לפני הכל – גם השנה התארחתי עם סיכום השנה שלי בתוכנית “המאזין” של עידו שחם. בשל שיקולי זמן ופלייליסט בחירת השירים והאלבומים שם הייתה מעט שונה מזו שברשימה שכאן. אבל אם אתם מעדיפים לצרוך את סיכום השנה שלי בתצורת דיבור מגומגם, תוכלו לעשות זאת כאן. גם השנה סיכום השנה שלי נעשה בחלוקה לקטגוריות שרירותיות, וללא היררכיה […]
הגודל: וואו, הפסטיבל הזה גדל בארבע השנים שלא הייתי בו. את מקומה של הבימה הקטנה והנידחת ביותר תפסו שתי בימות ענק, שגרמו לפרימוורה להיראות לראשונה כמו הפסטיבלים הבריטיים ההמוניים. הבימות המרכזיות – היכן שפייבמנט, סוניק יות’ או ניל יאנג הופיעו בשנים עברו, הפכו לבימות המשניות בגודלם, שעדיין הצליחו לארח ענקי אינדי כמו סלינט או Neutral […]
פסטיבל מוזיקה הוא תמיד זמן להכרעות קשות, כשהדיונים התיאורטיים על “עשרת האלבומים שתיקח איתך לאי בודד” הופכים לפתע להחלטות בשטח. האזור הקטן (יחסית) של פרימוורה סאונד עוד מאפשר להתרוצץ בין הופעה להופעה, אבל כשבכל רגע נתון מתקיימות 4-5 הופעות שונות, תמיד יש משהו להפסיד. אני יכול רק להתנחם בבורות חלקית שמונעת ממני לשים לב להרבה […]
לפני הכל – האלבום שהכי ציפיתי לו בחודשים האחרונים יצא עוד שלושה ימים, וכבר עכשיו אפשר לשמוע אותו במלואו. אבל גם אחרי שבוע של האזנה בלופ אני מהסס מלחוות דעה סופית עליו. לאלבומים של מנומנה צריך לתת זמן לשקוע. בכל זאת, את זה כבר אפשר להגיד – רוצו להאזין! יום אחד, כשתספרו לנכדיכם על אלבומים […]
בתחום האפור שבין “מיינסטרים” ל”שוליים”, יש ל-Spoon מקום יחודי. מצד אחד היא נשמעת, רוב הזמן, כמו להקת קרוסאובר קלאסית. כמו אחת מלהקות האינדי-פרווה שמקשטות את הפלייליסט של תחנות המיינסטרים. אבל בניגוד לרוב הלהקות האלו, ל-Spoon יש איכות חמקמקה שקשה להניח עליה את האצבע, שמצליחה לגרום גם לאליטיסטים שבמבקרי המוזיקה להרעיף עליהם ביקורות משתפכות. כנראה אחת […]