טאפאס וטאפאס

לפני הכל – אלבום הבכורה של Bear In Heaven היה אחד האהובים עלי ב-2009, ובניגוד להרבה אלבומים שהבליחו ברמקולים לרגע, אני עוד מוצא את עצמי מאזין לו לעיתים קרובות למדי. באפריל הקרוב יצא אלבומם השני, “I Love You, It’s Cool,”. אבל כבר אפשר להנות מסטרים חופשי של האלבום מעתה ועד תאריך היציאה. הכוונה היא, כמובן, לסטרים אחד בודד של האלבום במשך חמישה חודשים. אם לא אכפת לכם להאזין לאלבום בקצב איטי פי 4000 (בערך) מהמקור, אתם מוזמנים לעשות את זה כאן. מי יודע, אולי האלבום אפילו נשמע טוב יותר ככה – עם המוזיקה של רבקה בלאק זה עבד.

אני עוד זוכר את הימים שבהם איזכור שמם של הבלאק קיז זכה לגלגול עיניים מלא זלזול. בתחילת העשור הקודם, כל צמד גיטרה-תופים נשמע כחיקוי מביך של הווייט סטרייפס. אך בעוד הווייט סטרייפס קרסו אט אט אל תוך הקונספט הלכאורה מינימליסטי אך למעשה יומרני שלהם, הבלק קיז רק הלכו והשתפרו מאלבום לאלבום. להערכה מהסוג שהווייט סטרייפס זכו לה בין לילה הם הגיעו רק באלבומם החמישי, Attack and Release, גם בעזרתו האדיבה של מפיק העל דנג’ר מאוס, שמאז מכוון עבורם את הקונסולה בחדר ההקלטות כבר שלושה אלבומים ברציפות.

אם יש סיבה להתאכזב מהאלבום השביעי של הבלאק קיז, El Camino, זאת העובדה שהם עדיין לא עשו את הצעד הנוסף הזה קדימה. כל שלושת האלבומים שלהם תחת שרביטו של דנג’ר מאוס היו מצויינים אבל לא מושלמים. השירים לא חוזרים על עצמם, אבל כמעט כל אחד מהם היה מרגיש במקום בכל אחד משלושת האלבומים. המדד היחידי להשוואה בין שלושתם הוא יחס הלהיטים לפספוסים. ובמדד הזה ל-El Camino ממש אין במה להתבייש. דווקא הסינגל הראשון והשיר הפותח, Lonely Boy, הוא לא אחד מרגעי השיא של האלבום – אבל משם זה רק הולך ומשתפר.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2011/12/The_Black_Keys-Gold_On_The_Ceiling.mp3]
The Black Keys – Gold On The Ceiling

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2011/12/The_Black_Keys-Little_Black_Submarines.mp3]
The Black Keys – Little Black Submarines

ואם אתם זקוקים לעוד מנה של רוקנרול בסיסי ולא יומרני, Standard Fare יכולים להיות התשובה. פוסט פאנק יקראו לזה אלו שאוהבים להכניס הכל לקופסאות וקטגוריות. וגם אם נוסחאת הגיטרה/בס/תופים/סולנית הזו נשמעת נדושה להפליא, השלישיה מצליחה להכניס לתוכה לא מעט אנרגיה (Dead Future) ואפילו קצת מקוריות (Darth Vader).

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2011/12/Standard_Fare-Dead_Future.mp3]
Standard Fare – Dead Future

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2011/12/Standard_Fare-Darth_Vader.mp3]
Standard Fare – Darth Vader

ולסיום – יש רגעים שבהם כל אדם צריך לשאול את עצמו : “האם צפיתי כבר בסרט של החבובות”? אם התשובה היא שלילית רוצו מהר לקולנוע והשלימו את הפער. לא תמצאו השנה סרט שיותר קורן מאושר ומתמימות מזה. דווקא ילדים, שיפספסו הרבה מהבדיחות המחוכמות, עשויים להשתעמם. הביצוע התרנגולי של הלהיט של Cee Lo הוא ללא ספק אחד משיאי הסרט: