ביום שלישי האחרון תיקלטתי לראשונה בחיי, והמסקנה היחידה מהחוויה היא: איך לא עשיתי את זה קודם?
נחזור טיפה אחורה. כבר הרבה זמן שאני מהרהר ברעיון של להביא לעמדת הדי ג’יי קצת מאלפי השירים שצבורים לי בראש. מצד שני, יש משהו מבעס בלבנות פלייליסט מושקע ומוקפד רק כדי להיתקל בעשרות פרצופים משעממים של יושבי הבר שמתעניינים פחות במוזיקה ויותר באחוז הבוטנים המצופים בקערת המאנצ’יז.
אבל יש ברים ויש ברים, והשסק הוא ללא ספק מקום שיושביו נותנים כבוד למוזיקה שהם שומעים. למזלי, עידו יזם ואירגן את הערב, כך שלי נותר רק לבחור שירים ולהתייצב במקום בערב המיועד, ולחכות בנימוס לתורי (אחרי עבודת הלאונג’ המעולה של אורי, ופצצת הרוקנרול של עידו).
למען האמת, עד כמה שניסיתי להימנע מתכנון מוקדם, מגירת המועמדים לתקלוט במוחי מתפוצצת משירים, פלייליסטים וחיבורים מוזיקליים. כך שאחרי חצי שעה של תכנון מוקדם מצאתי את עצמי עם פלייליסט מוכן ומוקפד, ובאורך הנכון בדיוק. אלא שלשמחתי, אחרי הסיום המקפיץ להפליא של עידו, ובזכות האווירה במקום (אתם רוקדים? למה אתם לא על הבר עם האף בתוך הבירה?), מצאתי את עצמי נאלץ לזרוק את התיכנונים לפח ולאלתר במקום. את המעברים החדים והשילובים המעניינים זנחתי לטובת הנחתה רכה של הערב – מאינדיטרוניקה, דרך קטעים פאנקיים לנענע איתם את הראש עם הדרינק האחרון, ועד לרוק איטי לטאטא איתו את הרצפה או לשכב על הבאר עם הראש בשלולית רוק ובירה. הנה הפלייליסט לפניכם, וגם כל השירים בקובץ זיפ מפנק (הקליקו על השסק להורדה).
אז סליחה מכל מי שהשעה המאוחרת מנעה ממנו להנות מהסט שלי. תודה לעידו ולאורי שהרימו את הערב, תודה למי שהיה, פירגן ונהנה, ותודה לחתולי שהביאוני על הלום.
וגם: עוד משהו שקרה לאחרונה אחרי תכנונים ארוכים: פינקתי את עצמי סוף סוף בסט תופים אלקטרוניים משומשים אך נוצצים. אמנם אין תחליף לתופים-על-אמת, אבל זה לא ממש פיתרון פרקטי לדירה בבניין עם קירות מסיבית איקאה. רק שבוע הם אצלי וכבר מפלס ההנאה שלי מתיפוף עלה פלאים. השבוע נאבקתי במטלה השבועית של המורה שלי – Home של Depeche Mode. מלבד לאתגר את המתופף חסר הקורדינאציה שבי, הצליח השיר לאתגר גם את הסנוב המוזיקלי שבי. כן, הוא קיטשי, פשטני, סופר מיינסטרימי – וגם שיר יפה לאללה.
ולסיום – ההימנעות שלי מפייסבוק לא נובעת מטעמים עקרוניים או מסנוביות. יש כאן אולי רצון מסויים לפרטיות, אבל בעיקר ידיעה שעם היחס השלילי בין כמות הזמן הפנוי שלי לכמות הדברים שאני מעוניין לעשות, בצירוף חלוקת קשב בעייתית – פשוט כדאי לי להמנע ממסיחי דעת כמו שטף עדכונים מחייהם של הסובבים אותי. אבל, לאחר מעט מאמצי שיכנוע, הסכמתי להסיר את התנגדותי לפתיחת עמוד פייסבוק לטאפאס וטאפאס, שמתוחזק על ידי האישה הנאמנה. אז יאללה כנסו, שתפו, עשו לייק, תשתינו בקיר, או ווטאבר אתם עושים בעולם החדש והמרגש הזה.
תודה על הזיפ המפנק! התמונה של החתולים מעולה.
אז איפה רצוי להגיב מעכשיו? בפייסבוק או בבלוג? אולי כדאי לשדך בין השניים?
היה אדיר. חגגתי
לייק
[…] רוקנרול ישן. הוא לגמרי הרים את הרחבה. נמרוד שניגן אחרי פינק עם שירים ליליים אמנותיים ואינדיים יותר ללוגמי הבירה […]