טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

תוף כבר מת

17 בJune, 2013 מאת נמרוד

לפני הכל – למרות תנאים סביבתיים לא מושלמים, בשל זליגת סאונד קשה מההופעה של קרמל אפל פופ ומהמסיבה שנערכה מאוחר יותר במרתף למטה, היה די כיף בתקלוט בלבונטין לפני שבועיים. אחרי שעידו פתח בסט אגרסיבי מהרגיל (תוכלו למצוא אותו כאן) חלקתי עם ארז סובל את שארית הזמן ברצועות של חצאי שעות לאדם. הסט שלי התחיל בפאנק גרובי, המשיך בגראז’ רוק, ומשם למוזיקה יותר אוורירית, טיפה היפ-הופ ושלוש קלאסיקות אישיות לסיום. פלייליסט ספוטיפיי, רשימת השירים, וקובץ זיפ עם כל השירים לפניכם.

 

The Child Of Lov – Warrior
Woodkid – Run Boy Run
Outfit – Drakes
Primal Scream – 2013
Yeah Yeah Yeahs – Sacrilege
Blood Red Shoes – Red River
Suuns – 2020
Mudhoney – I Like it Small
Standish Carlyon – Nono Yoyo
The Knife – Wrap Your Arms Around Me
Gold Panda – Trust
Bonobo – First Fires (Ft. Grey Reverend)
Daughn Gibson – Tiffany Lou
The Invisible – Lifeline
Talib Kweli – Ready Set Go (feat Melanie Fiona)
Laurel Halo – Throw
Pavement – Grounded
Tapes ‘n Tapes – Crazy Eights
Modest Mouse – Black Cadillacs

והנה תמונה של עמדת הדי ג’יי עם עוזרת הדי ג’יי החיננית שסיפק המקום:

עמדת הדי ג'יי, והעוזרת החיננית

מרחב אישי. זה הדבר הראשון ששמתי לב אליו במוצ”ש בבארבי. ממזמן לא ראיתי את הבארבי כל כך ריק – כנראה מאז ההופעה מחרישת האוזניים של ה-Swans. וה-Liars, עם כל הכבוד לתיוג שלהם תחת קטגוריית הנויז רוק, היא להקה ידידותית בהרבה. ואני עוד דאגתי שלא ישארו לי כרטיסים – כנראה שאני לא ממש טוב בלהעריך את האטרקטיביות של אמני חוץ.

הדבר השני ששמתי לב אליו הוא האנשים על הבמה. אנגוס אנדרו במרכז עם כרס בולטת וטי שירט דהויה. ג’וליאן גרוס יושב מאחורי התופים עם מבט משועמם וחולצת הוואי מכוערת, ונראה כמו הדוד הקריפי שאתה אף פעם לא שוכח לציין שהקירבה בינכם היא דרך נישואים. אהרון המפיל, שעמד מאחורי הקלידים, היה היחיד מבין השלושה שנראה כמו חבר בלהקת רוקנרול. אבל המראה המוזנח-ולא-באופן-אופנתי שלהם הוא לא האופן היחיד שבו הליארז מסרבים ליפול לתוך התבנית של להקת רוק.

באחד הפרקים של How I met your mother בארני מנסה לשכנע את החברים שהחדש תמיד יותר טוב מהישן, וכמובן נכנס למעגל של סתירות עצמיות. הליארז, כך נראה, בהחלט מאמינים בפילוסופיה הזו. בהופעה בבארבי הם לא הסתפקו בשפע שירים מאלבומם האחרון, אלא גם ניגנו לא מעט שירים חדשים לגמרי. למזלם, הקהל הלא רב בהופעה קיבל באהבה את השירים החדשים (שנשמעו מצויינים בשמיעה ראשונה – ושמיעה ראשונה אף פעם לא מספיקה כשמדובר בליארז). כנראה עזרה להם העובדה שלליארז אין “Must have songs”, שבלעדיהם הופעה שלהם לא שלמה.

