טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

סבך אקראי ורופף

2 בApril, 2010 מאת נמרוד

כפי שכבר ציינתי, אחד הדברים אליהם נאלצתי להתרגל לאחרונה הוא אובדן, זמני לפחות, של רשיון הנהיגה שלי. את מרבית החלל ממלאת האישה, שעוד לפני האירועים האחרונים גם את הזבל לא הייתה מורידה בלי רכב צמוד, ועכשיו מוצאת את עצמה מתרוצצת הלוך וחזור בהתאם לגחמותי הפתאומיות.

ובכל זאת, אני מוצא את עצמי נאלץ להשתמש לא מעט בשרותיה המפגרים של התחבורה הציבורית של העיר. מה שבערים אחרות בעולם מתבצע על ידי מערכת מתוכננת היטב וקלה לניווט של צירי תנועה פשוטים ומקושרים היטב, הופך בתל אביב לסבך כמעט אקראי ורופף להפליא של קווי אוטובוס, רכבות ומוניות שלעולם לא יפגשו בזמן על מנת להביא אותך ליעדך. ובכל זאת, אני מוצא איזה סיפוק מזוכיסטי בנכות החדשה שנכפתה עלי – בויתור על הסטריליות והדיוק של הרכב הפרטי לטובת האי וודאות המסוימת שתמיד כרוכה בשימוש בתחבורה הציבורית.

סביר להניח, לדוגמא, שלא הייתי עובר מרצוני החופשי בתוך הזוהמה של התחנה המרכזית החדשה, בדרך למונית שתיקח אותי להופעה של יו לה טנגו בבארבי. אבל, כך התברר, מראה הקיוסקים העלובים, מכונות ההימורים ושורות הפועלים הזרים המדברים בטלפונים ציבוריים הם הקדמה טובה בהרבה להופעה מחרישת האוזניים של הלהקה מאשר שלטי החוצות ושורות הרכבים בנתיבי איילון. אורי זר אביב סיכם יפה את ההבדל בין שתי ההופעות של הלהקה בארץ – ואני, שהייתי רק בשניה, זכיתי למטחי דיסטורשן אלימים שביניהם רגעים של הקסם העדין של הלהקה. יו לה טנגו סירבו לחזור על עצמם ערב אחרי ערב, ומי שרצה להנות מכל הצדדים של הלהקה צריך היה לרכוש כרטיסים לשני הערבים. ואם לפני ההופעה תהיתי לעצמי מדוע האינדי הידידותי כל כך של הלהקה מעולם לא גירד את מימדי ההצלחה של כמה מהלהקות שסביבה, אולי קיבלתי את התשובה. הקסם הפופי אולי בא להם בטבעיות, אבל לא הפשרה של “בית-פזמון-בית-פזמון, נגן את הלהיטים הגדולים ערב אחרי ערב, ושמור את השיא להדרן”. וגם אני מעדיף בכל זאת לוותר על ההופעה שציפיתי לה, לטובת זאת שהאנשים על הבמה שלמים איתה.

חוץ מזה? אני מוצא את עצמי לאחרונה רודף אחרי ההייפ. אתם בוודאי לא צריכים אותי כדי שאספר לכם שהאלבום החדש של Gonjasufi הוא אחד המרשימים שיצאו השנה. איכשהו השילוב בין השירה הפריקית, האווירה הניו-אייג’ית, והמוזרות האנימל קולקטיבית – אלמנטים שכל אחד בנפרד עשוי לגרום לי לדחיה מוחלטת – עובדים ביחד בצורה כמעט מושלמת. ובוודאי ובוודאי שלא צריכים אותי כדי לשפוך מחמאות על ההוט צ’יפ החדש, שנטחן אפילו בגלגל”צ, שעושה בדיוק מה שקודמו לא הצליח לעשות – פונה לרחבות וללבבות בלי ששני האלמנטים האלו יתנגשו זה בזה.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/04/Gonjasufi-Kobwebz.mp3]
Gonjasufi – Kobwebz

[audio:http://bit.ly/aVND1j]
Gonjasufi – Ancestors

[audio:http://www.fluxblog.net/hotchip_thievesinthenight.mp3]
Hot Chip – Thieves In The Night

[audio:http://causeequalstime.com/musique/04-hot_chip-one_life_stand.mp3]
Hot Chip – One Life Stand

משהו קצת פחות שחוק? Godzilla Black היא עוד אחת משורה ארוכה של מושפעי מיסטר באנגל שקמו בשנים האחרונות, אך אלבום הבכורה שלה מראה כישרון שלא קיים אצל רבות מהלהקות הללו. העובדה ששמעתי שיר מתוכו בתוך תיקלוט סתמי בבר תל אביבי מוכיח שלפחות בכל הנוגע לתפוצה, ההחלטה לאפשר הורדה חינמית של אלבום הבכורה שלהם מוכיחה את עצמו. Men Among Animals לעומת זאת, היא להקה דנית שזוכה להצלחה עצומה בארץ מולדתה, וכמעט לאפס הייפ מחוצה לה. לא, לא מדובר ביורוטראש בדנית – אלא דווקא באינדי יצירתי למדי באנגלית.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/04/Godzilla_Black-The_Bad_Place.mp3]
Godzilla Black – The Bad Place

