הגודל: וואו, הפסטיבל הזה גדל בארבע השנים שלא הייתי בו. את מקומה של הבימה הקטנה והנידחת ביותר תפסו שתי בימות ענק, שגרמו לפרימוורה להיראות לראשונה כמו הפסטיבלים הבריטיים ההמוניים. הבימות המרכזיות – היכן שפייבמנט, סוניק יות’ או ניל יאנג הופיעו בשנים עברו, הפכו לבימות המשניות בגודלם, שעדיין הצליחו לארח ענקי אינדי כמו סלינט או Neutral […]
פסטיבל מוזיקה הוא תמיד זמן להכרעות קשות, כשהדיונים התיאורטיים על “עשרת האלבומים שתיקח איתך לאי בודד” הופכים לפתע להחלטות בשטח. האזור הקטן (יחסית) של פרימוורה סאונד עוד מאפשר להתרוצץ בין הופעה להופעה, אבל כשבכל רגע נתון מתקיימות 4-5 הופעות שונות, תמיד יש משהו להפסיד. אני יכול רק להתנחם בבורות חלקית שמונעת ממני לשים לב להרבה […]
לפני הכל: אם עוד לא צפיתם בסדרה הטובה ביותר בכל הזמנים, אז זה הרגע להתחיל. אם כבר צפיתם, או שאתם זקוקים לשכנוע נוסף, מיטל שרון תירגמה ב”הסיפור האמיתי והמזעזע” ראיון בארבעה חלקים של ניק הורנבי עם דייוויד סימון, יוצר הסמויה, שעוזרת להסביר איך יצירה כל כך חריגה בנוף הטלויזיוני הצליחה להסתנן לטלויזיה האמריקאית. הקיסר של […]
לפני הכל – צירוף נסיבות מוזר הוא זה שהביא אותי להופעה של Umlala באוזן בר, נגררים דווקא אחר אורחת מארה”ב הוזמנה לשם על ידי חברים ישראלים. נדב לזר ראה בהם שמץ של TV on the Radio, לי הם נשמעו יותר כמו להקת פוסט-פוסט-פוסט בריטית. בכל מקרה, הצליל והכריזמה שלהם הם די יחודיים בסצינה הישראלית, ואם […]
יש לי מכר שמצטיין במיוחד בהגשת בדיחות בפנים חתומות ובטון רציני לחלוטין. גם אחרי תקופה ארוכה למדי של הכרות אני עדיין מוצא את עצמי מדי פעם מסתכל בפניו ומנסה לפענח אותם – האם המשפט התמוה, לעיתים מעט מזעזע, שנאמר הרגע הוא עוד פנינה של הומור שחור, או האם יש בו חלק שאומר את הדברים הללו […]