עם כל הרצון להיות עם האצבע על הדופק, ולהקשיב ל”דבר הגדול הבא”, כולנו יודעים שאין דבר יותר מספק מלחזור למוכר ולאהוב. חובבי מוזיקה לא ממש זקוקים לכתבות מעמיקות ומחקרים כדי לדעת שהאזנה ה-100 לאלבום תמיד טובה יותר מהאזנה הראשונה, ושהציפייה לשיאים ידועים מראש תמיד מתגמלת יותר מחפירה בערימה של צלילים לא מוכרים. לכן, כנראה, קל […]
לא יעזרו כל הנסיונות – אף אחד לא יצליח לשכנע אותי שהקריירה של מלקמוס עם הג’יקס טובה לא פחות מזו שהייתה לו עם פייבמנט. מוזיקלית, הג’יקס לא נופלים מהלהקה שבאה לפניה, אבל השירים של מלקמוס מודל שנות ה-2000 פשוט לא מדברים אלי כמו אלו שכתב בשנות ה-90. כנראה שאני מעדיף שירים על משבר גיל המעבר […]
לפני הכל – נדיר שאני טורח לקרוא ראיונות עם מוזיקאים, שלעיתים רחוקות יוצאים מגבולות התיאורים הבנאליים למדי מתוך שגרת היום של מוזיקאים בעידן הפוסט סקס-סמים-ורוקנרול. אבל כשסטיבן מלקמוס מדבר, אני מקשיב. בראיון לרגל יציאת האלבום החדש שלו (הדי בינוני, גם ביחס לקריירת הסולו רוויית העליות והירידות שלו) מלקמוס מספר על ההבדלים שבין בק לניגל גודריץ’ […]
הספירה לאחור החלה. אם הר הגעש האיסלנדי לא יעצור אותי (טפו טפו, לבה לבה), עוד קצת יותר משבועיים יעמוד סטיבן מלקמוס על הבמה שמולי – אולי קצת נבוך, קצת סרקסטי לגבי כל רעיון סיבוב הקאמבק של פייבמנט – וישיר כל משפט רביעי מחוץ למלודיה. גם עם ההערצה הבלתי מסוייגת שלי לפייבמנט, קשה לי באמת לחשוב […]
לא מעט מהמוזיקה שליוותה אותי בעשור הנוכחי נוצרה בעשור הקודם, כאשר מצאתי את עצמי חופר אל כל הצלילים שהפסדתי בזמן אמת (כלומר, שנוצרו מחוץ לסיאטל רבתי). אמנם התגברתי על הפיתוי לכתוב סיכום עשור אוטוביוגרפי, ולכלול בו את כל אותם אלבומים. ועדיין, ישנם לא מעט אמנים ששיא הקריירה שלהם אי שם בשנות ה-90, אך הצליחו ליצר […]