טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

תמונות מהמזרח (ושירים שליוו אותם)

22 בNovember, 2008 מאת נמרוד

  1. שלושה ימים בבנקוק, ובהחלט התחיל להימאס לנו – ממזג האוויר שדמה בעיקר לסיבוב על עמוד שווארמה (כולל ריח הבשר הצלוי), מנהגי טוק טוק אגרסיביים, מג’ינסים מזוייפים ומה-“over-friendly concierge” במלון. ולפתע, במנוסתנו מה-MBK, אחד מקניוני הענק הצפופים והמתישים של בנקוק נקלענו למרכז האומנות והתרבות הסמוך – ובפעם הראשונה מאז שנחתנו הפסקנו להרגיש כמו ארנקים מהלכים. החלל המקסים והתערוכות המצוינות היו ההפוגה המושלמת מהדוחק והבלאגן של העולם החיצוני – ותזכורת חשובה לכך שבין עשרת מליוני התושבים בבנקוק יש גם כאלו שלא מנסים למכור לך דבר.
    אחר כך הלכנו להסתכל על אייפודים באפל סטור.

    [audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/11/Takka_Takka-Silence.mp3]
    Takka Takka – Silence

  1. נסיעת אוטובוס מהוי-אן לדאלאת, האוטובוס כמעט ריק – ואין הרבה דברים משמחים יותר מהאזנה משותפת לאייפוד. בחוץ הנוף המקסים של האזורים ההרריים של ויאטנם, ובפנים נהג ויאטנמי, זוג אוסטרי, זוג ויאטנמי וזוג ישראלי שמקריפ את כולם בהאזנה משותפת לסופר פארי אנימלס, ובשירה משותפת בקולי קולות. אבל איך אפשר בעצם להתאפק כשמדובר ב-“Receptacle For The Respectable”, אחת הדוגמאות המושלמות לשילוב בין מלודיות סיקטיז לתיאטרליות ביזארית שרק החיות השעירות יודעות ליצר.
  2. [audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/11/Super_Furry_Animals-Receptacle_for_the_Respectable.mp3]
    Super Furry Animals – Receptacle for the Respectable

    vietnam

  3. הוייטנאמי הממוצע מעורב בתאונת דרכים קטלנית פעמיים בשנה. הסטטיסטיקה הזאת אולי נשמעת מופרכת מיסודה (כנראה בשל העובדה שהמצאתי אותה בעצמי), אבל תיראה הגיונית למדי לכל מי שבילה זמן מה על הכבישים בויאטנם. החוק הבלתי כתוב קובע שזכות הקדימה היא תמיד לרכב הגדול יותר – מה שאומר שבעת שהוא עוקף אוטובוס אחר, לנהג האוטובוס שלנו לא היה בעיה לשעוט במהירות לעבר עשרות כלי הרכב הדו גלגליים בנתיב הנגדי, כולל נערה ויאטנמית שאוחזת בסל ביד אחת ובכידון האופניים ביד השניה, וגולשת בבהלה לשוליים. בתחתית שרשרת המזון נמצאים, כמובן, הולכי הרגל, שבחוצפתם מנסים לחצות את הכביש לרוחבו על גבי פסים לבנים חסרי משמעות, וזוכים למטר של צופרים מאלפי אופנוענים זועמים. מה הפלא שאחרי ארבעה ימים של מסע אופנועים נפלא שהחל בדאלאת והסתיים ברחובות הזועמים של סייגון, לא רצינו לעלות על אופנוע יותר לעולם (או לשבוע לפחות). את הדרך לקמבודיה כבר עשינו על גבי סירה, באוטוסטרדה רבת הנתיבים של נהר המקונג.
  4. [audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/11/The_Accidental-The_Closer_I_Am.mp3]
    The Accidental – The Closer I Am

  5. “איך הזמן עובר כשנהנים” אומרת הקלישאה. האמת דווקא הפוכה – הימים האפורים בעבודה חולפים במהירות ונדבקים זה לזה לגושי זמן חסרי יחוד. ואילו ימי הטיול עמוסי ההתרחשויות מציפים את המוח בחוויות ומחשבות ומטשטשים את זכרון קודמיהם. אחרי יומיים בבנקוק נתב”ג נראה כמו זיכרון רחוק, ושבוע בויאטנם לא השאיר כל זכר לבנקוק. ואם ביום-יום המשפט “חיה כל יום בחייך כאילו הוא היה האחרון” נשמע כמו עוד קלישאה ממצגת פאוור-פוינט ניו אייג’ית, הרי שבזמן טיול הוא הופך להכרח – את הדאגות של החיים ה”אמיתיים” השארת מאחוריך, ולחייך החדשים יש זמן קצוב – תאריך סיום הרשום על כרטיס הטיסה.
    טיפ לאריכות ימים – טיילו הרבה.

    [audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/11/Songs_Ohia-Farewell_Transmission.MP3]
    Songs Ohia – Farewell Transmission

תגיות:   · · · · · · · · 6 תגובות

השאר תגובה

6 תגובות עד כה ↓