טאפאס וטאפאס

כמה שנים של הנאה ממוזיקה חדשה נותרו לי? המוח, כידוע, הולך ונאטם משנה לשנה, מתקשה יותר ויותר לעכל מידע חדש, לפתח ערוצי מחשבה חדשים – להתגבר על התבניות שהולכות ומתקבעות בו. האם גם אני בדרכי להפוך לקשיש נרגן שמתלונן שפעם הנוער הדר פני זקן והאזין ל-Fuck Buttons ולא לכל הרעש שהילדים של היום מאזינים לו?

וגם במצבי הפרה-חטיארי, המשימה הסיזיפית של האזנה לעוד ועוד מוזיקה חדשה הופכת למתישה משנה לשנה. יותר מדי פעמים אני מוצא את עצמי מאזין, כמעט בכוח, לאלבומים שסירבו להיקלט בפעם הראשונה והשנייה, רק על מנת לנסות ולהבין המלצה של מישהו שעל טעמו אני סומך, או את אותו “הייפ” חמקמק שהולך ומתרחק ממני מרגע לרגע. לפעמים זה עובד (אנימל קולקטיב), לפעמים הרבה פחות (פליט פוקסס) – אבל זה תמיד מעורר געגועים להתלהבות המיידית שהופכת להיות נדירה יותר ויותר.

קשה להגדיר מה בדיוק מיוחד באלבום החדש של  Hush Arbors(קית’ ווד). אולי זה השילוב המדוייק בין צליל הפולק הפסיכדלי, שהוא לא ממש פולק ולא ממש פסיכדלי, שמזוהה עם שותפו המוזיקלי בן צ’סני (Six Organs Of Admittance) יחד עם שירה לא לחלוטין נקייה, מעט מרוחקת ועדיין חודרת היטב. מה שבטוח הוא שבעוד שעם המוזיקה של צ’סני אני נאבק כבר כמה שנים (בעיקר בזכות ההמלצות החוזרות ונשנות של יאיר), שעל כל קטע שאני מתאהב בו יש שיר שגורם לי לפיהוק עמוק, את האלבום של Hush Arbors אהבתי כבר מהרגע הראשון. בדיוק כשהתחלתי לחשוש שהמוח שלי כבר הפך לספוג אמבטיה ישן, כזה ששום כמות של מים כבר לא תרכך אותו.

ועוד בפינת הסיפוקים המידיים, Ambulance, שיר הנושא של האי פי החדש והקצרצר של Gullivers, עושה את מה שכל כך הרבה להקות פוסט פאנק בימינו עושות, רק קצת יותר טוב. ואם כבר הזכרנו את יאיר – רוצו לבלוג שלו להאזין לפאנטום באנד, שעם כל שמיעה אני מסכים יותר ויותר עם הסופרלטיבים שנשפכים שם עליהם.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2009/02/Hush_Arbors-Rue_Hollow.mp3]
Hush Arbors – Rue Hollow

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2009/02/Hush_Arbors-Gone.mp3]
Hush Arbors – Gone

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2009/02/Hush_Arbors-Water_II.mp3]
Hush Arbors – Water II

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2009/02/Gullivers-ambulance.mp3]
Gullivers – ambulance

 ופינקי מוסיפה – שלא תבינו אותי לא נכון, אני בהחלט מעריכה את הזכות שנפלה בחלקי לגדול כחתולת בית מפונקת ומטופחת. ועדיין, אחרי תשע שנים בין ארבע קירות, עם יציאות נדירות לצורך מעבר דירה, או גרוע מכך, ווטרינר – מה הפלא שמדי פעם אני מנסה לברוח?

לכן שמחתי למצוא לראות את ההמלצה של שחר על Three Trapped Tigers, להקה שהשם שלה מתאר במדויק את החיים שלי ושל זוג אחיי (כלומר, אם נמרים היו חיות קטנות בהרבה שישנות שש עשרה שעות ביממה וניזונות משקית), ועוד יותר שמחתי לגלות שהמוזיקה שלהם היא ממש כוס התה שלי (כלומר, אם תה היה מגיע פושר ומאסלה). כיוון שעוד טרם שמתי את טלפי על האי פי המלא, אני פשוט אתן קישור לשירים באתר של שחר. נכון שקיים חשש שהוצאות התעבורה ימוטטו אותו כלכלית והוא יאלץ לסגור את חברת ההפקות שלו, אבל זה לא שהיו נותנים לי לצאת להופעה הבאה.

[audio:http://tinyurl.com/cq22xa]
Three Trapped Tigers – 1

[audio:http://tinyurl.com/dxvcn5]
Three Trapped Tigers – 4