טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 4

עצור, במועדפים שמור

26 בJanuary, 2008 מאת נמרוד
להגיב

 

המפיצים של “Be kind, rewind” המצופה של מישל גונדרי החליטו, באופן משמח ולא אופייני למפיצי סרטים, לשתף את הקהל הרחב בבחירת שם עברי לסרט. אלא מה, ההקרנה המיוחדת לצורך העניין נדחתה, ובינתיים השם “עצור, החזר לאחור” השתרש בציבור הרחב (כלומר בקרב אנשי “עין הדג” וכן באתרים כמו “סרט” ותירגומון). שמעתי חלופות טובות יותר, אבל זה בהחלט עדיף על התעללות בסגנון ג’אד אפאטו, או על הביזיון של “לא ארץ לזקנים”. ההקרנה החינמית, דרך אגב, תתקיים בסופו של דבר ביום שישי הקרוב (1.2.2008) בשעה 11:30 – אני בהחלט אשתדל להיות שם (דיווחים אצל גיאחה ובסינמסקופ).

be kind rewind

אבל כל הפוסט הזה הוא בעצם תירוץ להפנות אותכם לאתר האינטרנט הרשמי הסופר משמח של הסרט, שברוח הסרט, עובד על הקונספט על פיו כל האינטרנט נמחק, ויש לשחזר אותו באמצעים מאולתרים. הדף הראשי הוא גוגל בלאי, דרכו אפשר למצוא גירסאות משוחזרות, מצ’וקמקות ומצחיקות של אתרים כגון פליקר, יוטיוב (המכיל כמובן רק קטעים מהסרט) הכלאה של מייספייס ופייסבוק (שנקראת myface וכמובן מכילה רק את פרצופיהם של משתתפי הסרט), ועוד תופינים. אל תחמיצו את אתר הפורנו סלבריטאים ואת החתולים המרקדים (אתם יודעים מה לחפש בגוגל בלאי).

 

תגיות:   · · · · · · תגובה אחת

בטלנוס

23 בJanuary, 2008 מאת נמרוד
להגיב

על האהבה שלי לפייבמנט התוודיתי כבר פעם במאמר ארוך, במקום אחר. פייבמנט היא עדיין ברירת המחדל שלי – המקום אליו אני חוזר כל פעם שהפלייליסט נשחק עד דק, כשאני זקוק לרגע מושלם בדרך מהבית לרכבת.

יש משהו מרגיז בקריירת הסולו של סטיבן מלקמוס. קצת כמו תלמיד שקיבל מאיות כל התיכון, ובאוניברסיטה הגיע למסקנה שיוכל לקבל 85 גם אם יעביר את כל הסמסטר בצפייה בפאמילי גאי. אף אלבום של מלקמוס הוא לא נפילה – למעשה גם שיר גרוע תתקשו למצוא, אבל שום דבר שמתקרב להישגים של להקת האם. בעיקר חסרה את הדינמיות של פייבמנט, שכל אלבום שלה הציג צליל שונה מקודמו – מלקמוס נראה תקוע על התפר שבין הבלוזיות של אלבומם השלישי לצליל הרטרו של הרביעי, בלי כוונה אמיתית להתקדם לשום מקום.

מלקמוס

ובכל זאת קשה לי לכעוס עליו. גם כיוון שכל אלבום שלו טוב מזה שקדם לו, גם בגלל האליבי המושלם שיש לו – אחרי הכל את הדימוי הבטלני הוא בנה לו כבר בימים של פייבמנט, להקה שהצליחה להקליט אלבום שלם (“Crooked Rain, Crooked Rain”) שנשמע כאילו חברי הלהקה עומדים להירדם בכל רגע. אבל בעיקר כיוון שהכינוי בכותרת הוא זה שדבק בכותב שורות אלו במהלך התואר הראשון, כך שעצלנות סטודנטיאלית אינה זרה לו כלל וכלל.

