר שבע עם רמת חובב יכולים להתחרות בציר ז’בוטינסקי ברמת גן. וברגע אחד מושלם שירת הבורגנות של Grounded משתברת, יחד עם קרני השמש השוקעת, על החלונות המבריקים שמסביב.

אחת הסתירות הגדולות בנוגע לפייבמנט היא התגובה הרגשית השונה לחלוטין שהלהקה מייצרת אצל אנשים שונים. רבים מתייחסים אליה כמעט כבדיחה (מוצלחת או לא) – להקה ששרה שירים עמוסי סרקאזם, אולי אפילו אבי אבות התנועה ההיפסטרית מלאת הזלזול של ימינו. אחרים, כמוני, מוצאים שהמוזיקה של פייבמנט לוחצת להם על בלוטות הרגש בצורה שאף להקה אחרת לא מצליחה. הסיבה, כך נדמה לי, נובע מסוג הרגשות שפייבמנט פונים אליהם. לא תמצאו שם, בדרך כלל, שירי אהבה או לבבות שבורים, גם לא זעם או שמחה. במקומם תמצאו עייפות, דיסאורינטציה ותחושת מחנק. ובמקרה של Wowee Zowee, אותו שמעתי על הספסל באותו היום, מנות גדושות של פחד מהתברגנות ואת התחושה החמקמקה, האיומה, שרק חיים נוחים מדי יכולים ליצר. ואם המילים של “Father To A Sister Of Thought” לא מייצרים אצלכם לפחות תחושה קלה של הזדהות – אשריכם וטוב לכם.

סבב ההופעות העולמי של פייבמנט, ראשון מזה יותר מעשור, עומד להיפתח. האם אני ארשה לעצמי להפסיד את ההזדמנות, החד פעמית אולי, לראות את האהובה בלהקותי? המוח אומר שעדיף להימנע – בעיקר שגם כך לא מדובר בלהקת הופעות מיתולוגית, אפילו כזאת שבמצב רוח רע יכולה להיות להקת הופעות מבזה, שהשנים והסיכסוכים בוודאי לא עשו לה טוב. אבל הלב, הלב – הרי אם היינו פועלים רק על פי שיקולים שכלתניים, גם הפיקסיז היו מופיעים בארץ מול דשא ריק.


Pavement – Grounded


Pavement – Father To A Sister Of Thought


Pavement – Fight This Generation

ואם מצאתם את הפסקה שלמעלה קצת מדכדכת, תוכלו בוודאי להתנחם עם אלבום הבכורה של Race Horses הוולשים. בהשוואות ל”Super Furry Animals” הם זכו גם בשל מוצאם וגם בשל העובדה שהם לא מפחדים לשיר בשפת ה”אם” שלהם (למרות היותה שפה רשמית בויילס, מצבה של הוולשית במדינה לא טוב בהרבה מזה של היידיש בישראל). אבל כבר בהאזנה ראשונה אפשר לראות שההשוואות הללו הם יותר מאסוציאציה שיטחית. הסוסים אולי עוד לא מגרדים את שיאי היצירתיות של החיות השעירות בשנות השיא שלהם – אבל כשהצדעיים האפורים הולכים ומשתלטים על הפרווה מאלבום לאלבום, טוב לראות דם מוזיקלי חדש שזורם מהאומה הזעירה.


Race Horses – Man In My Mind


Race Horses – Cake


Race Horses – Cacen Mamgu


Race Horses – Grangetown 02920

ולסיום – האתר GeekWeek נותן סקירה של 20 השוטים הרציפים (“Extended Takes”) הטובים בכל הזמנים. מעבר לעובדה שהרשימה הזאת היא חובה לאלו, כמוני, שסובלים מהשכלה קולנועית דלה (ניתן, למשל, להיווכח שוב בגאונות הקולנועית של אורסון וויילס), הרשימה הזו מכילה גם את אחת הסצנות המרהיבות שראיתי אי פעם – סצנת הנסיעה של “הילדים של מחר”. אם אי פעם הטלתם ספק בנחיצותן של סצינות מורכבות וקשות לצילום בעידן שבו ניתן לפתור הכול באמצעות העתקה והדבקה, צפו בסצינה הזו (ובדוקומנטרי הקצר שמסביר כיצד נעשתה) ואולי תשנו את דעתכם. גם אם לא תבחינו במורכבות הקולנועית של הסצינה, לא תוכלו להתכחש לאפקטיביות המרשימה שלה – כזאת שנדמה שכבר אי אפשר ליצר מול קהל שבע ריגושים שראה כבר הכל. הסצינה הזו, ועוד כמה דומות לה, הן הסיבה העיקרית מדוע הסרט הזה, למרות הפגמים בעלילתו, הוא בעיני אחד הטובים שראיתי בשנים האחרונות.

ואזהרה חמורה – אני מאלו שמאמינים שסרט טוב באמת לא ניתן לספיילר. ועדיין, הסצינה הזו מכילה את אחד מפיתולי העלילה המשמעותיים ביותר בסרט, וגם האפקטיביות שלה רבה בהרבה בקונטקסט המקורי. אם טרם צפיתם בסרט, רוצו לצפות בו והתעלמו מהקטע שכאן.

