טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

הכי נמוך שיש (אלבומי השנה 2013, חלק ב’)

26 בDecember, 2013 מאת נמרוד

אם הייתם פה גם בחלק הקודם, אתם מכירים את חוקי הפורמט  – סיכום השנה המוזיקלית שלי ללא היררכיה ובחלוקה לקטגוריות שרירותיות למדי, כשלכל אלבום מצורף גם הימור על סיכויי ההישרדות שלו בפלייליסט העתידי שלי.

היפ-הופ

Deltron - 3030 - Event II

מוזר שאלבום עשיר, נהדר, מורכב ומלא אירוחים עסיסיים כמו האלבום השני של Deltron 3030 עבר מתחת לרדאר ובהתעלמות כמעט מוחלטת. בכל הקשבה אני מוצא עוד רבדים ומשפטים מבריקים באלבום המרהיב הזה, שמזכיר שוב את היתרונות האמיתיים של ההיפ-הופ ככלי סיפורי ולא ככלי להתנגחויות והעצמת אגו. ואם כל זה לא שיכנע אותכם, הקשיבו להופעה המדהימה הזו של ההרכב ב-KEXP, בחודש שעבר, שמצליחה לשלב את הראפינג של דל ועבודת הסקרצ’ינג של קיד קואלה עם להקת מיתרים, כלי נשיפה ומקהלת ליווי, בלי להישמע נפוחים או טרחניים אפילו לרגע.

סיכויי הישרדות: גבוהים ביותר. האלבום הזה הוא יותר מדי כיפי מכדי להיזנח – ואלבומי היפ-הופ שאני באמת נהנה מהם הם דבר נדיר ויקר ערך.

לפוסט המקורי

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/12/Deltron_3030-look_across_the_sky_feat._mary_elizabeth_winstead.mp3]
Deltron 3030 – look across the sky (feat. mary elizabeth winstead)

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/12/Deltron_3030-what_is_this_loneliness_feat_damon_albarn_and_casual.mp3]
Deltron 3030 – What is this Loneliness (feat Damon Albarn and Casual)

Young Fathers - Tape 2

לעומת האלבום המורכב, העשיר ורב המשתתפים של Deltron 3030, האלבום השני של Young Fathers הוא מופת לצניעות ולמינימליזם. כמו TV On The Radio המוקדמים, האלבום הזה בנוי בעיקר על הכריזמה הווקלית של משתתפיו ועל ליווי מוזיקלי עדין. ניתן רק לקוות שגם השלישיה הסקוטית הזאת תצמח ותתפתח כמו אחותה המצליחה יותר מעבר לים.

סיכויי הישרדות: לא רעים. מדובר באחד האלבומים היותר סימפטיים ששמעתי השנה.

לפוסט המקורי

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/08/Young_Fathers-Come_to_Life.mp3]
Young Fathers – Come to Life

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/08/Young_Fathers-Mr_Martyr.mp3]
Young Fathers – Mr. Martyr

The Child Of Lov
ואם הייתה לי התלבטות בנוגע למקומו של אלבום הבכורה של The Child Of Lov בסיכום השנה, הרי שהיא נעלמה כשלפני שבועיים הגיעו החדשות העצובות על מותו, רק בגיל 26, של מרטין וויליאם זימרי טירלינק – האדם שמאחורי הכינוי. האהדה שלי לאלבום הלא לגמרי מלוטש הזה נותרה מסוייגת במידה מסויימת, הרי שלא היה לי ספק בכישרון של הבחור הצעיר ובהבטחה שגלומה בו. לא פלא שהוא הצליח לגייס לצידו את דיימון אלברן, תו התקן מספר אחד בעולם לזיהוי כשרונות צעירים. והאיזכור ברשימה הזו נועד לא רק לשבח את האלבום המצויין הזה, אלא להצטער גם על אלו שכבר לא יהיו.

סיכויי הישרדות: בינוניים. לצערי זה עדיין לא האלבום הבשל שהבחור יכל עוד לספק.