מתוך האלבום החדש שיצא במרץ (הרביעי במספר, שני תחת הכותרת Stephen Malkmus and The Jicks)

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/01/out_of_reach.mp3]
Out of Reaches

ומתוך אלבומו הקודם (והמצויין) Face the Truth.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/01/Mama.mp3]
Stephen Malkmus – Mama

ולשם ההשוואה, אחד השירים האהובים עלי של פייבמנט.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/01/The_Hexx.mp3]
Pavement – The Hexx

תגיות:   · · · · · · · 3 תגובות

שתי מדינות לשתי להקות

19 בJanuary, 2008 מאת נמרוד
להגיב

התיאור בעמוד המייספייס נראה מוכר – שבעה חברים מולטי אינסטרומנטליים שמנגנים, בנוסף לבס-גיטרה-תופים גם במבחר כלי מיתר ונשיפה, בפסנתר ובאקורדיון. האזנה למוזיקה מגלה דמיון נוסף – האם נמצאה הארקייד פייר הסקוטית?

broken records

but alas! התואר הנ”ל כבר נתפס ע”י הTwilight Sad, שכל מי ששמע את Fourteen autumns & fifteen winters הנפלא שלהם יודע שאי אפשר להתכחש ליסודות הארקייד פיריים שלהם (ובוודאי שלא למקורם הסקוטי). לא נותר אלא לחלק את סקוטלנד למחוזותיה – תהה Broken Records הארקייד פייר של אזור אדינברו, והTwilight Sad הארקייד פייר של גלזגו רבתי, ובא לציון גואל.

[audio:http://tinyurl.com/237bxs]
Broken Records – If Eilert Lovborg Wrote a Song, it Would Sound Like This

(ותודה ל”Drowned in sound“)

 

תגיות:   · · · · 2 תגובות

They threw us all on the desktop and put a monument on top

18 בJanuary, 2008 מאת נמרוד
להגיב

כל מי שמנסה לשמור על רמה כלשהי של מעקב אחרי מוזיקה חדשה יודע שההיצע תמיד עולה על יכולת העיבוד. לא משנה כמה פורטים יחסמו ספקי האינטרנט, הביטים עדיין יעשו מהר יותר את הדרך מהרשת למחשב מאשר משם לאזניכם השומעות. כשמוסיפים לזה את המשלוחים מאמאזון – מה הפלא ששני שולחנות העבודה שלי, הפיזי והוירטואלי, מלאים במוזיקה חדשה שספק אם תזכה לתשומת הלב שהיא ראויה לה. ובכל זאת, מדי פעם אני מנער את אחד האלבומים האלמונים האלו ונותן לו האזנה חוזרת. לפעמים אחד מהם אפילו מצליח לפרוץ את חומת האנונימיות לתוך רשימת ההשמעה שלי.

Gravenhurst

כל ההקדמה הארוכה הזאת היא בעצם התנצלות על כך שאני ממליץ על The Western Land של Gravenhurst, אלבום בן כמעט חצי שנה שתפס אותי לפתע בשבוע האחרון. כיוון שהוא לא ממש כיכב ברשימות הסיכום של 2007, נראה לי שאני לא היחיד שהוא חלף לו מתחת לראדאר. אני יכול לכתוב ביקורת מנומקת על השיר המצורף כאן, שפותח את האלבום, משהו עם טיעונים שכוללים מילים כמו “אלט-קאנטרי” ו”שוגייזינג”, אבל למען האמת זה נראה לי מסוג השירים שמסבירים את עצמם, כאלו שאשמים כל עוד לא הוכחה חפותם.

למעשה, אם ימצא פה מישהו שלא אוהב את השיר, הוא מוזמן לשלוח לי אנטי-ביקורת מנומקת בו הוא מסביר מדוע לא כדאי להאזין לשיר, ולצרף לינק לשיר אחר, לדו”ח מבקר המדינה או לוידאו של קוריאנים מרקדים – עד אז, ההמלצה כאן היא פה אחד.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/01/gravenhurst_saints.mp3]
Gravenhurst – Saints

תגיות:   · · אין תגובות

Turn on the bright lights 33 1/3 (אלבומי השנה, באיחור מביש)

10 בJanuary, 2008 מאת נמרוד
להגיב

The National – Boxer

2007 היתה השנה בה ההבדל בין אינטרפול לחקייניה נעלם לחלוטין. אני עדיין בדעה שהאלבום החדש של אינטרפול מנצח בקלות את זה של ה-Editors, אבל יש סיכוי סביר שלא הייתי שם לב אם היו מחליפים איזה 2-3 שירים ביניהם.אינטרפול מיחזרה את עצמה למוות עד שהגבול בין המקור לחיקוי התטשטש לחלוטין – זה כנראה מה שקורה כשאתה מנהל קריירה מוזיקלית מפתיעה כמו הקריירה הקולנועית של לזלי נילסן.

