טאפאס וטאפאס

כל מי שמנסה לשמור על רמה כלשהי של מעקב אחרי מוזיקה חדשה יודע שההיצע תמיד עולה על יכולת העיבוד. לא משנה כמה פורטים יחסמו ספקי האינטרנט, הביטים עדיין יעשו מהר יותר את הדרך מהרשת למחשב מאשר משם לאזניכם השומעות. כשמוסיפים לזה את המשלוחים מאמאזון – מה הפלא ששני שולחנות העבודה שלי, הפיזי והוירטואלי, מלאים במוזיקה חדשה שספק אם תזכה לתשומת הלב שהיא ראויה לה. ובכל זאת, מדי פעם אני מנער את אחד האלבומים האלמונים האלו ונותן לו האזנה חוזרת. לפעמים אחד מהם אפילו מצליח לפרוץ את חומת האנונימיות לתוך רשימת ההשמעה שלי.

כל ההקדמה הארוכה הזאת היא בעצם התנצלות על כך שאני ממליץ על The Western Land של Gravenhurst, אלבום בן כמעט חצי שנה שתפס אותי לפתע בשבוע האחרון. כיוון שהוא לא ממש כיכב ברשימות הסיכום של 2007, נראה לי שאני לא היחיד שהוא חלף לו מתחת לראדאר. אני יכול לכתוב ביקורת מנומקת על השיר המצורף כאן, שפותח את האלבום, משהו עם טיעונים שכוללים מילים כמו “אלט-קאנטרי” ו”שוגייזינג”, אבל למען האמת זה נראה לי מסוג השירים שמסבירים את עצמם, כאלו שאשמים כל עוד לא הוכחה חפותם.

למעשה, אם ימצא פה מישהו שלא אוהב את השיר, הוא מוזמן לשלוח לי אנטי-ביקורת מנומקת בו הוא מסביר מדוע לא כדאי להאזין לשיר, ולצרף לינק לשיר אחר, לדו”ח מבקר המדינה או לוידאו של קוריאנים מרקדים – עד אז, ההמלצה כאן היא פה אחד.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/01/gravenhurst_saints.mp3]
Gravenhurst – Saints