טאפאס וטאפאס

בלוג מוזיקה ונשנושים

טאפאס וטאפאס header image 2

צפירות ודיסטורשן, חלק ב’ – הילדים החדשים בשכונה

2 בOctober, 2014 מאת נמרוד

כמובטח, הנה החלק השני של המלצות אלבומים מהחודשים האחרונים על טהרת הגיטרות. ואם הפוסט הקודם עסק באמנים ותיקים יותר (בוב מולד) או פחות (DFA 1979), הפוסט הזה כבר שייך לילדים החדשים בשכונה. למעשה, ארבעה מתוך חמשת האלבומים שבפוסט הזה הם אלבומי בכורה, וכולם אלבומים נהדרים לענות איתם את נפשות שכניכם בסופ”ש הקרוב.   

לצד Death From Above 1979 מהפוסט הקודם, בפינת ה”לא תאמינו שאין כאן גיטרה” נמצאים גם צמד הבס-תופים הבריטי Royal Blood. עידו איתר אותם כבר בסוף השנה שעברה, מיד אחרי הסינגל הראשון שלהם. בינתיים הם הספיקו להתפוצץ, כשהרוח הגבית של מגזיני המוזיקה (בממלכה העדיין מאוחדת, מתברר, הדברים האלו עוד קיימים) הקפיצו את אלבום הבכורה שלהם הישר למקום הראשון במצעד הבריטי.

Royal Blood

קשה להגדיר את האלבום הזה כאכזבה, בטח כשלא תמצאו כאן שיר גרוע או רגע משעמם באמת, אבל שני הסינגלים הראשונים מתוכו – Out of the black ו-Little Monster הם לא רק הטובים בשיריו, אלא גם הפרועים והנועזים בהם, כשהרבה מהשירים האחרים (Figure It out, Careless) מתוים סאונד הרבה יותר “נקי”, שמזכיר בעיקר את הווייט סטרייפס המאוחרים – לא אילן נמוך במיוחד להיתלות בו, אבל כזה שמעורר בי הרבה פחות עניין מהרושם שיצרו הסינגלים המוקדמים. ובכל זאת, אם אתם אוהבים רוק גיטרות, כדאי שתכירו את השם של הלהקה, שבוודאי יתנוסס באותיות גדולות בראש הליינאפ של הרבה פסטיבלים בשנים הקרובות.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/Royal_Blood-Out_Of_The_Black.mp3]
Royal Blood – Out Of The Black

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/Royal_Blood-Figure_It_Out.mp3]
Royal Blood – Figure It Out

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/Royal_Blood-Little_Monster.mp3]
Royal Blood – Little Monster

בשנים האחרונות, כמעט בכל שנה, תוכלו למצוא ברשימת אלבומי השנה שלי אלבום שמצליח לקלוע לנקודת האיזון המדוייקת שבין הארדקור זועם למלודיקה מדוייקת. בשנה שעברה היו אלו TRAAMS, ב-2011 Everyone to the Anderson, והשנה המועמדים המובילים הם Arrows Of Love עם אלבום הבכורה שלהם, Everything’s Fucked. אל תתנו לשם הלהקה להטעות אותכם – מדובר כנראה בלהקה האגרסיבית ביותר ברשימה הזו, עם פאנק אמיתי ולא מתפשר – אבל גם כזה שמצליח בכל פעם לעצור את המתקפה רגע לפני שהוא הופך (בעיני) לבלתי נסבל. באופן משונה, דווקא ההליכה הזו על סף הסיבולת שלי ייצרה אלבום שמתנגן אצלי ללא הפסקה בשבועיים האחרונים.

Arrows Of Love

האלמוניות הכמעט מוחלטת של האמנים מהרשימה שלי בשנים האחרונות מעידה כנראה שנקודת האיזון הזו לא משותפת לעוד הרבה מאזינים. ועדיין, אם אהבתם את הבחירות שלי משנים קודמות, סביר להניח שגם הפאנק עתיר הסמים אך המוקפד של Arrows Of Love עשוי לקלוע לטעמכם.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/Arrows_Of_Love-Honey.mp3]
Arrows Of Love – Honey

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/Arrows_Of_Love-Suck.mp3]
Arrows Of Love – Suck

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/Arrows_Of_Love-Prescriptions.mp3]
Arrows Of Love – Prescriptions

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/Arrows_Of_Love-Real_Friends.mp3]
Arrows Of Love – Real Friends

