טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

בלבוש מינימלי

9 בAugust, 2010 מאת נמרוד

אני מניח שגם לכם יצא לחפש את שמכם ברשת. מאוד ייתכון שלא אהבתם את מה שגוגל העלה – אולי מישהו פרסם עליכם עלבונות אנונימיים, אולי תגלו ששמכם הוא עלבון כשלעצמו. אבל מה יכולים לעשות הטים הארינגטונים של העולם – רואה החשבון מאריזונה, מאמן הפוטבול האוסטרלי ממלבורן – שחיפוש שמם מעלה עוד ועוד תמונות של גבר שמן, שעיר ומזוקן שמתרוצץ בתחתונים אדומות ומבט רצחני בעיניים? זה מה שקורה, מתברר, כאשר אתה חולק את שמך עם הסולן של Les Savy Fav.

טים הארינגטון  (השמן בתחתונים, לא רואה החשבון) הוא ללא ספק אחת הדמויות היותר צבעוניות באינדי של השנים האחרונות. ההופעות הפרועות והמוחצנות שלו, שמסתיימות לרוב בעירום כמעט מלא, העניקו לו פרסום במעגלי אינדי שחורגים מאלו של הקהל של הלהקה – כולל סדרת רשת בכיכובו בהפקת פיצ’פורק (תחת כינויו Beardo) והופעה בסדרת אנימציה אלטרנטיבית. אבל מתברר שסולן כריזמטי הוא לא תנאי מספיק על מנת להפוך את לה סאוי פאב ללהקת אינדי מרכזית של ממש, כזאת שהייפ וחרושת שמועות מלווים כל שיר ואלבום חדש שלה. אולי כל זה ישתנה עם Room For Ruin, אלבומה החדש של הלהקה.

“I love you to the Max” שר הארינגטון בסופו של Appetites, השיר הפותח, במה שהוא מחווה ברורה ל-“Punks in the Beerlight” של הסילבר ג’וז. ומעולם המרחק בין להקת האינדי/הארדקור המתרככת מאלבום לאלבום ללהקת האלט-קאנטרי ז”ל לא נראה קטן כל כך. כך שגם אם הנהמות של הארינגטון הפחידו אתכם בעבר (לצערי, ההתרסקות של פרימוורה סאונד 2010 מנעה ממני לשמוע עד כמה הוא מפחיד מקרוב), כדאי לתת ללה סאוי פאב בפאזה הקצת פחות פרועה שלה הזדמנות שניה. למוניטין של רואה החשבון מאריזונה זה כנראה כבר לא יועיל.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/08/Les_Savy_Fav-Appetites.mp3]
Les Savy Fav – Appetites

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/08/Les_Savy_Fav-Sleepless_in_Silverlake.mp3]
Les Savy Fav – Sleepless in Silverlake

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/08/Les_Savy_Fav-Clear_Spirits.mp3]
Les Savy Fav – Clear Spirits

בראשית הייתה Red Red Meat, להקה אלטרנטיבית משנות ה-90 שאני מניח שגם לרובכם לא יצא לשמוע. כשזו התפרקה צמחו ממנה שתי להקות. אחת היא Califone, שמשתבחת מאלבום לאלבום ומשמיעה לשמיעה, והשניה, והאלמונית יותר, היא Sin Ropas (בספרדית – “ללא בגדים”), שמגיעה עכשיו לאלבומה הרביעי, Holy Broken. למען האמת, כל השתלשלות האירועים המוזיקלית הזאת לא ממש צריכה לעניין אתכם, אבל המוזיקה של Sin Ropas בהחלט כן. לא הכל עובד מצויין באלבום הזה – בעיני הקטעים החשמליים, שמזכירים לי את ווילקו ביום לא רע בכלל, עולים פי כמה מונים על אלו השקטים יותר, שמעלים בי פיהוק מסויים.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/08/Sin_Ropas-fever_you_fake.mp3]
Sin Ropas – fever you fake

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/08/Sin_Ropas-unchanged_the_lock.mp3]
Sin Ropas – unchanged the lock

יהיה זה מוצדק לחלוטין אם תחליטו להתעלם מ-Jaill רק בשל השם המעצבן להפליא שלהם. אבל זה יהיה גם חבל – כיוון שמדובר באחד המרעננים הנפלאים שהביא עימו השרב האחרון. Jaill עושים מוזיקה קלילה וקייצית להפליא – קצת כמו Wavves, אחיהם לעדת שיבושי השמות המעצבנים, אבל בעיני, לפחות, מהנים ומשמחים הרבה יותר. וגם אם סביר להניח שהצלילים הללו יהיו הראשונים שיפרחו ממוחי ברגע שישבר השרב הגדול, כרגע אין לי שמחה גדולה יותר מלשבת בחדר הלוהט בתלבושת ההופעות של טים הארינגטון, להקשיב ל- That’s How We Burn, ולחלום על קרחונים.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/08/Jaill-The_Stroller.mp3]
Jaill – The Stroller

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/08/Jaill-On_the_Beat.mp3]
Jaill – On the Beat

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/08/Jaill-Demon.mp3]
Jaill – Demon

תגיות:   · · · · · · · · · · 5 תגובות

השאר תגובה ל נמרוד (Cancel)

5 תגובות עד כה ↓

  • נהנה מכל הלהקות שבפוסט, ובעיקר מ-Jaill. ולגבי השמות המשובשים: יש יתרון אחד ברור בשמות האלה – קל למצוא אותם בגוגל. 🙂

    ואני ממליץ בחום על הסדרה שבה הופיע הארינגטון – סופרג’ייל. סדרה פסיכדלית, מופרעת ונפלאה שמושפעת מאוד מסדרות האנימציה ששודרו ב-MTV בשנות ה-90. חפשו אותה בספרייה של האוזן ובאתרי הורדות למיניהם.

  • זה בהחלט עדיף על “Why” לדוגמא, אבל הרבה פחות טוב מסתם שם יצירתי ומוצלח. שלא לדבר על העובדה שלמילה המקורית (“Jail”) אין שום קשר למוזיקה של הלהקה.

  • הפתיח שלך ל-Les Savy Fav מצחיק, האמת שלא שמעתי מהם כלום מאז Inches שבו מצאתי לא מעט פנינות בזמנו. חיצונית הארינגטון קצת מזכיר לי מין גירסא אנרגטית יותר של וויל אולדהם. נגיד, אם אולדהם היה מתאבק..

    ולגבי Jaillllll, מתחיל להסריח לי מטרנדיות וזבל שנשטף אל החוף כל משחקי האותיות של הלהקות החדשות, שחייבות לשים ציור או תמונה של ים על העטיפה של האלבום שלהן כדי למתג את עצמן יחד עם בסט קואסט, וובס וכיוב’.

  • גירסא אנרגטית של אולדהם או גירסא פחות פרועה של Pink eye מ-Fucked up?

    בנוגע ל-Jaill – נראה לי שבדיקה היסטורית תגלה ש-Jaill קיימים יותר שנים מ-Best Coast לדוגמא. אבל זה לא ממש משנה, כולם שואבים מאותו אגם סרוח-למחצה שקם עם עליית הפיצ’פורק. ועדיין, יש שם לא מעט דברים טובים – ו-Jaill הם בעיני אחד מהם. עדיין, המוסיקה שלהם נדמית לי קצת חד גונית מדי מכדי להיזכר לאורך זמן.

  • […] עליהם לראשונה כאן. את האלבום לא כל כך אהבתי, אם אני זוכר טוב.. הוא די שעמם […]