טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

Overqualified

1 בMarch, 2008 מאת נמרוד

אני זוכר את הפעם הראשונה שנתקלתי ב-At the Drive-in. התסרוקת העצומה של סדריק ביקסלר-זאבאלה מילאה את המסך, מתנופפת לכל עבר כשבעליה נופל שוב ושוב על הבמה, צווח למיקרופון כאחוז דיבוק. זה היה, כמובן, הקליפ של “One Armed Scissor”. אני מניח שאם הייתי אז צעיר יותר וציני פחות בכמה שנים, הרגע הזה היה משהו קרוב לפעם בו שמעתי לראשונה את “Smells like teen spirit”.

אין הרבה סיבות לבזבז זמן בלוג יקר בכתיבה על מוזיקה שאתה לא אוהב. אלא שהמקרה של The Mars Volta מרתק במיוחד. מה אני לא אוהב בלהקה ?אני חושב שהכתבה של איל רוב בוואלה מתארת היטב את כאב הראש שגרמו לי שתי ההאזנות שהצלחתי לתת לאלבום. נשאר רק לענות על הלמה – כיצד הפכו שני היוצרים הראשיים של at the drive-in המלהיבה, זבאלה ועומר רודריגז-לופז, ללהקה נפוחה ומביכה מאלבום לאלבום כמו המארס וולטה.

הבעיה היא כמובן לא מחסור בכישרון מוזיקלי – ממנו נדמה שיש לצמד המוביל של הלהקה בשפע, אלא בנסיון לגרום לכישרון הזה להיות נוכח בכל רגע של כל שיר בכל אלבום. כל השבריריות, הבלבול והזעם שבמוזיקה של At The Drive-in הושלכה הצידה – הרי אלו רק מכשולים בדרך ללהקת המופת שהמארס וולטה נועדה להיות. אך כמובן שאין דבר יותר גרוע לתהליך של יצירת מוזיקה גדולה מהאמונה שמדובר ביצירת מופת בהתהוות.

בתקופה שאימו היה סגנון מוזיקלי לגיטימי ולא סוג של פקאצה, ודימו לא היה מלך של כלום, נחשבו At the Drive In ו ‎…And you will know us by the trail of dead לשתיים מהלהקות המובילות של הסצנה. בזמן שהראשונה התפרקה והפכה למארס וולטה, הוציאו הTrail of Dead את אלבומם השלישי, ובעיני אחד מיצירות המופת של העשור, Source tags and codes. עם רבע מהכישרון של הצמד זאבאלה-לופז, אבל עם נכונות אמיתית ללכת על הקצה, לנסוק וליפול עם המוזיקה למקום שמעבר לשליטתם, יצרו הTrail Of Dead אלבום שהוא כנראה הרבה מעבר למה שהלהקה יכלה אי פעם לצפות לו. למארס וולטה זה לא היה קורה – הם פשוט מוכשרים מדי.

תגיות:   · · · · אין תגובות

השאר תגובה

אין תגובות עד כה ↓

אין תגובות עדיין - מה דעתכם להתחיל משהו?