למספרים אין משמעות, וימי הולדת הם סתם עוד יום. ועדיין, עם העובדות אי אפשר להתווכח – הפוסט הזה הוא האחרון שנכתב כשאני בשנות ה-20 שלי. השבוע אני אהיה בן שלושים, והעובדה שאני לא שקוע במרה שחורה היא אות מופת למנגנוני ההדחקה היעילים שלי. בינתיים, מסביבי, גם כמה מהלהקות האהובות עלי מתבגרות. אלו שהיו מופת של […]
שישי לפנות ערב, מתחם הבורסה ברמת גן. בחורה עומדת על מדרגות חיצוניות ומצולמת במה שנראה כסשן מקצועי, אולי לאלבום חתונה – למרות שבשמלתה השחורה ובשמשייה היא נראית מתאימה יותר לאלבום לוויה. ואני יושב על ספסל מוקף בקוביות הבטון והמתכת של המתחם – הכעור שביניהם הוא זה שבו אני עובד. אבל הבניינים האלו הם עבורי מקור […]
האם נתקפתם אי פעם בהרגשה שהחיים שלכם מתנהלים בצורה חלקה מדי? האם מצאתם את עצמכם מתכננים תוכניות, ואז שוקלים את עשרות ומאות הדברים שעשויים וצפויים להשתבש, ומתקשים להאמין כשבסופו של דבר הכל בא על מקומו בשלום? אפילפסיה, אני מניח, היא אחת מאותן מחלות שמוסיפות קורטוב נאה של ספק לכל תוכנית עתידית. אמנם הגורל משחק תפקיד […]
אומרים שמאחורי כל ביקורת מוזיקה עומד מוזיקאי מתוסכל. לא שאני מחשיב את עצמי למבקר של ממש – אבל נראה לי שכמוזיקאי הייתי מוצלח אפילו פחות. לא רק בגלל חוסר הקורדינאציה שממררת את אוזניו של המורה שלי לתיפוף – אלא גם, כך נדמה לי, שאין דבר מסרס את היצירתיות המוזיקלית יותר מהאזנה לעוד ועוד מוזיקה חדשה. […]
סאונדגרדן, סמאשינג פמפקינז, פיית’ נו מור, ניינ אינצ’ ניילז. אלו השמות – זה גם פחות או יותר הסדר, של הלהקות שעיצבו את התודעה המוזיקלית שלי בין גיל 15 ל-20. גיל שבהן הדמויות הללו היו יותר מאנשים שעושים מוזיקה מצוינת, אלא גם מודלים לחיקוי – עד כמה שילד ישראלי מבית טוב יכול לחקות רוקר סיאטלי חובב […]