לפוסט המקורי

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/05/The_Child_Of_Lov-One_Day_Feat_Damon_Albarn.mp3]
The Child Of Lov – One Day (Feat Damon Albarn)

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/05/The_Child_Of_Lov-Warrior.mp3]
The Child Of Lov – Warrior

אלקטרוניקה

Moderat-II

אלבומי אלקטרוניקה לרוב לא שורדים אצלי בפלייליסט למשך חודשים. מה שמחזיק אצלי בתודעה את האלבום השני של Moderat, החיבור בין Apparat ל-Modeselektor, היא השירה של סשה רינג בחלק מהקטעים, שכשהיא מצויינת (Bad Kingdom, Gita) היא נותנת לקטעים עוגן שחסר בקטעים האלקטרוניים הנקיים. זה מספיק בשביל התואר הלא מרשים של “אלבום האלקטרוניקה ששמעתי השנה הכי הרבה פעמים”, אבל זה כנראה לא מצדיק האזנה רציפה של שעה בכל פעם.

סיכויי הישרדות: כמו הרבה אלבומי אלקטרוניקה, כנראה שקטעים בודדים ישארו בפלייליסט ובתיקיית התקלוטים, אבל קשה להאמין שאני אמצא זמן להאזין שוב ושוב לאלבום כולו.

לפוסט המקורי

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/09/Moderat-Bad_Kingdom.mp3]
Moderat – Bad Kingdom

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/09/Moderat-Gita.mp3]
Moderat – Gita

Public Service Broadcasting - Inform - Educate - Entertain

הקונספט די פשוט. Public Service Broadcasting מערבבים סימפולים משידורים ציבוריים ושידורי תעמולה ישנים, ועוטפים אותם בעטיפה מוזיקלית עדכנית. זה די גימיקי, ולא בטוח שזה יחזיק במבחן האלבום השני, אבל את מבחן אלבום הבכורה הם עוברים בקלות. בעיקר כיוון שהאלבום, Inform – Educate – Entertain, מצליח לעטוף את הקונספט האחיד בשפע של עטיפות מוזיקליות מגוונות. הדיוק בבחירה של הסגנונות – מהאלקטרוניקה המשועשעת של “Theme of PSB” לרוקנרול התוקפני שעוטף את שידורי התעמולה המלחמתיים של “Signal 30” והמנון הניצחון שמקיפים את הסיפורים מהפסגה הגבוהה בעולם ב-Everest היא מה שהופך את הקונספט לאלבום מצויין

סיכויי הישרדות: יותר טובים מהאלבום הקודם ברשימה – נראה לי שעדיין לא גיליתי את כל הפנינים של האלבום המורכב הזה.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/12/Public_Service_Broadcasting-Everest.mp3]
Public Service Broadcasting – Everest

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/12/Public_Service_Broadcasting-Signal_30.mp3]
Public Service Broadcasting – Signal 30

שווה איזכור:

Bonobo – The North Borders – ולו רק בשביל הקליפ הרטרו הקליידוסקופי והמעט קריפי של Cirrus, והאירוח המקסים של Grey Reverend בשיר הפותח.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/12/Bonobo-First_Fires_Ft_Grey_Reverend.mp3]
Bonobo – First Fires (ft. Grey Reverend)

סינגר-סונגרייטרים

Daughn Gibson - Me Moan

דון גיבסון הוא פרסומת מהלכת לקוליות בלתי מתאמצת. כל תמונה שלו נראית כמו משהו שנלקח מקטלוג לאופנה כפרית לעירוניים שלא ראו פרה מימיהם, קול האלביס שלו נשמע כמו משהו שיכול לפתוח קרסי חזיה ברדיוס של שלושים מטר, והכשרון המוזיקלי שלו מפעפע בצורה טבעית מכל שיר ושיר. לעזאזל, הבחור מצליח לגרום לחמת חלילים להישמע כמו כלי מגניב. Me Moan, ממש כמו קודמו משנה שעברה, נכנס בקלות לרשימת אלבומי השנה שלי. ואחרי לא מעט האזנות נראה לי שהוא הטוב והשלם מבין השניים.

סיכויי הישרדות: האלבום הקודם של גיבסון עדיין יושב היטב בפלייליסט, אז גם לנוכחי יש סיכוי לא רע בכלל.

