טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

צליל מכוונן

14 בApril, 2012 מאת נמרוד

אני יודע שהתעוררתי איזה עשור מאוחר מדי – אבל מישהו יצטרך להסביר לי את העניין הזה של האוטו-טיון.

לא, אני ממש לא טהרן שמאמין שמוזיקה צריכה להיות “טבעית”, או מתנגד עקרונית לפעלולי אולפן. כמי שטוחן בראש בלי הפסקה בבלוג על Fever Ray, אתם יכולים לנחש שגם מניפולציות ווקליות לא ממש מטרידות אותי. למעשה, אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את “Believe” של שר, שהציג את האפקט המפורסם, וחשבתי לעצמי “האישה הזאת די רקובה, אבל הפעלול הזה די מגניב”. הבעיה שלי היא לא עם האפקט עצמו, אלא עם המיתוג שלו.

מסיבה לא ברורה, מישהו הגיע למסקנה שאוטו-טיון הוא כלי הגיוני לתיקון פגמים בשירה, שזה בערך כמו להגיד שדלי עם מדלל צבע הוא כלי הגיוני לתיקון פגמים בציורי שמן. הרעיון בכלי לתיקון פגמים הוא שבבחינה לא מדוקדקת, עצם השימוש בכלי אמור להיות נסתר. אבל גם השימושים העדינים ביותר באוטו-טיון מסריחים מדיגיטציה. אם סטנדרט ה”תיקון” הזה היה מקובל בעולם האופנה, המעצבים הגרפיים היו יכולים לוותר על פוטושופ ולרטש עם פלטת הכלים של Draw Something.

Poliça

בשנים האחרונות, אחרי שירד מתהילתו בעולם ההיפ-הופ, זוכה האוטו-טיון לחיים מחודשים דווקא בעולם האינדי. דווקא סופיאן סטיבנס ו-Bon Ivar Bon Iver, שני אמנים שהדבר האחרון שהם זקוקים לו הוא תיקון שירה, עשו בו שימוש גס ובעיניי מאוד לא אלגנטי בכמה שירים. אבל את השימוש הטוב ביותר ששמעתי לאפקט הזה עושים Poliça ממינאפוליס באלבום הבכורה שלהם, Give You the Ghost.

הצמד עושה באוטו-טיון את השימוש ההגיוני היחיד – ככלי שלא נועד להסתיר או לשפר את הקול הטבעי, אלא להוסיף לו קסם ומיסתורין. ואכן, בזכות האפקט הזה, השירה היא החלק הטוב ביותר של האלבום הזה, שבלעדיה היה נותר סתם עוד אלבום אינדיטרוניקה מנימליסטית מן השורה. הלהקה זכתה לשבחים מקיר לקיר בפסטיבל SXSW האחרון, אז כדאי בהחלט לשים עליהם עין.

שירה נשית, הפעם טבעית לחלוטין, תוכלו למצוא גם אצל Hospitality הברוקלינאים. יש משהו קצת בוסרי, וסטנדרטי להפליא, באלבום הבכורה שלהם – אבל יש לו מספיק שירי מיינסטרים-אינדי מוצלחים כדי להצדיק שמיעה.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2012/04/Hospitality-Friends_of_Friends.mp3]
Hospitality – Friends of Friends

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2012/04/Hospitality-Sleepover.mp3]
Hospitality – Sleepover

פינקי מאזינה לסיגר רוס ופינקי מוסיפה – לא יאומן מאילו דברים יכולה חתולה להתחמק מאחריות כשהיא חולה. רצפה מלאה בקיא, ספות ספוגות שתן, אנטיפתיות כללית – כל אלו יסלחו כאשר הוטרינרית תחזור עם תוצאות בדיקות דם מעוררות דאגה. הוטרינרית מלמלה משהו על דלקת בכליות, אבל אני ידעתי שהבעיה האמיתית היא מנת יתר של מוזיקה רכרוכית. אז בזמן שניסו לדחוף לי כדורים ורודים חסרי תועלת, אותם דאגתי לירוק בהיחבא בפינות נסתרות בבית, אני טיפלתי בעצמי בעזרת מנות מרוכזות של Attack On Memory, האלבום הכבר-לא-כל-כך-חדש של Cloud Nothings.

Cloud Nothings

מדובר באלבום גיטרות אפקטיבי בלי רגע אחד דל, שיושב היטב על הגבול שבין אינדי תוקפני להארדקור מרוכך. אם אהבתם את ההמלצה (המצויינת, לשם שינוי) של נמרוד על Everyone to the Anderson, תרגישו גם כאן בבית.

אני מרגישה, תודה ששאלתם, הרבה יותר טוב, וגם הבדיקות חוזרות תקינות. ועדיין, הרופאים מדברים על שינויים בתזונה. נותר רק לקוות שיחד עם השינוי בתפריט הקולינרי יבוא גם שינוי בתפריט המוזיקלי, ואפשר להתחיל בלהיפטר מהרכיכות עם האוטו-טיון מתחילת הפוסט.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2012/04/Cloud_Nothings-No_Future_No_Past.mp3]
Cloud Nothings – No Future/No Past

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2012/04/Cloud_Nothings-Our_Plans.mp3]
Cloud Nothings – Our Plans

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2012/04/Cloud_Nothings-Cut_You.mp3]
Cloud Nothings – Cut You

תגיות:   · · · · · · · 5 תגובות

השאר תגובה ל דרור (Cancel)

5 תגובות עד כה ↓

  • נראה לי שקנייה ווסט אחראי להוצאת האוטו-טיון משליטה, לא? אני דווקא אוהב את השימוש של סופיאן ו-Bon Iver (התבלבלת באיות) בזה…

  • האמן שהאוטו טיון הכי מזוה איתו הוא T-pain, אבל משם זה התפשט לכל עולם ההיפ-הופ.

    במקרה של סופיאן פשוט הרגשתי שהאוטו-טיון לא משאיר כלום מהקול המקורי שלו, ומאחורי האפקט יכל להיות כל אמן שהוא. אצל Poliça האפקט הוא קישוט על הקול של הסולנית, שמשאיר את מרבית העושר של הקול הטבעי במקומו.

  • לקח לי זמן להתרגל לשימוש של סופיאן ובון איבר באפקט הזה, אבל אני חייב להודות שדווקא במקרה של פוליצה הנ”ל זה הופך למנדנד ומעיק תוך שני שירים. לפחות לאוזניים שלי.

  • דווקא כשמשתמשים בו במידה זה יכול להתאים, אני אישית לא ממש הרגשתי אותו אצל בון איבר כי זה נשמע (לי לפחות) מאוד עדין ומחמיא לשיר ולמוזיקה שסביבו.. (כמו תוספת פידבק או 2 ערוצים של vocals עם delay קטנטן)… שימוש מוגזם בזה כמו אצל קניה או בדוגמה פה של Polica חיסל את הסבלנות שלי להקשיב להכל בבת אחת… שיר פה, שיר שם זה סבבה… אבל לא במרוכז בשבילי 🙂

  • הקונוטציה שלי לשיר עם auto-tune היא דווקא:
    http://www.youtube.com/watch?v=w6YhNcEbOHE