טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

אזהרה: עשוי להכיל ריק רולינג

24 בApril, 2011 מאת נמרוד

אתם מכירים את האנשים הללו. אלו שבכל פעם שהרדיו משמיע להיט ניינטיז רנדומלי נאנחים ומתלוננים שכבר לא עושים שירים כאלו, ומסבירים באריכות עד כמה שנות ה-90 הם תור זהב מוזיקלי שלא יחזור. לניינטיז התקבעה תדמית מוזיקלית איכותית להפליא, כאילו העולם התחלק למשך עשור בין בריטים שנונים עם תסרוקות מוקפדות ואמריקאים בחולצות פלאנל. אבל מבט קצר ברשימות להיטי העשור יגלו תמונה עגומה בהרבה. כשמדברים על תעשיית הפופ, הגראנג’ והבריטפופ הם לא יותר מהפרעה סטטיסטית. טיפה בים של פופ גנרי וסכריני, שהחזיר את מצעדי הפזמונים שנים אחורה, לתקופה שבה נשלט על ידי מפיקים ויצרני להיטים ולא על ידי אמנים יוצרים.

לא שהמצב היום טוב יותר – כמעט כל יצירת פופ שחורגת במילימטר מטעם הקהל הסטנדרטי מוכנסת היום תחת המטריה ההולכת ומתרחבת של אינדי. והעובדה שאמני “שוליים” מצליחים יחסית (מודסט מאוס או ארקייד פייר) מצליחים לנגוס נתח ממצעדי מכירות האלבומים רק מוכיחה שמכירת אלבומים היא כבר לא הזירה עליה בונה תעשיית המיינסטרים את הצלחתה.

כדי לשמוע איך להיטי פופ צריכים להישמע, צריך לחזור עוד עשור אחד אחורה. במסיבת האייטיז שהייתי בה בפורים נוכחתי לגלות עד כמה הלהיטים האלו – הנדושים המטופשים והצ’יזיים להפליא, יכולים לשמח אותי כל פעם מחדש. עד כמה הם, פשוטים ולא מאתגרים ככל שיהיו, זורחים מיצירתיות ואהבת מוזיקה אמיתית, ורחוקים שנות אור מהפופ המהונדס והמחושב שבא אחריהם. מי יכול להתלונן על עשור שבו הכוכבים שכיסו את הפוסטרים במעריב לנוער היו בלונדי, אינקסס או הבאנגלס. ואפילו בשיר הזה יש קסם מסויים.

אם הרוח של פופ האייטיז הייתה ממשיכה לנשוב במצעדי הפזמונים של ימינו, השירים הפשוטים, הקליטים להפליא ומלאי היצירתיות של מטרונומי היו אמורים להיות להיט ענק. ועוד עשור מהיום יכולתי לשמוע את She Wants מתנגן בפעם המי יודע כמה בגלגל”צ ולרטון שכבר לא עושים שירים כאלו.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2011/04/Metronomy-Everything_Goes_My_Way.mp3]
Metronomy – Everything Goes My Way

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2011/04/Metronomy-She_Wants.mp3]
Metronomy – She Wants

אחרי כמה נפילות שאחרי דייט ראשון מוצלח למדתי לזהות אותן – את הלהקות שאלבום אחד מוצלח להפליא שלהם הוא ממש לא סימן לבאות. שיגרמו לי להשחית שעות מחיי בנסיון לדלות בדל של כישרון מהאלבומים הבאים שלהם. ואין להקה שקל להדביק עליה את תווית חד הפעמיות יותר מ-The Horrors. אמנם Primary Colours הוא אלבום מצויין, אבל גם סופר אופנתי ומוקפד, כזה שעשוי להריח עוד שנתיים כמו גבינה בולגרית אחרי חופשה באילת.

אבל הפסימיות לא תמיד משתלמת. אלבום חדש של The Horrors לא נראה באופק, אבל סולן הלהקה פאריס באדוואן הקים פרוייקט צד בשם Cat’s Eyes יחד עם זמרת האופרה רייצ’ל זפירה. התוצאה היא אלבום קצרצר, איטי ואפלולי, שנשמע כמו קצת גירסאת בית הקפה האופנתי של ההורורס. וכן, זה הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע. השניים אפילו הצליחו לסדר לעצמם הופעה באולם יוקרתי במיוחד, וזיכו את האפיפיור במבט באחת התסרוקות הגרועות בעולם.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2011/04/cats_eyes-The_Best_Person_I_Know.mp3]
Cat’s Eyes – The Best Person I Know

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2011/04/cats_eyes-Face_In_The_Crowd.mp3]
Cat’s Eyes – Face In The Crowd

ולסיום – אין הרבה סולנים שהקול שלהם משמח אותי יותר מזה של אלקסיס טיילור מהוט צ’יפ. השירה של טיילור היא גם המעלה הגדולה של האלבום החדש שהוציא יחד עם חברים מ- This Heat ו-Spiritualized תחת השם About Group. הספונטניות של האלבום, שהוקלט ביום אחד, בהחלט מורגשת בתוצאה הסופית הקלילה והמשוחררת. את האלבום המלא תוכלו להסטרים כאן.

תגיות:   · · · · · · · · · · · · · 6 תגובות

השאר תגובה ל עודד (Cancel)

6 תגובות עד כה ↓

  • מטרומוני נותנים לי תחושה של להקה חמודה מידי, עם שירים שהם חצי תירוץ לעשות קליפים מגניבים. זה מקרי שרק לפני כמה ימים כתבו עליהם גם באייפוד הזוללן?

    הולך לשמוע ולשמוח עם About Group.

  • וואלה, פיספסתי את הפוסט הזה באייפודיה. אבל לא מפתיע שהוא מגיע (באופן נדיר) מאוהד, שתמיד היה קרוב אלי בהרבה יותר בטעמו המוזיקלי.

    ומטרונומי הם אכן להקה סופר-חמודה, אבל עם חוש אדיר לפופ. ובניגוד לרוב הדברים שאני שומע, זאת בהחלט להקה שיש לה סיכוי להיות Household Name, לו רק התנאים של תעשיית המוזיקה היו מאפשרים זאת.

  • דרור – רק עכשיו חזרתי ונזכרתי בצליל של האלבומים הקודמים של הלהקה, ובאמת הם נשמעו קצת כמו תירוץ לקליפ חמוד. האלבום החדש נשמע, לפחות לי, הרבה יותר עמוק ובוגר – יותר קרוב לניו פורנוגרפרס למשל, ובהחלט הרבה יותר טוב.

  • לגבי ה horrors
    איך הדיסקים היותר ישנים שלהם? מישהו יכול להמליץ? שמעתי את האחרון ומאוד אהבתי

  • מצטער עודד, התגובה שלך נשלחה לזבל משום מה. האלבום הראשון של The Horrors נחשב לזוועה מוחלטת. אני שמעתי שלושה-ארבעה שירים ממנו וכולם היו מעפנים להפליא. כמעט כל ביקורת של אלבומם השני נפתח בהצהרה כגון “אני יודע שאתם שונאים את האלבום הראשון של הלהקה, וגם אני, אבל זה משהו אחר לגמרי”.

  • […] Peggy Sue מלאי נשמה Future Islands עושים לי את החודש Metronomy מחזירים אותי לאייטיז […]