לפוסט המקורי

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/08/Daughn_Gibson-You_Dont_Fade.mp3]
Daughn Gibson – You Don’t Fade

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/08/Daughn_Gibson-Mad_Ocean.mp3]
Daughn Gibson – Mad Ocean

Deptford Goth

המוזיקה של דניאל וולהאוס תחת השם Deptford Goth היא בדיוק מה שהיית מצפה מיוצר שמקליט את המוזיקה שלו לבד עם סינטיסייזר בחדר השינה. אפילו העובדה שהוא מתפרנס ביום כמורה בבית ספר יסודי משתלבת היטב עם המוזיקה הצנועה וחסרת היומרות שלו. ובכל זאת, השירה הכריזמתית והכישרון המוזיקלי הזוהר של וולהאוס מצליחים למנוע מ-Life After Defo להתדרדר לשעמום האופייני להרבה מהאלבומים מהסגנון הזה.

סיכויי הישרדות: בינוניים. נראה לי שהמינוריות שלו תגרום לו לטבוע בשטף האלבומים הדומים של השנה הבאה.

לפוסט המקורי

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/09/Deptford_Goth-Life_After_Defo.mp3]
Deptford Goth – Life After Defo

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/09/Deptford_Goth-Feel_Real.mp3]
Deptford Goth – Feel Real

שווים איזכור:

Kurt Vile – Wakin on a Pretty Daze – הרוק מלא השמש והפשוט של קורט וייל יכל להיות משעמם להפליא לולא ההגשה המקסימה שלו שמשלבת היטב רגש עם סלאקריות אה-לה סטיבן מלקמוס.
Boduf Songs – Burnt Up on Re-Entry – ההפך המוחלט מקורט וייל. המוזיקה האיטית, האפלה והמסוייטת של מאתיו סוויט מעולם לא זכתה להערכה שמגיעה לה. האלבום הנוכחי לא משתווה ברמתו ל-How Shadows Chase the Balance, האלבום שהפיל אותי ברשתו לראשונה, אבל הוא עדיין יותר ממצדיק האזנה.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/12/Kurt_Vile-KV_Crimes.mp3]
Kurt Vile – KV Crimes

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/12/Boduf_Songs-Song_to_Keep_Me_Still.mp3]
Boduf Songs – Song to Keep Me Still

קצת שקט בבקשה

Low - The Invisible Way

זה כבר יכול להחשב לריטואל קבוע. מקומו של The Invisible way, האלבום החדש של Low ברשימת אלבומי השנה שלי הובטח כבר בחודש הראשון של השנה, אולי אפילו לפני שהאזנתי לו לראשונה. מימי פרקר היא עדיין הדודה האהובה עלי בעולם הרוק. אלן ספרהוק הוא עדיין הבעל המגניב שלה, ההרמוניות הקוליות שלהם עדיין מושלמות. והלהקה הזו היא עדיין האנטיתזה לכל מה ש”עכשווי” ו”נכון” בעולם הרוק. וכל עוד הם ממשיכים לדרוך במקום, אין סיבה שלא ימשיכו להיכנס למצעד הזה שוב ושוב בכל שנתיים.

סיכויי הישרדות: מדי פעם, במצב רוח הנכון, כל אלבום של Low זוכה לרגעי החסד שלו.

לפוסט המקורי

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/12/Low-Plastic_Cup.mp3]
Low – Plastic Cup

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/12/Low-Holy_Ghost.mp3]
Low – Holy Ghost

שווים איזכור:

Mazzy Star – Seasons of Your Day – הקאמבק המפתיע של מאזי סטאר די נבלע בשטף הקאמבקים של השנה. אכן מדובר באלבום מינורי למדי, אולי אפילו מאכזב – אבל הקול של הופ סנובדל עדיין עושה את העבודה, ולפעמים זה כל מה שצריך.

