טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

פרימוורה 2014 – שלב ההכרעה

27 בMay, 2014 מאת נמרוד

פסטיבל מוזיקה הוא תמיד זמן להכרעות קשות, כשהדיונים התיאורטיים על “עשרת האלבומים שתיקח איתך לאי בודד” הופכים לפתע להחלטות בשטח. האזור הקטן (יחסית) של פרימוורה סאונד עוד מאפשר להתרוצץ בין הופעה להופעה, אבל כשבכל רגע נתון מתקיימות 4-5 הופעות שונות, תמיד יש משהו להפסיד. אני יכול  רק להתנחם בבורות חלקית שמונעת ממני לשים לב להרבה פנינים שאני בוודאי אפספס – וגם בעובדה שאחרי 5-6 שעות רצופות של הופעות בכל ערב, שום הופעה לא תראה לי כמו הפסד גדול.

אז הנה כל ההתלבטויות שלי ו(כמעט) כל ההכרעות לשלושת ימי הפסטיבל. טיפים של הרגע האחרון יתקבלו בברכה:

יום חמישי 29.5

Vaadat Charigim מול סיבוב שופינג בברצלונה – עם כל הרצון לפרגן (ובצדק) ללהקת השוגייז הישראלית, נראה שאני אעדיף לצבור עוד קצת כוחות, בוודאי כשלפני עוד 5 שעות לפחות של הופעות. כנראה שנתראה בבארבי.

אפשר גם: ביקור בתחנת משטרה לאחר שסיבוב השופינג הסתיים במפגש עם כייסי העיר.

Real Estate מול Glasser. טוב, הרוק הקליל של Real Estate, בשעות האור, הוא כנראה הדרך המושלמת לפתוח את הפסטיבל. בוודאי כשמולם אין תחרות של ממש. Glasser החביבים יאלצו לחכות לפסטיבל הבא.

Pond מול Midlake – ההייפ של הפולק של Midlake מעולם לא תפס אותי. מצד שני, Pond הם לא יותר מהגירסא המוחלשת של Tame Impala. ההחלטה (הבלתי גורלית) תגיע כנראה ברגע האחרון.

אפשר גם: לנסות את A Winged Victory For The Sullen, שהאמביינט העדין שלהם הוא לא כוס הקפה שלי (תה זה לחולים), אבל יש להם את יתרון החלל הסגור של האודיטוריום.

Caveman מול Warpaint – שתי להקות שגם אחרי הרבה האזנות לא הצליחו לגרום לי להתלהב מיותר מכמה שירים בודדים שלהם. אני נוטה לכיוון של Caveman שעושים רושם של להקת הופעות יותר מעניינת, אבל ההחלטה עשויה להידחות לרגע האחרון.

אפשר גם: צריך לאכול מתישהו ארוחת ערב, לא?

Future Islands מול Neutral Milk Hotel – הו גורל אכזר!  מצד אחד הזדמנות חד פעמית לראות את Neutral Milk Hotel, שהמוזיקה המופנמת, העל זמנית והמופתית שלהם היא דבר שאסור לפספס – אפילו אם הלהקה העדינה הזו בוודאי תרגיש על הבימה הענקית של הפסטיבל כמו דג בקולה. מהצד השני נמצאים Future Islands, לא להקה על-זמנית, אבל אחראית לאחד האלבומים הטובים של השנה ולאחד משירי השנה שלי, ומסתמנת כפרפורמרית אדירה שבוודאי תחרוך את בימת הפסטיבל. ובכל זאת, במקרה הזה אין ברירה אלא ללכת עם הלב – לא משנה כמה טובים Future Islands יהיו, הידיעה שבמקום אחר, כמה דקות הליכה משם, ג’ף מנגום שופך את הליריקה העקומה והמופלאה שלו על הבמה, תהרוס לי את הסיכוי להנות מכל הופעה אחרת.

אפשר גם: לשכב על הדשא ולמרר על מר גורלי.

Queens Of the stone age מול Chvrches – טוב. אני לרוב מתקשה עם להקות שאהבתי בתחילת שנות העשרים של חיי. אבל Queens of stone age לחלוטין נופלים בצד החיובי של הנוסטלגיה. וגם אם איבדתי איתם קצת קשר בשנים האחרונות, אני בטוח שאני אהנה מכל רגע. למען האמת, Chvrches הם לא ממש תחרות.

