טאפאס וטאפאס

הרבה גבות הורמו כאשר “The Great Destroyer”, אלבומם השביעי של Low, נפתח בחריקת דיסטורשן. הרי מדובר בלהקה שנודעה בשנות התשעים כלהקה ה”איטית ביותר בעולם”, והתפרסמה בעוצמה השקטה שלה (ניסיתי פעם להירדם עם “Long Division” של הלהקה, וגיליתי שככל שאני מחליש את המוזיקה כך היא נעשית עוכרת שלווה יותר ויותר). The Great Destroyer סיים את הזליגה ההדרגתית של הלהקה למחוזות רוק “קונבנציונליים” יותר.

אני דווקא הייתי מרוצה למדי מהמהפך של Low. גם כיוון שזאת התגלתה כלהקת רוק גיטרות מוצלחת למדי, וגם כיוון שהשקט, כשהגיע, בשירים כמו “Silver Rider” המקסים, היה מרשים יותר כשפרץ מתוך הסערה. אלא שאחרי שנים של מקצבים ענוגים ושירה חרישית נראה שתאוות הדיסטורשן של אלן ספרהוק, מנהיג הלהקה, לא תמצא את סיפוקה בתוך Low.

אלבום הבכורה של Retribution Gospel Choir, פרוייקט הצד של ספרהוק (שהוא, למעשה, Low ללא מימי פרקר, אשתו של ספרהוק והקול השני של הלהקה) רחוק מלהיות מושלם. לא צריך להכיר את הלהקה האם כדי לשמוע שמדובר בפרוייקט צד. האלבום נשמע ככזה שנעשה כלאחר יד, כאשר חלק מהשירים מוותרים על המבנה המסורתי של בית-פזמון-בית-פזמון לטובת מבנה מסורתי פחות של בית-פזמון-פזמון-פזמון. גם העובדה ששניים מהשירים באלבום הם למעשה ביצועים מחודשים, פשטניים למדי, לשירים של Low עצמה מוסיפים לתחושת הספונטניות של האלבום.

ובכל זאת מדובר באלבום מהנה מאוד. גם בזכות הקסם המשוחרר של ספרהוק (שניכר גם בביקור המקסים שלו ב-Take away shows) וגם כיוון שללא ההשפעה המרככת של מימי פרקר, ספרהוק מיצר אלבום מחוספס באמת, שמזכיר קצת את קריירת הסולו של ג’ון פרושיאנטה.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/03/Low_Silver_Rider.mp3]
Low – Silver Rider

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/03/Retribution_Gospel_Choir-They_Knew_You_Well.mp3]
Retribution Gospel Choir – They Knew You Well

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/03/Retribution_Gospel_Choir-Breaker.mp3]
Retribution Gospel Choir – Breaker (Low cover)