עוד טעימות:

תגיות:   · · · · · · · · 8 תגובות

השאר תגובה

8 תגובות עד כה ↓

  • לא היית בוויילס אף פעם, הא? זה ממש שגוי להשוות וולשית ליידיש. זו אמנם שפה לא פונקציונלית (במובן שכל מי שדובר וולשית גם דובר אנגלית ומשתמש בה) אבל היא חיה במקומות רבים (ולא רק בקהילות דתיות כמו יידיש בארץ) ומופיעה בכל השלטים בוויילס, יש תוכניות טלוייזה וערוץ שלם בשפה הזאת, לומדים אותה בבתי ספר וכו’ וכו.

  • אני מודה שלא הייתי בוויילס – הידע שלי הוא מקריאה באינטרנט ומשיחה עם וולשי שטיילתי איתו. ההשוואה היא כמובן שגויה כיוון שוולשית היא שפה רשמית במדינה שמנסים לשמר אותה, ויידיש היא שפה שלפחות בשנות המדינה הראשונות ניסו להכחיד, וגם היום לא עושים מאמצים גדולים לשמור עליה. אם רוצים למצוא משהו דומה לוולשית אפשר אולי להיסתכל על שפת המאורים בניו זילנד.

    ובכל זאת, הדמיון שקיים הוא שגם הוולשית וגם יידיש הם שפות שרוב תושבי המדינה לא יצליחו להבין, והמספרים של דוברי השפה הולכים וקטנים משנה לשנה – להקות וולשיות ששרות בוולשית (ממש כמו אמן ישראלי שישיר בעברית) לא עושות זאת כיוון שזאת שפת האם שלהם שבה נוח להם להתבטא וקל לקהל שלהם להבין, אלא בתור הצהרת כוונות אסתטית/פטריוטית/אקסצנטרית כלשהי. אבל את כל הדיון הזה ממש לא רציתי לגרור לתוך הפוסט…

  • כתוב מעולה, בנאדם. הזדהתי מאוד, לגבי הבטון האפור של רמת גן (עיר ילדותי) וגם בנוגע לפייבמנט וסיבוב ההופעות המשמש ובא. תמיד יש רתיעה בלראות אמן אהוב, שבא בצורת מופע איחוד או שנים לאחר השיא. ככה היה לי עם מורסי. עם כל הזמן שהעברתי בלשמוע אותו ואת הסמיתס, עד חמש דקות לפני תחילת המופע לא התרגשתי מזה שאני הולך לחזות באחד מגיבורי חיי. ואצל מורסי, התבדתי, כי למרות שהוא לא המורסי של פעם, או שזאת הופעה המונית, היה מעולה. נדחפתי לשורה הראשונה ורקדתי עם זיעה בעיניים. ודווקא פייבמנט מהסרט התיעודי (עם הופעה מצורפת) זכורים כלהקת הופעות לא רעה, מאלה שלא מתאמצים מדי. עם קטע טיוב (של שיר ישן בתקופה מאוחרת) שאולי יוכיח את זה: http://www.youtube.com/watch?v=k8JGLO6wZq4&feature=player_embedded

    ולגבי הוואן שוט, רוב הבחירות, למרות שיש כמה מוצדקות ומרשימות, הן צפויות, כאלה שלומדים עליהם בשיעורי מבוא לקולנוע (במיוחד שני המקומות הראשונים). אבל עדיין, אי אפשר שלא להתפעל מלראות את הסצינה המדהימה של בלה טאר מהרמוניות ורקמייסטר או זאת של אנטוניוני, או סצינת ניפוץ הגולגולת משבעה צעדים. סרטים מעולים, במאים מוכשרים. חצי סרט, חצי פיצה.

  • אז וולשית זה אידיש אה ???
    מה עם פלמית??
    איסלנדית ???
    זה תמיד מעורר מחשבות
    לגבי כמה המשמעות של המילים באמת חשובה לנו
    עשאנחנו מקשיבים למוזיקה. זה חשוב מאד כשמקשיבים לשלמה ארצי
    אבל לא כל-כך כשמקשיבים ל..למה שאני שומע
    כרגיל הרחבת את אופקיי.
    שוב כתבת באופן שאני מקנא בו.
    ניפגש בהופעות.. בסוף אני ארכוש כרטיסים לפיקסס
    וניפגש

  • הרשימת סצינות וואן שוט מעולה, תודה.

    לאבי: עשיתי כמה קורסי מבוא בקולנוע ובכל זאת לא הכרתי חלק מהרשימה, אז אני מניח שמי שבכלל לא למד קולנוע בטח השכיל.

    הייתי שם את וולס במקום הראשון.

  • מוח מול לב, גוף מול נפש…
    כולם מתמוטטים מול הליין אפ המדהים של הפרימוורה השנה.

    פייבמנט, פיקסיס, וילקו, Low, ג’אפאנדרוידס (!), סיק אלפס (!!), ספון (!!!), האנטלרס (!!!!) ועוד רבים וטובים.
    אני כבר שיריינתי לי שתי ציפורים מקדימות, על כל מקרה שלא יהיה

  • אני מאד שמחה לפגוש את פייבמנט פה ,אבל אני פה בכלל בגלל הסוסים הוולשים.
    חזרתי לאחר שהאזנתי בשבועיים האחרונים לאלבום (בזכות הפוסט שלך) ואני יכולה לומר שהוא אחד האלבומים הטובים ששמעתי בשנה האחרונה .
    שיר 5 משמח אותי מאד .
    תודה רבה!