אפשר גם: לצאת מוקדם ולתפוס מקום טוב לארקייד פייר.

Arcade Fire מול למי לעזאזל אכפת. אם לפני שנתיים-שלוש עוד היו לי ספקות לגבי השילוב של ארקייד פייר ואיצטדיון ענק, הגיע Reflektor, המלהיב והמרהיב באלבומיהם, והפך את הופעת החובה הזו לסיבה המרכזית להימצאותי בברצלונה בסוף השבוע הזה.

אפשר גם: לא. אי אפשר.

מטרונומי מול שנת הלילה – מטרונומי הנהדרים יכלו להיות אחד ההיילייטים של הפסטיבל עבורי. למרבה הצער, השיבוץ המאוחר באופן בלתי הגיוני שלהם מתנגש עם המלצות הרופאים – כנראה שאין ברירה אלא לוותר.

יום שישי 30.5

ג’ון גרנט מול Drive By Truckers – את האלבום האחרון של ג’ון גרנט, Pale Green Ghosts, אני מחבב יותר משמיעה לשמיעה. אחרי שהצלחתי לפספס את ההופעה שלו בישראל, תחילת היום השני של הפסטיבל הוא זמן מצויין לסגור את הפער. הזמן שמולו נראה די דליל, כשרק האלט-קאנטרי של Drive By Truckers, שמעולם לא הצליחו באמת לתפוס את תשומת ליבי, מתחרה בו.

אפשר גם: לנסות ליפול על להקה ספרדית לא מוכרת בבמה של סוני.

The twilight Sad מול Slowdive – מצד אחד הלהקה הסקוטית הנהדרת, שאלבום הבכורה שלהם היה בוודאי אחד המרגשים של העשור הקודם, ומצד שני Slowdive, חלוצת שוגייז בהופעה ראשונה מזה כמעט 20 שנה. למרבה המזל, שתי ההופעות לא חופפות לגמרי, כך שיהיה אפשר לשמוע לפחות חצי שעה משתיהן.

אפשר גם:  להרגיש הרפתקנים ולנסות את ההופעות של FKA Twigs או Dr John, או את קים גורדון מרעישה את האודיטוריום עם Body/Head.

The War On Drugs מול Pixies – לכאורה, לא אמורה להיות כאן התלבטות. הפיקסיז, אחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה של הרוק ומפלצת אצטדיונים מנוסה אמורה לזלול את האמריקנה הצנועה של The War On Drugs. אבל יש תחושה של שובע מוחלט בהתנהלות של הפיקסיז, מה שאי אפשר להגיד על The War On Drugs שרק משתפרים מאלבום לאלבום. נראה שאני אשאר עם הפיקסיז, אבל עצם ההתלבטות מעיד שאני כבר לא מתלהב מהם כמו פעם.

The National מול Slint מול – עוד התנגשות אכזרית. מצד אחד The National הנהדרים, שגם אחרי האלבום האחרון והמעט בינוני שלהם אני שומר להם חסד נעורים, ומצד שני האיחוד המסקרן של Slint האניגמטיים, ש-Spiderland, אלבום המופת שלהם, עדיין קונה לו עוד ועוד מעריצים. נראה שתהיה כאן עוד הכרעה של הרגע האחרון.

אפשר גם: מטיבי הלכת יוכלו לתת הזדמנות גם למטאל הדורסני של Deafheaven או האלקטרוניקה האפלה של The Hexen Cloak.

יום שבת 31.5

Islands מול כלום, פחות או יותר – בשעה יותר מעניינת, סביר להניח ש-Islands, להקה שחיבבתי אלבום אחד שלהם שנשכח ממזמן, לא הייתה תופסת את תשומת ליבי. אבל בשעות הערב המוקדמות של היום המנומנם הזה, גם זה משהו.

אפשר גם: לאכול טאפאס

Television מול Superchunk – שני איחודים (היסטוריים?). בראשון Television ינגנו את Marquee Moon, שזכה למעמד של אלבום מופת בצדק, אם כי, באופן פרדוקסלי, ההשפעה והציטוט האינסופיים שלו במוזיקה של העשורים האחרונים קצת שחקה את ההנאה ממנו למי ששמע אותו, כמוני, רק בשנים האחרונות. מהצד השני Superchunk, להקת אינדי מכובדת בפני עצמה, שמעולם לא נתתי לה את תשומת הלב הראויה.