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/04/Godzilla_Black-From_Here_to_Clare.mp3]
Godzilla Black – From Here to Clare

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/04/men_among_animals-white.mp3]
Men Among Animals – White

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2010/04/men_among_animals-catholic_way.mp3]
Men Among Animals – Catholic Way

פינקי מאזינה לסיגר רוס ופינקי מוסיפה – תוהים לאן נעלמתי? מדמיינים לעצמכם מאבקים יצירתיים עזים ביני לבין מייסד האתר? האמת פשוטה הרבה יותר. אני מסוגלת להעביר ימים שלמים בשינה, אכילה, נמנום, מריבות עם שאר חתולי הבית, ועוד קצת שינה. הרעיון של כתיבת פוסט לעיתים קרובות פשוט לא עולה בדעתי. ובכל זאת, לפעמים יש צורך במעט מוזיקה, בעיקר כזו שתשתלב היטב באורח החיים התובעני שלי.

גם אם לא אוהבים את המוזיקה של Wooden Shjips, חייבים להעריץ את הגישה הסופר קולית שלהם, זאת שיוצרת מוזיקה המתמשכת, ההיפנוטית והעצלה שלמעשה לא הולכת לשום מקום. ממש עכשיו יצא Vol 2, אוסף שני של שירים חסרי אלבום של הלהקה, ואין אלבום טוב יותר להתנמנם לצליליו ולגלות שלמעשה, חצי שעה מאוחר יותר, נשארת ממש באותו המקום.

[audio:http://bit.ly/c9wYIn]
Wooden Shjips – Start To Dreaming

[audio:http://eyeswings.com/wp-content/uploads/2009/12/contact.mp3]
Wooden Shjips – Contact

נמרוד ונמרוד מוסיף: פריימוס פעם קידמו אחד מאלבומיהם תחת הסיסמא “.If you didn’t like Primus before, you probably still won’t”. דבר דומה ניתן להגיד על הסינגל החדש של הנשיונל, שנשמע, נו, בדיוק כמו סינגל של הנשיונל. אני, לפחות, בהחלט מחכה לאלבום החדש של הלהקה שעם כל שמיעה אני מחבב יותר ויותר.

[audio:http://www.giantpanther.com/wp-content/uploads/2010/04/06-Bloodbuzz-Ohio.mp3]
National – Bloodbuzz Ohio

תגיות:   · · · · · · · · · · · · 4 תגובות

השאר תגובה ל Shoegazer (Cancel)

4 תגובות עד כה ↓

  • כן בהחלט, יש עוד מה לומר בשבח הנסיעה בתחבורה ציבורית. ישנו סוג של Life embracing & affirming בנסיעה בתחבורה ציבורית . הכי לא אסקפיסטי שיש. גם אדי ארגוס מדבר בשבחה 🙂

    ולגבי הוט צ’יפ, הסינגלים תמיד היו השילוב המנצח שאתה מדבר עליו – אולי האלבומים לא התמידו בכך לכל אורכם. אגב מה דעתך על הטענה לפיה הם האורביטל של היום? מהרגע שזה נאמר לי אני לא יכולה להפסיק לחשוב כמה זה נכון.

  • דבר אחד ומאוד מאוד חשוב לגבי תחבורה ציבורית שיש לומר בשבחה – אוזניות גדולות. אני כל כך מתגעגע לנסיעות הארוכות (בטיוב בלונדון, באוטובוס לת”א) עם אלבומים מלאים להאזנה עמוקה ובהייה בחלונוף כמוב סרט רץ של השראה לפסקול אישי. הנאות כאלה לא באות ברגל.

    חוצמזה, לגבי ההייפ המוצדק במקרה של גונג’סופי:
    “איכשהו השילוב בין השירה הפריקית, האווירה הניו-אייג’ית, והמוזרות האנימל קולקטיבית – אלמנטים שכל אחד בנפרד עשוי לגרום לי לדחיה מוחלטת – עובדים ביחד בצורה כמעט מושלמת” – יפה כתבת.
    יופי של מילים שבונות עוד קצת את ההייפ הכל כך נכון.

    גודזילה בלאק – I like. ת’נקס

  • שוגייזר – אני לא מכיר את אורביטל מספיק על מנת להכריע, אבל נדמה לי שהוט צ’יפ יותר מצטיינים בשירי אהבה סופר פשוטים ויעילים, ובכלל בלא לשדר טיפה של קור באלקטרוניקה שלהם.

    אורי – כתבתי מתישהו על המהפכה הגדולה של הווקמן, ובאמת לשמוע מוזיקה בתוך נוף משתנה (ובניגוד לנסיעה ברכב פרטי – כאשר האנשים שבתוך הנוף הזה מנותקים מהחוויה המוזיקלית) זה באמת חוויה שלא דומה לשום דבר אחר.