הכתובת הייתה על הקיר (של אייל)

Tuesday 2 September 2008

לכאורה לראשון לספטמבר לא אמור להיות משמעות כלשהי עבורי. אין לי את מי לשלוח למוסדות החינוך (חוק חינוך חובה לא חל עדיין על חתולים), וגם הספקולציות של שוק פקקי התנועה העונתי, שמעסיקות את רוב שוכני המשרד, לא משפיעות על שוכני רכבת שכמותי. ובכל זאת דברים נראים לפתע מעט שונים – אולי זה החום שהפך לפתע לקצת פחות מעיק, ואולי העלמות צרחות הילדים, שפורצות את מחסום האוזניות שמגן על שפיות דעתי,  מהנוף העירוני.

והנה מצאתי את עצמי מבלה את היום המקסים הזה דווקא בדרך לניחום אבלים וחזרה, צופה ברחובות ובתושבי העיר הגדולה מבעד לחלון האוטובוס, ועושה את מה שהייתי צריך לעשות ממזמן – מתאהב במוזיקה של בילי ביירד.

כבר לפני ארבעה חודשים כתב לי אייל המלצה אישית, על גבול התחינה, על האלבום הקודם של {{{Sunset}}}, הלא הוא בילי ביירד, שמעולם לא הצליח להתעכל אצלי באוזן. והנה השבוע כבר נחת אצלי אלבום חדש וטוב בהרבה, כך נדמה לי, של האמן. ובימים האחרונים זה סוף סוף קורה – אני מוצא את עצמי מוקסם יותר ויותר מהמוזיקה של הבחור, שההשוואה המרומזת שיוצרת עטיפת האלבום בינו לבין בק מרגישה מוצדקת יותר עם כל האזנה.

 The Glowing City

ונותר רק לברר את סוגיית האורך – פאקינג שעה ועשרים נמשך האלבום, כאילו לא עבר יותר מעשור מאז הימים שבהם הסמאשינג פאמפקינז דחפו לנו שעה מכל צד של אלבום כפול, ואנחנו הודינו להם והתחננו לעוד. והנה המלכוד: כשאני שומע מוזיקה אני מול המחשב, וכשאני מול המחשב אני קורא על מוזיקה, וכשאני קורא על מוזיקה אני רוצה לשמוע מוזיקה אחרת – בטח אם במקרה באותו יום התפרסם משהו חדש בממלכה של עוזה, שכל פוסט בה ממלא את הדפדפן בטאבי מייספייס עד האופק, מבטיחי גדולות ונצורות. מה הפלא שאני מתקשה להקשיב לאלבומים באורך מלא, שלא לדבר על אורך מלא וחצי כמו “The Glowing City”. ועדיין, אני מבקש, כמו אייל לפני – הקדישו לו מזמנכם, אתם לא תצטערו.

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/09/Sunset-Theme_from_’A_Perfect_Light_Awaits_Me’.mp3]
{{{Sunset}}} – Theme from ‘A Perfect Light Awaits Me’

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/09/Sunset-Twenty-Four_Karat_Soul.mp3]
{{Sunset}}} – Twenty-Four Karat Soul

[audio:https://www.tapasntapas.com/wp-content/uploads/2008/09/Sunset-Dear_Friend_(Failing_Domino).mp3]
{{Sunset}}} – Dear Friend (Failing Domino)


2 תגובות לפוסט ”הכתובת הייתה על הקיר (של אייל)“

  1.  

    2 בSeptember 2008 | 15:26
     

    ידעתי שזה בשבילך. גם אם הסתבר לי בדיעבד שהאלבום הקודם של SUNSET לא היה מספיק טוב, למרות שהיו בו קטעים טובים. אבל החדש כבר נשמע יותר לעניין. גם יותר מבק.
    דרך אגב קיבלתי את המלצתך וכבר האזנתי ל-Late of the Pier אינספור פעמים.

  2.  

    7 בSeptember 2008 | 8:35
     

    נשמע נחמד, אבל נכון לעכשיו לא הכי מרגש. יש כל כך הרבה מוזיקה שם בחוץ…

לכתוב תגובה