אפשר גם: לרבוץ במלון ולראות טלויזיה (אני מתמכר ל-cnn כשאני בחו”ל).

Spoon מול מקולי קאלקין – מצד אחד, אחת הלהקות האהובות עלי, שכתבה את אחד השירים האהובים עלי בכל הזמנים, ושהאלבום הקרב והולך שלהם הוא אחד מהמצופים של השנה הקרובה. מהצד השני ילד-כוכב מעצבן שהפך לאמן אינדי תמוה עם The Pizza Underground, שמבצעים גירסאות כיסוי מטופשות לוולווט אנדרגראונד עד שהקהל זורק אותם מהבמה. טוב. אז אין כאן באמת התלבטות.

אפשר גם: לכו ל-Spoon, דאמיט!

Godspeed You! Black Emperor מול חצי פסטיבל – מסיבה כלשהי, GY!BE קיבלו את שיבוץ של שעתיים שלמות – הסלוט הארוך ביותר בפסטיבל. במקביל אליהם תוכלו למצוא, בין השאר, את ג’סטין וורנון וה-Volcano Choir, את קונאן מוקסין המהנה, את הלואו פאי של The Dismemberment Plan, את קלאסיקות הפאנק של הבאזקוקס ואת הפאנק חסר הקלאסיקות של Cloud Nothings. נותר רק לגלות אם יהיה לי כוח להקשיב לחפירות של הקיסר השחור במשך שעתיים, או שאני אעדיף לעשות ארוחת טעימות בין ההופעות שמסביב.

Nine Inch Nails מול מוגוואי – אם הייתי בן 16, כנראה לא היה שום דבר בעולם שיכל לרגש אותי יותר מהופעה של טרנט רזנור. אבל היום השירים המיוסרים שלו מעלים אצלי פיהוק, ואפילו מידה מסויימת של סלידה. מצד שני, אחרי Godspeed, ספק אם יהיה לי כוח לסבב שני של חפירות עם מוגוואי. כנראה שניתן לרזנור הזדמנות, ונראה אם הוא מצליח לעורר שוב את בן ה-16 שמתחבא אי שם אצלי.

אפשר גם: לסיים את הערב עם המוזיקה הצנועה של Ty Segall. לחזור למלון ולהתכונן לחזרה הביתה.

תגיות:   · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · · 4 תגובות

השאר תגובה ל יעל (אפילו עז) (Cancel)

4 תגובות עד כה ↓

  • סלינט מול דףהבן? FML. אצלי ניוטרל מילק הוטל זה הבאנקר

  • Warpoint מול Caveman: אני הולך על Majical Clouds. מתאים לי לפני שהערב מתחמם.
    אל תשכח לגוון עם קצת היפ הופ – קנדריק למאר אחרי חצי הופעה של גודספיד אמור לתת אחלה שואו.

  • תודה על רשימה מלבבת, קולעת ואף מועילה, כמי שבעצמה עומדת בפני הכרעות קשות אלו. לאור היכרותי הדלה עם הליין-אפ (תוצאה של שנות התמקדות ארוכות בסצנה המוזיקלית המקומית בישראל בעיקר) והיעדר מי לשאול ולהתייעץ במקום (מגיעה לפסטיבל בגפי, מקווה שלא יהיה בודד או משונה מדי בתוך ההמונים), בהחלט אקח לתשומת לבי את המלצותיך, התלבטויותיך והכרעותיך. תודה!

    והזדהיתי עם כל מילה לגבי ארקייד פייר, הסיבה שבגינה רכשתי כרטיס לפסטיבל לפני כחצי שנה. לגמרי הולכת לתפוס מקום שעה קודם, ובשעמום ההמתנה להתלבט האם לקפוץ גם להופעתם בלונדון בשבוע שאחרי. נתראה בפרונט? (:

  • […] אתם לא נמצאים בפרימוורה, אבל לנו היה מעניין לקרוא את הסקירה העניינית של נמרוד מהבלוג השכן "טאפטס וטאפאס" שמנסה לעשות […]