הרבה מילים נכתבו בשנים האחרונות על גסיסתה של המדיה הפיזית, על הירידה במכירות הדיסקים ועל מותם של חנויות המוזיקה. האימג’ המלווה את הכתבות הללו היה, לרוב, תמונות של סניפים ריקים מאדם או סגורים של Tower Records או HMV. אבל אם אתם רוצים להרגיש באמת את פרפורי הגסיסה, עשו מה שאני עשיתי השבוע – לכו לקנות לכם נגן דיסקים. לא, לא נגן DVD שעוצר למנוחה בין שיר לשיר, לא דיסקמן שנראה מגוחך על השולחן – ובטח ובטח לא אחד מנגני הפורמטים המטופשים שמעולם לא הצליחו להמריא (מה-HDCD, שניסה להוציא עוד כמה גרושים מחובבי המוסיקה רגע לפני הקריסה הגדולה, ועד ה-DVD Audio, שנדמה לי שרק הפליימינג ליפס טרחו להתייחס אליו).
לכאורה עולם הסטריאו חי ונושם – הדיסק הוא עדיין הפורמט הנמכר ביותר למוזיקה, וגם האלבומים הדיגיטליים שכבר נושפים בעורפו מגיעים בתצורה סטריאופונית. אבל כמעט כל יצרני האלקטרוניקה עברו לעולם שכולו חמישה ערוצים, משאירים את חובבי המוזיקה עם הרבה מאוד אלבומים ומעט מאוד ציוד יעודי. חובבי הדיסקים, שעוד לא זכו לעדנת הרטרו שהתקליטים זוכים לה, הם הסובלים העיקריים.
כדרכם של שווקים גוועים, הולך שוק הסטריאו הולך לשני כיוונים מנוגדים – מצד אחד מערכות מיקרו סטריאו סוג ז’ שנועדו לטכנופובים שקונים אלבומים בתחנות דלק, ומצד שני, שוק High End, לאנשים שמסוגלים לתאר נגן כבעל “סאונד מפורט הרמוני ודינאמי”. כיוון שלא מצאתי את עצמי באף אחד מהצדדים הללו – בסך הכל רציתי להחליף את הקומפקט הישן והטוב שהתחיל להפגין סימני התפגרות – פניתי לשוק היד השניה.
אחרי שסיננתי מוכרים שבטוחים שהקומפקט שסבתא שלהם הורישה להם שווה 500 שקל, וכאלו שבטוחים שהלייזר דיסק שלהם הוא סחורה חמה בשוק, נשארתי עם כאלו שמוכרים קומפקט דיסק בן עשור לפחות במצב “כמו חדש” (כלומר, הוא עבד יופי בפעם האחרונה שניסינו, לפני חמש שנים, ומאז הוא אוכל אבק במחסן). אחרי חיפושים של שבוע מצאתי את עצמי קונה את המכשיר המכוער ביותר, שנגרר מתוך המחסן החשוך ביותר, כמעט ללא בדיקה. חיבור בבית גילה כי הנגן:
- עובד, כמובטח, כמו חדש.
- נשמע טוב בדיוק כמו המכשיר הקודם, עד כמה שהאוזן המוגבלת ולמודת הדיסטורשן שלי מצליחה להבחין.
- יוצר, על פי המדבקה באחוריו, ביוני 1986 – פאקינג היסטוריה במונחי נגני תקליטורים.
אכן תמורה הוגנת לחמישים השקלים שהשקעתי בו. ולמרות שהוא ישן כמו קליפ של דף לפרד ומכוער כפליים, למדתי במהרה לחבב את פיסת האלקטרוניקה העתיקה אך העמידה הזו, שנדמה לי שנמצאת כפסע מלהפוך לוינטג’ אמיתי שערכו עולה מיום ליום. זה הזמן, ילדים, לפתוח את המחסן של ההורים ולגרור החוצה את המגברים, הפטיפונים והרמקולים משנות ה-70, שהטובים שבהם נמכרים יפה מאוד ב-ebay.
כיצד (לא) תמצאו מוזיקה חדשה.
אלגוריתם מציאת המוזיקה שלי עובד, פחות או יותר כך: קרא ביקורת חיובית באתר שאתה סומך על דעתו ← הקשב לשירים בעמוד המייספייס ← אם אהבת, הקשב לאלבום המלא. כמובן שלא כל אלבום מתיישב היטב עם השיטה הנ”ל. כך כמעט פספסתי את אלבום הבכורה של Emanuel and the fear, שעובד טוב הרבה יותר כאלבום שלם מאשר כאוסף שירים אקראיים בעמוד המייספייס, שקצרה יריעתו מלהכיל את כל מגוון הסגנונות שמשתלבים היטב באלבום המגוון והמצויין הזה. מן הצד השני יש אלבומים כמו Tommy של Dosh שנדמה לי שעובד טוב יותר כסטוץ מייספייסי מאשר כיחסים ארוכי טווח על גבי ההארד דיסק שלי. ובכל זאת יש לאלקטרונאי הזה (בשמו המלא והמעולה מרטין לותר קינג צ’אבז דוש) המון רעיונות טובים שמצדיקים האזנה אחת לפחות. ולבסוף, אם המונח “סינגר-סונגרייטרים” עוד לא מעלה בכם תחושה של קבס ורצון עז לדחוף מקדחה לאוזן, תנו הזדמנות לגירסא של Adelaide’s Cape, שמרשה לעצמו לגלוש מספיק אל מחוץ לגבולות הז’אנר על מנת לתפוס את תשומת ליבי. את EP הבכורה שלו עוד לא הצלחתי לשמוע, אבל הנה שיר בודד מתוכו – עוד כמה תוכלו לשמוע בדף המייספייס.
[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/04/Emanuel_and_the_Fear-Guatemala.mp3]
Emanuel and the Fear – Guatemala
[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/04/Emanuel_and_the_Fear-Free_Life.mp3]
Emanuel and the Fear – Free Life
[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/04/Emanuel_and_the_Fear-Trucker_Lovesong.mp3]
Emanuel and the Fear – Trucker Lovesong
[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/04/Dosh-subtractions.mp3]
Dosh – Subtractions
[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/04/Dosh-town_mouse.mp3]
Dosh – Town Mouse
[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/04/Adelaides_Cape-Belle.mp3]
Adelaide’s Cape – Belle
ועל אלבום השבוע האמיתי שלי, Sleep Mountain של The Kissaway Trail, תוכלו לקרוא במקום בו אני שמעתי עליו לראשונה.
אין, אין על קומפקטים ישנים. אחלה מציאה בחמישים שקל. לא רחוק מהבית שלי קניתי גם אני שני קומפקטים מדהימים מסוף האייטיז (סוני ושרווד) במאה וחמישים האחד. בסט קומפקט איי אבר הד.
ועשה טובה, פרוורד לי לינק לאלבום המלא של עמנואל. נדלקתי עליו קשות כשנתקלתי בכמה שירים אבל עדיין לא מצאתי את כל האלבום.
אצלי הכל התקלקל לפי הסדר: הטייפ, הפטיפון הקומפקט, השיניים, הגב, השיער המפרקים ונעצור כאן.
כנ”ל התלהבתי מעמנואל ג’טרו טול. אמח לקישור