The National – Trouble Will Find Me – הנשיונל, שתמיד זכו לאיזכור ראשי בסיכומי השנה שלי, כמעט שלא זכו השנה גם לאיזכור משני. אבל למרות שהם מרגישים קצת תקועים במקום, אולי אפילו קצת משעממים לפעמים, האלבום האחרון שלהם הצליח בסופו של דבר לכבוש אותי בהדרגה בשבועות האחרונים. אולי הוא אפילו היה מקבל איזכור יותר מכובד אם רק לשנה היו עוד כמה שבועות.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/12/Mazzy_Star-in_the_kingdom.mp3]
Mazzy Star – in the Kingdom

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/12/The_National-Demons.mp3]
The National – Demons

הקטגוריה המפתיעה של השנה:

Hookworms - Pearl Mystic

מוזיקה פסיכדלית לא זרה לבלוג הזה. תוכלו למצוא נגיעות של פסיכדליה בהרבה מהאלבומים שהוזכרו כאן, וגם בסיכומי שנה קודמים. אבל אני חושב שזו השנה הראשונה ששני אלבומים של פסיכדליה כמעט נקיה – נראה לי ש-Psych הוא המונח המקובל – נכנסו לסיכום השנה.

הראשון, והמרשים ביניהם, הוא Pearl Mystic, אלבום הבכורה של Hookworms. הלהקה הבריטית המסתורית, שחבריה מסרבים להופיע תחת שמם המלא, שיחררו אלבום אדיר שכולו הזייה רפטטבית ואדירה, עם הבאסים הכי נמוכים שתשמעו השנה. מועמד מצויין לאלבום השנה של העמותה למלחמה בעמותה למלחמה בסמים.

סיכויי הישרדות: טובים מאוד. בניגוד לתחושת הבטן הראשונית שלי לגבי אלבומי מצב רוח מהסוג המונוטוני, האלבום הזה לא עושה סימני היחלשות. אם הייתי חייב לדרג את אלבומי השנה, הוא כנראה היה מצליח להשתחל לשלישיה הפותחת.

לפוסט המקורי

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/09/Hookworms-In_Our_Time.mp3]
Hookworms – In Our Time

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/09/Hookworms-Since_We_Have_Changed.mp3]
Hookworms – Since We Have Changed

Pure X - Crawling Up The Stairs

ואם הסאונד הטוטאלי של Hookworms לא עושה לכם את זה, Crawling up the stairs של Pure X הוא הגירסא המגוונת יותר, העדינה יותר, העשירה יותר של אותו הסגנון. האלבום יצא כבר במחצית הראשונה של השנה וטיפס בהדרגה במעלה התודעה שלי בחודשים האחרונים וזכה בפוטו פיניש במקומו בסיכום השנה.

סיכויי הישרדות: לא משהו. רוב הסיכויים שהוא יקבר תחת המתקפה המהדהדת של Hookworms ויקבר בתחתית התודעה.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/12/Pure_X-I_Fear_What_I_Feel.mp3]
Pure X – I Fear What I Feel

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/12/Pure_X-I_Come_From_Nowhere.mp3]
Pure X – I Come From Nowhere

שווה איזכור:

Black Angels – Indigo Meadow – לא מתקרב ברמתו ל-Passover, אלבום הבכורה האדיר שלהם, אבל מכיל עדיין לא מעט שירים מצויינים, וזכה לרוח גבית בזכות ההופעה הנהדרת של הלהקה בבארבי.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2013/12/The_Black_Angels-Evil_Things.mp3]
The Black Angels – Evil Things

ובונוס: פלייליסט השנה בקובץ Zip להורדה ובפלייליסט ספוטיפיי (אין לכם ספוטיפיי? כך תסדרו לעצמכם חשבון).

רשימת השירים:

