אני יודע שהתעוררתי איזה עשור מאוחר מדי – אבל מישהו יצטרך להסביר לי את העניין הזה של האוטו-טיון. לא, אני ממש לא טהרן שמאמין שמוזיקה צריכה להיות “טבעית”, או מתנגד עקרונית לפעלולי אולפן. כמי שטוחן בראש בלי הפסקה בבלוג על Fever Ray, אתם יכולים לנחש שגם מניפולציות ווקליות לא ממש מטרידות אותי. למעשה, אני זוכר […]
בטח שמעתם ממני כמה וכמה פעמים תלונות על כמה קשה לאלבום לתפוס את תשומת ליבי בעידן של עודף גירויים בלתי נסבל. לאלבום הבכורה של “Everyone to the Anderson” לא היתה את הבעיה הזאת. הספיקו לי 15 השניות הראשונות של “High Brow, Low Brow, No Eye Brow” כדי לדעת שאת האלבום הזה אני אוהב. אל תתנו […]
על הנייר הכל נראה כמעט מושלם. הופעה במחיר ידידותי להפליא, במיקום מרענן (לא עוד הבארבי או הלבונטין, אלא הקומפורט עם הלאונג’ האחורי המפנק שלו) לאמן שהוציא את אחד האלבומים המצטיינים של השנה. מצד שני, הציפיות שלי מההופעה המשותפת של גונג’ה סופי וגאסלאמפ קילר לא היו בשמיים. אחרי הכל, כלי הנגינה היחיד על הבמה היה הלפטופ […]
כפי שכבר ציינתי, אחד הדברים אליהם נאלצתי להתרגל לאחרונה הוא אובדן, זמני לפחות, של רשיון הנהיגה שלי. את מרבית החלל ממלאת האישה, שעוד לפני האירועים האחרונים גם את הזבל לא הייתה מורידה בלי רכב צמוד, ועכשיו מוצאת את עצמה מתרוצצת הלוך וחזור בהתאם לגחמותי הפתאומיות. ובכל זאת, אני מוצא את עצמי נאלץ להשתמש לא מעט […]
קשה להאמין, אבל הטעם המוזיקלי השנוי במחלוקת שלי, ואפילו מערכת התופים עליה אני מתאמן כמה פעמים בשבוע לא גררו עד כה תגובות נזעמות משכנים נושאי קלשונות. עם זאת, ידוע שרבים ממחללי השבת ומבשלי הגדי, חלב אמו, וקצת בייקון למעלה במחוזותינו הופכים לקדושים מעונים בעשרים וחמש השעות של יום הכיפורים. לכן, את הכמות הסיטונאית של מוזיקה […]