The National - Boxer

את הדמיון בין ה-National לאינטרפול אי אפשר לפספס אבל בניגוד לאדיטורז, את ההבדלים לא צריך לחפש במיקרוסקופ. קשה לי להגדיר בדיוק מה גורם לי להעדיף את האלבום שהוציאו השנה על זה של המקור, או להעריך אם יצליח לשמור על מיקומו ברשימת ההשמעה שלי עוד שנתיים או שלוש – אבל Boxer הוא אלבום שחזרתי אליו שוב ושוב השנה, וששימח וריגש אותי בצורה שאינטרפול ממזמן לא מצליחים לעשות. מספיק על מנת לנצח בפוטו פיניש את Menomena ולהתמקם במקום השלישי ברשימת אלבומי השנה.

[audio:http://www.wolveshawksandkites.com/mp3/thenational_mistakenforstrangers.mp3]
The National – Mistaken for stranger

Liars – Liars

שמונה שנים לתוך המאה ה21 והליארז בהחלט יכולים להביט אחורה בחיוך. הלהקה שהתחילה כגירסא המיזונטרופית ל-Rapture, עברה את שלב הגולם ההכרחי של האלבום השני וריחפה כפרפר ותופפה כדבורה ב“Drum’s not dead” המופתי (בעיני אלבום השנה של 2006 ללא מתחרים). שנה אחרי שסיימה את המהפך מהלהקה הכי חצופה בשכונה של ג’יימס מרפי ללהקה הכי מרגשת עם שלוש מערכות תופים, נשמע האלבום הרביעי של הליארז כמעין סיכום הפרקים הקודמים + קטעים שלא שודרו מעולם. ממטח הגיטרות הבלתי מתנצל “Plaster casts of everything”, דרך הFאנקיות של Houseclouds, שמרפרפת על הצליל של אלבומם הראשון, ולשני הפנים השונות של “Drum’s not dead”שמיוצגות ברצף על ידיLeather Prowler” ” ו-“Sailing To Byzantium”. בדרך עושים הליארז גם ביקור אצל הגי’זס אנד מרי צ’יין, עם “Freak Out” שנשמע בדיוק כמו הצליל שהאחים ריד בעצמם ניסו לשחזר בחלק השני של הקריירה שלהם. Liars הוא אולי לא גאוני וחד פעמי כמו קודמו – אבל כמה להקות אתם מכירים שיכולות לגרום לאלבום אדיר שכזה להישמע כמעט כאכזבה?

Liars

[audio:http://albumoftheday.com/buddyhead/mp3s/Liars-FreakOut.mp3]

הליארז עושים ג’יזס אנד מרי צ’יין

Of Montreal – Hissing Fauna, Are You The Destroyer?

משבר אישי? נפרדת מאישתך? המסיבה הפסיכודלית של אוף מונטריאול נמשכת. לא. קווין ברנס לא רוקד על מדרגות הרבנות – הוא פשוט לכד את הרגע הזה שבו מערכת היחסים מתפוצצת לרסיסים במפץ אדיר – רגע לפני הבדידות, כוס הויסקי והגיטרה שאלפי קולות צרודים תיארו כל כך טוב לפניו.

You’re no different from the claw they mic from the stair

Or fake diamonds that are glued to eyes of plastic crows

Thought that where the planters go you might find me

עוף מונטריאול!

מה עוד אפשר לבקש כשכמה מהשירים הטובים ביותר שנכתבו השנה מתחרים על תשומת לבך עם כמה מהרגעים המוזיקליים הכי מקפיצים של השנה. איך אפשר להמליץ על שיר מסוים באלבום שכולו רצף של רגעים מושלמים שמחוברים אחד לשני בדיוק בסדר הנכון – אבל אני עדיין לא התאוששתי מהתפר שבין Sink the seine הקצרצר והמהפנט לפתיחה של Cato As A Pun. אלבום השנה? ללא ספק!

לשמיעה ברצף בלבד!

Of Montreal – Sink the seine

Of Montreal – Cato As A Pun

ועוד אחד לדרך:

Of Montreal – Bunny Ain’t No Kind Of Rider

תגיות:   · · · · · · · 4 תגובות