liars

ובכל זאת, אני בטוח שמרבית הקהל התאכזב מהמחסור בשירים ישנים יותר. Sisterworld ו-They Were Wrong, So We Drowned זכו ליצוג צנוע. אלבום הבכורה והאלבום הרביעי שלהם, שני הרליסים היותר ידידותיים ו”קליטים” של הלהקה, לא זכו אפילו להתייחסות. ומי שהגיע בעיקר בזכות Drum’s not dead – יצירת המופת המורכבת שהפכה אותם מלהקת שוליים עם קהל מצומצם ללהקה נערצת עם קהל מצומצם עוד יותר – נאלץ להסתפק בביצוע אחד בלבד של השיר הפותח. אם הייתי רואה את הפלייליסט של ההופעה מראש, כנראה שהייתי מכין את עצמי לאכזבה.

אבל לא יצאתי מאוכזב בכלל. קודם כל בזכות העובדה שהאלבום האחרון שלהם, WIXIW, הוא הקרוב ביותר ברוחו ליצירת המופת ההיא; התופים הוחלפו בסמפלרים, אבל האנרגיות והלב (ולפחות בעיני יש במוזיקה הלכאורה קרה של הליארז לא מעט לב) נשארו באותו המקום. ולמרות שמדובר במוזיקה אלקטרונית ברובה, הסאונד של הבארבי נתן למוזיקה של הלהקה לא מעט עוצמה, שהפכה אותה לתענוג לרגליים ולא רק לראש. גם הפרסונה הבימתית של אנדרו – שהמבט האדיש שלו הפך בהדרגה לטירוף בימתי (פחות מהסוג הפורטיסי ויותר מהסוג של האישפוז בכפיה), להתרוצצות ולחניקה עצמית עם כבל המיקרופון. לקראת הסוף (ובעיקר ב-“broken witch” המסיים), אפילו נרשמה אינטראקציה עם הקהל. הרולינג סטונז כבר אמרו שלא תמיד נקבל את כל מה שרצינו, אבל לפעמים את מה שאנחנו זקוקים לו – והליארז ידעו היטב למה הייתי זקוק.

 

תגיות:   · · · · · · 3 תגובות

השאר תגובה

3 תגובות עד כה ↓

  • חיכיתי לפוסט שלך על ההופעה. שמח שהוא אכן הגיע.

    אני כנראה שייך לסוג שחיכה לשירים מdrum’s not dead ו הרביעי שלהם.
    אני מאוד אוהב את החדש (אחד מהאלבומים הכי טובים של השנה שעברה לדעתי), אבל אני לא יודע כמה הוא עובר בלייב.
    ציפיתי ללהקת פאנק-נויז וואטאבר עם נגיעות של אלקטרוניקה וקיבלתי אלקטרוניקה עם נגיעות של פאנק-נויז וואטאבר.
    מבחינתי החוויה של לראות לייב הופעה של מוזיקה אלקטרונית, נהדרת ככל שתהיה, לא תשתווה ללהקת רוק בלייב.
    הייתי בטוח שהם ייסיימו עם השיר הפותח ב אלבום liars.
    השיא לדעתי היה השיר היחיד מ drums not dead וממבט חטוף על הקהל בזמן השיר נראה שרובו הסכים איתי.

    • השיר היחיד ב-Drum’s not dead היה בהחלט השיא, אבל זאת בחירה קצת עצלנית – הוא שיר פותח מצויין לאלבום, אבל כזה שבונה את האנרגיות ולא אחד השיאים. אם כבר עדיף לבחור באחד ממופעי התיפוף המופרעים (למרות שכנראה הם לא באו מצויידים לזה) או באחד מהשיאים השקטים של מרכז האלבום.

      האמת שקצת היה לי קשה לדמיין את השלישייה עומדת מאחורי תופים ומתופפים בטירוף, אבל מתברר שהם עוד עושים את זה לפעמים. זה מה שבאמת הייתי רוצה לראות:

      http://www.youtube.com/watch?v=QiRPj2btaek

  • […] מזה שנים. לפירוט ותובנות נוספות אתם מוזמנים לקפוץ לפוסט של נמרוד שהיה איתי בהופעה ולקבל דעה עם פרספקטיבה רחבה […]