1. Arcade Fire – Normal Person
2. Kurt Vile – KV Crimes
3. Arctic Monkeys – Do I Wanna Know
4. Pixies – Bagboy
5. Yeah Yeah Yeahs – Sacrilege
6. Los Campesinos – Avocado Baby
7. Unknown Mortal Orchestra – Swim And Sleep
8. Sigur Ros – Brennisteinn
9. TRAAMS – Grin
10. Blood Red Shoes – Black Distractions
11. Royal Blood – Out Of The Black
12. Suuns – 2020
13. My Bloody Valentine – Only Tomorrow
14. Girls Names – Hypnotic Regression
15. Savages – I Am Here
16. Pure X – I Fear What I Feel
17. Hookworms – In Our Time
18. The Black Angels – Evil Things
19. M83 ft. Susanne Sundfor – Oblivion
20. The Knife – Wrap Your Arms Around Me
21. Standish Carlyon – Nono Yoyo
22. Laurel Halo – Throw
23. Mount Kimbie – Made To Stray
24. Bonobo – Cirrus
25. Moderat – Bad Kingdom
26. Public Service Broadcasting – Spitfire
27. Daft Punk – Lose Yourself to Dance
28. The Child Of Lov – Heal
29. Deltron 3030 – Melding Of The Minds
30. Kanye West – Black Skinhead
31. Young Fathers – Come to Life
32. Son Lux – Lost It To Trying
33. Merchandise – anxiety’s door
34. Outfit – House On Fire
35. Deptford Goth – Feel Real
36. Wolf People – All Returns
37. Daughn Gibson – Mad Ocean
38. The Flaming Lips – Be Free A Way
39. Nick Cave And The Bad Seeds – Jubilee Street
40. Song to Keep Me Still
41. The National – Demons
42. Mazzy Star – in the kingdom
43. Low – Holy Ghost

תגיות:   · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · 6 תגובות

השאר תגובה ל עידו שחם (Cancel)

6 תגובות עד כה ↓

  • אני משתדל להיות עם האצבע על הדופק בכל מה שקשור לדברים חדשים שיוצאים במהלך השנה, ועדיין כל סוף שנה אני מחכה לשלושה סיכומים
    עונג שבת – מוזיקה שאני אוהב שנמצאת ב”מיינסטרים”
    פיצ’פורק – מוזיקה “נכונה” שאני אוהב.
    טאפאס וטאפאס – מוזיקה שאני אוהב.
    תודה!

  • כל הכבוד על ההשקעה !!!!

  • לא שמעתי אף אלבום של דון גיבסון, אבל ראיתי אותו בהופעה השנה. הכריזמה והקוליות לגמרי נשפכים ממנו. אבל עבורי זו הייתה פוזה מופרזת שמאוד הרחיקה אותי. כמו כן, ממש לא התחברתי לשירים שהוא ביצע.

    הדלטרון 3030 ממש לא התחבר לי. כבר נתתי כמה האזנות ושם דבר. זה משהו כזה אצלי כשיש את כל האינטרלודים והמערכונים האלה שהורסים לגמרי את חוויית ההאזנה מהמוזיקה. זה כאילו שכל האורחים באלבום הרבה יותר חשובים מהמוזיקה באלבום הזה.
    יוצא דופן אחד שאני יכול לחשוב עליו מבחינת העניין של האינטרלודים שפחות הפריעו לי זה בדיוק האלבום הראשון של דלטרון 3030 שעדיין נחשב אצלי לאחד מאלבומי ההיפ הופ הטובים והמעניינים שנוצרו. אתה יכול להבין את האכזבה שלי מחוסר התחברותי לחדש.

    שמח עד מאוד לראות פה את Pure X ו- Public Service Broadcasting שמככבים אצלי מאוד גבוה ברשימה. חוץ מזה Hookworms זה אחלה אבל קיבל ממני רק מספר האזנות בודדות. אתקן את זה בקרוב.

    ובכלל אני אוהב את הקונספט המרענן, למרות שעדיין מאוד מסקרן אותי איזשהו דירוג כדי לדעת במה היה אולי עדיף להתמקד.
    לשנה חדשה ומוצלחת. מקווה ומאחל שמספר הפוסטים השנתי יעלה ב- 2014 !

    • בנוגע לדלטרון, נסה את ההופעה החיה שקישרתי אליה. היא מורידה את האירוחים וקטעי הקישור ומוסיפה המון עושר לעיבודים. נראה לי שזה יכול לעזור. אצל דון גיבסון תקשיב לשירים ששמתי כאן ובפוסטים הקודמים עליו (אל תפספס את Tiffany Lou האדיר)

      תודה גם על סיכום השנה שלך. עוד לא עברתי על הכול, אבל הוא עזר לי להשלים כמה חוסרים (כמו ג׳ים גיימס למשל)

  • אפילו שהטעם שלנו קצת שונה, מאוד נהניתי לקרוא את הסיכומים. “העמותה למלחמה בעמותה למלחמה בסמים” – פרייסלס.