ואם פאנק ההרואין של Arrows Of Love לא עושה לכם את זה, אולי פיסה של רוק בארים מטונף הוא מה שאתם חפצים בו. The Amazing Snakeheads נשמעים פחות או יותר כמו ריח הפה של ניק קייב אחרי לילה של שתיה וג’אנק פוד. אבל בעוד ניק קייב הוא משורר ביבים של ממש, השלישיה הסקוטית פשטנית הרבה יותר, ומסתפקת לעיתים קרובות במעט מילים, לפעמים רק שורה בודדת (Here it comes again), מקצבי בס עמוקים והרבה נהמות כדי להעביר את המסרים שלהם. התוצאה היא אלבום בכורה לא אחיד ברמתו, אבל עם כמה שירים מעולים באמת (Nighttime, Flatlining), שמייצרים אצלי הרבה סקרנות בנוגע לעתיד של הלהקה הזו.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/The_Amazing_Snakeheads-Flatlining.mp3]
The Amazing Snakeheads – Flatlining

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/The_Amazing_Snakeheads-Nighttime.mp3]
The Amazing Snakeheads – Nighttime

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/The_Amazing_Snakeheads-Here_It_Comes_Again.mp3]
The Amazing Snakeheads – Here It Comes Again

שוגייז, לפחות עבורי, הוא כמו הפיש אנד צ’יפס של עולם הרוקנרול. מצד אחד, גם כשהוא בינוני הוא לרוב מספק את הסחורה ומצד שני קשה למצוא אחד שמתבלט על פני האחרים, ולרוב הוא עוזב את הגוף באותה מהירות שבה הוא נכנס אליו.

Nothing - Guilty of Everything

הלהקה עם השם הבלתי זכיר בעליל Nothing, עושה באלבום הבכורה שלה, Guilty of Everything , שוגייז מוצלח בהחלט. הסטנדרטים הדי אחידים של הז’אנר – עם חומת הרעש והקולות המתלחששים – מוחקים את מרבית הזהות של הלהקה, אבל לזכותם יאמר שלפחות בכמה רגעים (הפתיחה העדינה של האלבום, הרוח הפאנקית של Bent Nail) הם מצליחים קצת לסגל להם קצת אופי משלהם. עדיין, אני בספק אם זה מספיק כדי ליחד אותם בתוך השטף של הלהקות שמגישות מוצר כל כך דומה.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/Nothing-Hymn_To_The_Pillory.mp3]
Nothing – Hymn To The Pillory

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/Nothing-Dig.mp3]
Nothing – Dig

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/Nothing-Bent_Nail.mp3]
Nothing – Bent Nail

ונסיים בנימה אופטימית – עם שמות שירים כמו Skull Noir או ADHD in HD, מילים אינפנטיליות מבלי להיות מטופשות, ריפים שתענוג לנענע איתם את הראש וגישת In Your face בלתי מתנצלת  – Blood של Pulled apart by horses הוא לא אלבום הגיטרות הטוב ביותר שיצא בחודשים האחרונים, אבל הוא בהחלט מועמד ראוי לתפקיד האלבום הכיפי ביותר מביניהם.

Pulled Apart By Horses - Blood

אלבום הבכורה של הלהקה שירת אותי נאמנה כאלבום שחרור לחצים בעיתות משבר. מאז הלהקה התמתנה מעט – מה שאולי מבטיח לאלבום הזה חיים ארוכים מעט יותר בפלייליסט שלי. בינתיים, אם גם אצלכם סולנים זועמים שצועקים באוזניות הם תחליף הולם להוצאת עצבים על העולם שסביבכם, אין ספק שזהו האלבום עבורכם.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/Pulled_Apart_By_Horses-ADHD_in_HD.mp3]
Pulled Apart By Horses – ADHD in HD

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/Pulled_Apart_By_Horses-Hello_Men.mp3]
Pulled Apart By Horses – Hello Men

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2014/10/Pulled_Apart_By_Horses-Skull_Noir.mp3]
Pulled Apart By Horses – Skull Noir

תגיות:   · · · · · · · · תגובה אחת

השאר תגובה

תגובה אחת עד כה ↓

  • אהבתי לאללה את Arrows of Love, הם נשמעים לי לעניין. ואני אוהב את הפיש והצ’יפס של הרוקנרול (פרייסלס!) ו-Nothing נשמעים לי, ובכן, קצת כמו כלום. גם בפיש וצ’יפס יש ויש. מעדיף בהרבה למשל את Beach Volleyball http://beachvolleyball.bandcamp.com/

    בכל מקרה, מאוד שמח שכתבת משהו אחרי הפסקה כל כך ארוכה ומקווה שנראה עוד מילים מהמקלדת שלך.